חברי מוני כתב על פרשת השבוע "וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים". שתי פרשיות מכילות את פרשת יתרו, האחת בתחילת הפרשה ביקורו של יתרו ובהמשכה של הפרשה מעמד מתן תורה. תכלית בריאת העולם ויציאתם של בנ"י ממצרים הוא, מעמד הר סיני וקבלת התורה, אז מדוע התורה פותחת בסיפור של יתרו? ולמה הפרשה נקראת על שמו של יתרו? יתרו היה דמות יוצאת דופן, יתרו החל את חייו ככומר לעבודה זרה, שלא הניח עבודה זרה שלא עבד אותה (מכילתא יתרו א), ופיטם עגלים לעבודה זרה (סוטה מג א). ולמרות שבמדין היה מנהיג מדיני (שר) וגם מנהיג דתי (כומר), ומרגע שהבין כי טעה ויתר למען האמת על כבודו ומעמדו. "ראה שאין ממש בעבודה זרה וכפר בה, וקרא לבני עירו ואמר להם: עד עכשיו הייתי משמש אתכם, עכשיו זקן אני, בחרו לכם כומר אחר, והוציא להם כלי תשמישי עבודה זרה ונתן להם" אלא שעל החלטתו זו של יתרו הגיבו בני עירו בחומרה "עמדו ונידוהו שלא יזדקק לו אדם ולא יעשה לו אדם מלאכה ולא ירעו את צאנו, לפיכך הוציא את בנותיו לרעות" (מדרש שמות רבה). יתרו מייצג את הגוי הערכי, שמוכן לסכן אפילו את מעמדו למען עקרונות וערכים, כך הוא נהג גם כשישב בכבודו של עולם בארמונו של פרעה: "שלושה היו באותה עצה (שאמר פרעה: "הבה נתחכמה לו"), בלעם איוב ויתרו, בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידון ביסורין, יתרו שברח זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית" (גמ' מסכת סוטה יא'). ואחר מסע ארוך מגיע יתרו למחנה ישראל וזוכה בה לכבוד גדול, לא רק משה חתנו יוצא לקראתו, אלא גם אהרן ונדב ואביהו ועמם שבעים מזקני ישראל (מדרש שמות רבה). וכאן מתרחש דבר מוזר, למרות שהיה יתרו אישיות בלתי רצויה בארצו המנודה על ידי סביבתו, ואילו במחנה ישראל הוא יושב בכבודו של עולם, אעפ"כ הוא אינו נשאר במחנה ישראל אלא מתעקש לשוב אל ארצו ואל מולדתו, "לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך", ולבסוף יתרו שב למולדתו. המדרש מלמד אותנו מה הייתה סיבת יתרו ששב לארצו: יתרו אינו מסתפק באושרו האישי בבחינת אני את נפשי הצלתי, אלא הולך לגייר לכל בני מדינתו. ויתרו מנמק זאת למשה: "כלום הנר מהנה אלא במקום החושך, מה יעשה הנר בין חמה ללבנה, אתה חמה ואהרן לבנה", טענתו של יתרו היא שבמדין הוא יביא תועלת גדולה יותר מאשר במחנה ישראל. זה האיש יתרו שזכה שפרשה בתורה קרויה על שמו ופתחה בסיפורו.