כותרות TheMarker >
    ';

    תגובות (2)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      18/2/17 21:07:
    האוחז בחרב...בחרב ייפול. המפעיל התקפות סייבר....
      17/2/17 16:53:
    פעם הדבר הכי מתוחכם במלחמות בין אויבים היה למי יש ריגול יותר מוצלח ובעיקר הריגול האנושי. היום בעת המחשבים מדינה אחת לשניה יכולה לגרום נזקים בלתי הפיכים. לא תמיד תישאר אפילו האופציה של מכה שניה

    יום אפס

    2 תגובות   יום שישי , 17/2/17, 12:27

    במערכת הבחירות האחרונה, בין שלל הישגיו מנה ראש ממשלתנו את המילה הסתומה "סייבר”. הציניקינים מיהרו לחגוג על המילה המדושנת שבאה לתאר בפשטות את מרחב האינטרנט. כנראה שהם לא ראו את הסרט הדוקומנטרי "יום אפס". במקרה זה - כמו בפליטת הפה של ראש ממשלתנו, המונח מתייחס לתחום ספציפי מתוך מרחב האינטרנט – לוחמת סייבר.

     

    במדינה שהתמכרה לחיות תחת איום קיומי, שווה לתת כבוד למרכיב החדש לדיאטת הפחדים. מדובר ביכולת להשתלט על מחשב או יותר טוב על רשת מחשבים של מדינה. כדי להבין את פוטנציאל ההרס, צריך לדמיין את כמות ההרוגים אם מחשב הרכבת יסיט רכבת למסלול הלא נכון, אם שסתום של מיכל גז ענק יפתח במקום להיסגר, או אם חומר חיטוי יישפך למים בכמות אדירה. גם אם מתעלמים מפוטנציאל ההרג ההמוני, לוחמת הסייבר עדיין מציתה את דמיון ההרס: שיתוק החשמל, שיתוק מערכת הטלפון, שיתוק הבנקים, שיתוק שדות התעופה... בכל שיתוק יש יכולת לפגוע אנושות ביכולת של מדינת אויב. למי שעדיין מעדיף את נשק ההשמדה ההמוני הישן והטוב צריך להזכיר: פצצת אטום בדרך כלל מחוברת לטיל (או מטוס) שנשלטים גם הם על ידי מחשבים... אולי עכשיו אפשר להעריך את החזון הנשגב של ראש ממשלתנו.

     

    הגרעין האיראני, מחזיר אותנו לסרט המדובר "יום אפס". בשנת 2006 תכנית הגרעין האיראני מקבלת תאוצה. הסיבות לכך הן: ההתקדמות של תכנית הגרעין של פקיסטן הסמוכה (ראש הגרעין הפקיסטני ייצא את הידע לאיראן), בחירה במנהיג עם חיבת גרעין ונטייה לצפצף על הפוליטקלי קורקט ועל כלל העולם (למי שתהה – אחמדיניג'אד – שמסתמן כאחיו העובד של הנשיא האמירקאי הנבחר), וההסתבכות האמריקאית בעיראק. מלחמת עיראק האיצה בשני אופנים את תכנית הגרעין האיראנית. מצד אחד היא הראתה כמה קל לארה"ב לפלוש למדינה ולמוטט את משטרה – והאיצה בממשל האיראני להיאחז בנשק שיוכל להבטיח את שרידותו. מצד שני המלחמה בעיראק הסתבכה, טריליוני דולרים בוזבזו, אלפי חיילים אמריקאים וכמיליון עיראקים נהרגו, ונשק השמדה המוני לא נמצא מה שהוביל לביקורת קטלנית כלפי הממשל האמריקאי.

     

    בוש הביט מזרחה כלפי ההתעצמות האיראנית והבין שהוא פלש למדינה הלא נכונה. הוא גם הבין שהוא מיצה את מלאי הפלישות שלו. מול חוסר האונים הזה (בתוספת לחשש שישראל תתקוף את איראן ותגרור את האמריקאים למלחמה) עמדה תכנית חדשה ונועזת. החדרת תוכנות ריגול כדי לרגל, ולחבל בתכנית של איראן. תכנית הסייבר סימנה פרק חדש ומזהיר של שיתוף פעולה בין ישראל לארצות הברית, שעמלו בצוותא על רקיחת הוירוסים.

     

    כעבור פרק זמן להאקרים ניתן יעד מבצעי. בדיקות מעבדה הראו ששינוי קצב קיצוני של הצנטריפוגות יביא לקריסת המניפות שלהן. לתכנית הביצועית הזאת ניתן השם משחקים אולמפים. כשנה לאחר התחלת היישום, התכנית עמדה בפני אתגר. את הנשיא השמרן בוש החליף הנשיא הליברל אובמה – שהעדיף משא ומתן על פני תקפנות. בפועל חילופי הנשיאים עשו רק טוב לפרויקט שהואץ עד מאוד אצל הנשיא החדש.

     

    התפתחות הפרויקט הגרעיני באיראן במיוחד משנת 2006 כללה לא מעט ניסיונות עצירה מצד המערב וישראל. ביניהן ניסיונות למנוע עסקאות, התנקשויות במדעני גרעין, סנקציות כלכליות. בפועל האסטרטגיה המרכזית שהצליחה להאט את הגרעין האיראני הייתה אותה לוחמת סייבר. על פי הדיווחים כחמישית מהצנטריפוגות באיראן ניזוקו כתוצאה מהמתקפה. בהתאם לכך גם רואים עצירה ולראשונה אפילו דעיכה קטנה במספר הצנטריפוגות באיראן בין השנים 2009 ל-2011.

     

    ''

    זה המקום לחזור לסרט ולקבל קצת פרספקטיבה איראנית. הפרשן האיראני מתייחס כמובן בחריפות להתנקשות במדענים, ולמלחמת הסייבר שננקטה נגדם. אבל הוא שולף טענה מעניינת: דווקא ההתערבות הכוחנית המערבית היא זו שנתנה רוח גבית למנהיגים האיראנים לדחוף ביתר שאת את תכנית הגרעין. החרם, ההתנקשויות, מלחמת הסייבר – כל אלו הביאו לכך שאיראן השקיעה יותר ויותר בתכנית הגרעין. התבוננות מהירה בגרף התקדמות הפרויקט הגרעיני האיראני, מראה שאלו לא דיבורי סרק. לאחר הגילוי של הוירוס נרשמה ההתקדמות המהירה ביותר בפרויקט הגרעין.

     

    עד כאן דובר בעובדות נגישות לכל. עכשיו מגיעים לשאלה הבעייתית – אם מלחמת הסייבר כל כך מוצלחת, מדוע ההשפעה שלה על התפתחות הגרעין האיראני (כפי שמעיד הגרף) כל כך שולית. האם מראש תכליתה של כל ההשקעה העצומה הזו (המוערכת במאות מיליוני דולרים) הייתה ליצור עיקוב של שנתיים וחצי – או שמשהו השתבש באמצע. זוהי שאלה רטורית – באמצע שנת 2010 הוירוס החל להתגלות. הסיבה להתגלות היא שגיאת תוכנה שהופיעה באחת הגרסאות. שגיאה שאפשרה לוירוס להתפשט מעבר למטרות היעד שלו. כך קרה שמדען גרעין איראני הדביק את המחשב האישי שלו – ומשם הוירוס נישא ברוח האינטרנט על עבר מחשבים שונים ברחבי העולם, והפך לשיחת היום בקרב החברות להגנה מווירוסים. בעיקבות הפיצוח, נמצאו עדויות למעורבות של ארה"ב וישראל, ואפילו ניתן לוירוס שם: Stuxnet.

     

    שגיאות הן כמובן דבר בלתי נמנע בעולם התכנות, אבל כאן מעלה הסרט טענה מעניינת לגורם להופעת השגיאה (ולאחרות שיופיעו בעקבותיה). בשנת 2009 התחלף גם השלטון בארץ. ראש הממשלה הנבחר מר בנימין נתניהו, חש דחף גדול מקודמו לעקור את הגרעין האיראני מהשורש. כתוצאה מכך הועלו דרישות יותר תקיפות, ויותר התקפיות כלפי כותבי הקוד הישראלים. הקוד ההתקפי החדש, לא רק שלא תואם עם ארצות הברית, לא שהוא היה מנוגד להסכם התיאום עמה, אלא שהוא בא על חשבון הבטיחות, ובפועל הביא לחשיפת המבצע, או בלשונו הציורית של סגן נשיא ארה"ב באותה עת: "הישראלים שינו את הקוד".

    כמו בכל סרט דוקמונטרי, צריך להתייחס לטענה הזו בזהירות הראויה, אבל אפילו אם רק חלק קטן ממנה נכון, נראה שכל אזרחי מדינת ישראל צריכים ליפול על ברכיהם ולבקש מחילה מהנשיא האמריקאי לשעבר. החשיפה של המבצע הובילה לטמיון השקעה של מאות מיליוני דולרים, והרסה את הרדך המרכזית להתמודד עם הגרעין האיראני, והעונש שקילבנו על כך? תוספת תקציבית לבטחון, הידוק התיאום הבטחוני, והאצת תכנית הסייבר האמריקאית. מר נתניהו לחילופין אמור לקבל את הצטיינות מהממשל האיראני.

     

    גם אם נצא מנקודה מקילה, שאין קשר בין השגיאות ללחץ שהופעל על המתכנתים, (ושאין רע בכך שהפרנו את ההתחייבות שלנו לאמריקאים), הנזק של גילוי הוירוס קטלני. קטלני עוד יותר הוא הזיהוי שלנו כיצרני הוירוס. כאן צריך להיזכר שוב בהתפארות של מר נתניהו "סייבר סייבר", כדי להנסות להעריך כמה נזק הוא גרם למדינתנו.

     

    הבעייה הראשונה היא כמובן התנופה המחודשת שקיבל הגרעין האירני. העניין הוא שזה הנזק הפחות ביותר. בנוסף ל"משחקים האולימפים" יזם הנשיא לשעבר אובמה את פרויקט Nitro Zeus. פרויקט שאמור היה להיות מעין תעודת ביטוח כוללת נגד הגרעין האיראני. פרויקט שבמרכזו השתלטות כוללת על כלל התשתיות האיראניות, במקרה שאיראן תפתח נשק גרעיני. הגילוי של תכנית הסייבר האמריקאית\ ישראלית, הכהה עד מאוד את העוקץ של אותה תכנית. כתוצאה מהמכה הכואבת נפקחו עייני האיראנים, והם הקימו סוכנות סייבר משלהם. סוכנות שכבר ביצעה שתי התקפות מוצלחות על תשתיות בארצות הברית על מנת להבהיר לאמריקאים: “גם אנחנו במשחק". כדור השלג כמובן לא נעצר באיראן – עוד ועוד מדינות אצו לשים יד על צעצוע ההרס החדש. רוסיה לדוגמה השתמשה ביכולת הסיבר שלה להשפיע על הבחירות האחרונות באוקריינה (מה שהתחיל את כדור השלג של הסמי מלחמה בין שתי הארצות). וזו כמובן תחילתה של רשימה. כמות השחקנים העניפה במגרש של לוחמת הסייבר מבטיחה, שאם וכאשר נזדקק לנשק הסייבר ביום פקודה – אנחנו נמצא את עצמנו בתוך מערכה כוללת. או כפי שהיטיב לנסח זאת ראש ממשלתנו: "סייבר סייבר”.

    דרג את התוכן:

      בניחותא

      בעיקר על המובן מאליו - כל כך מובן עד שכמעט שוכחים שהוא קיים.

      פרופיל

      עצבן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין