אברי,

משתתפת בצערך,

מקווה שזכרונותייך היפים, הנעימים והמתוקים שהותיר בך אביך

יישארו עמך לעד

שלא תודע יותר צער.

אשריך שידעת לזהות!

http://www.youtube.com/watch?v=GmLeu2iJgx8&feature=related

 he's gone  השיר של הדד לזיכרו.

הכרתי אותו במערכת שלהעיתון חדשות, לא הייתה שומע אותו נכנס, אבל הייתה

מרגיש בנוכחות שלו מיד.

כואבת איתך.. מרגישה בדיוק.

לך אודי..  ולי אחותי ממש עכשיו.. ניספו באותה המלחמה..

יהיה זכרם ברוך.

קראתי שני ספרים שכתב אודי ז"ל:"זה ייגמר בבכי", בילי בלום אוהבת ככה".

אהבתי לקרוא את טורי הביקורת שלו

היתה לו כתיבה נקייה, חפה מכל חנפנות, לא נרתעת מלומר את האמת

הוכיתי בהלם, ובאלם. נעצבתי מאד כאשר קראתי שהוא הסתלק מאיתנו.

אני שמחה איתך אברי על שזכית להשיב אהבה לאדם שאהב אותך.

זו בהחלט זכות גדולה, ואחד התענוגות הגדולים הוא הנתינה

חבל מאד שאנשים בעודם חיים, מתחשבנים עם קרוביהם וחבריהם

לא פעם נקלעתי ללוייה, ובה מקורב רכן מעל הקבר, וביקש מהנפטר את סליחתו

אנחנו כ"כ גאים ועסוקים בלסגור חשבונות, במקום להשתדל יותר למחול

משתתפת בצערך אברי.

מרגש מאד מה שכתבת...

אברי יקר,

איש נבון כתב פעם :

"בשעה שנולדת בכית, ואילו העולם היה מאושר. חיה את חייך באופן שביום מותך יבכה העולם, ואילו אתה תהיה מאושר.."

אין ספק שאדם כמו אודי, אשר השאיר את חותמו, הוא האיש הראוי למשפט שכזה.

אתך בכאבך,

אייל.

כואב ומרגש, יהי זכרו ברוך.

בחדשות ערוץ 2 ראיתי אתמול כתבה יפה וחשובה על סדנת התקרבות בין בני זוג שאחד מהם חולה במחלה סופנית, סדנה שמאפשרת גם הכנה הדדית לפרידה- באם תבוא. מרגש מאוד לראות שיש אנשים שמסוגלים להיפרד מן החיים, עם כל הקושי שבדבר, מתוך התבוננות משלימה במידה מסוימת, ובכך להקל על עצמם בתהליך כל כך קשה.

אם יעניין אותך לקרוא- שני ספרים שהשפיעו עלי בנושא הם "המרדף אחר או היום " של יוג'ין אוקלי המספר באופן אישי על תהליך פרידה מחייו ומסובביו, ו"ספר החיים והמתים הטיבטי" שגם הוא עוסק הרבה במעבר אל המוות.

כל טוב.

אברי יקר,

דמעות העלית בעיניי. בעיניים שרוו צער, כאב, טיפולים, חרדות, בעתות. והרבה חברים אוהבים סביבי.אהבה זרמה נקייה מעינהם המחבקות של יקיריי הוותיקים וגם יקירים חדשים שבחרו להצטרף אלי לדרך הכואבת, כמו שאתה עשית. להחזיק את ידי. מרגשים מכל היו אלה.שתדע. שבחרו ללוות אותי בדרך המבוהלת, המסויטת ועם זאת, מלאת האהבה. לשמחתי, אני כאן לכתוב על זה. לצערי כי רב, אהוד לא כאן לכתוב על זה אך בטוחתני שהלך לעולמו מאושר. שרשת כה אוהבת ורוחנית ליוותה אותו עד אחרון ימיו. תודה ששיתפת אותנו ברגשותיך. אשמח להיות לך לחברה, אך בבריאות שלמה. תמיד... אמן ואמן.

באהבת אדם לאדם מעצם היותו,

יעל מני

אברי,

בוודאי אודי היה גאה בך על כתיבתך היפה.

אהבתי מאד לקרוא את ספריו.

חיכיתי וחיכיתי לעוד ספר, שלא הגיע , לצערי הרב.

יהי זכרון ברוך.

תודה לאודי

ותודה לך,אני שמחה שהשיטה הפיחה בו חיים חדשים !

בכל מקרה -אוד,ללא יגמר לעולם...

הוא שורד את הכל גם כשהוא איננו פה,אני בטוחה שנפשו ההומאנית ממשיכה בדרכו.

יהי זכרו ברוך ושלא תדע עוד צער.

מאוד ריגשת אותי אברי.

יהיה זכרו ברוך.

המפגש עם המוות מחדד את תחושת החיים.

לא סתם הבודהיסיטים הטיבטים אומרים שהמוות הוא המורה לחיים.

ללוות אדם לקראת מותו זו אכן זכות. האמת שזו אפילו חובה.

 "אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: כל שאינו מלווה ומתלווה – כאילו שופך דמים" (סוטה, מו, עב)

לעזור למוסס את הפחד ממשהו שצריך להיות לנו כה מוכר וטיבעי...

אנו שוכחים שזה חלק ניכר ממסע חיינו ושכמה שננסה להדחיק זה יפגוש אותנו במוקדם או במאוחר.

מוות מתרחש כל הזמן. כל רגע שחולף מפנה מקום לרגע שאחריו. ההבנה הזו שהכל ארעי וחולף מחדדת את תחושת העכשיו. מחדדת את תחושת החיים. גורמת לנו לחיות באמת במלוא החושים...

יהי זכרו ברוך

הפרידה קשה היא

מרגש

יהי זיכרו ברוך

גם אנחנו עמדנו  חסרי אונים מול חולשתו של הגוף.ראינו את  השתפלותם ודלדולם העירומים של המדע והרפואה שפשטו  את לבושו המוגבל של מוח גאוני , תקציבי מחקר בלתי נדלים כשהם מצוידים בנשק קונבנציונלי ובלתי קונבנציונלי שכשל. באותה העת  פנינו אל הרוח. אותה רוח נצחית קיימת ומקיימת .

באחד הספרים שקראתי באותה תקופה הופיע הקטע הבא של המשורר ההודי טאגורי וכך הוא כתב:

אל נא תתנני להתפלל כי אשמר מהרעות ,

כי אם אשר אוכל להתייצב בפניהן ולא אירא.

אל נא תתנני לשאול כי כאבי יחלוף

כי אם אשר יהיה לי לב להתגבר עליו.

אל נא תתנני לחפש בעלי ברית בשדה מלחמות החיים,

כי אם אבטח בעצם כוחי.

אל נא תתנני להתחנן במצוקת מוראי כי הנצל אנצל

כי אם אשר יהיה לי אורח רוח עד שאמצא את פדותי.

רצה נא ואל תשימני לרך לבב אשר אחוש את חסדיך רק בהיות ברכה בעמלי.

כי אם תתנני ואכיר ידך החזקה גם בעלות פועלי בתוהו.

לי זה עזר כשהבנתי שאזלת היד לעיתים מעצימה את כוחה של הרוח.

 ולך אברי וגם למשפחה תנחומי הכנים.

הסופר שלי הלך.

נפגשתי איתו בדרך לא דרך.

נתקלתי באישיות מקסימה

איש  עם ראש גדול במעטה פשוט כל כך.

איש גדול שישב איתי לשיחות ארוכות.

אודי אשרי מורי ורבי.

הקדשתי לו הספד בבלוג שלי על אופן היכרותי עימו.

אתם מוזמנים.

חני רמז.

יהי זכרו ברוך

כתבת מילים מרגשות מאד.

יהי זכרו ברוך.

מאד מרגש כיצד העלית מילים לזכרו,

כמה נגעת בכאב שלו שלך, של שאר הלומדים סביבו.

יהי זכרו ברוך.

כל כך מתחברת למה שכתבת.

היכולת ללמוד לא לפחד מהמוות ולעבור לעולם הבא ממקום של קבלה ,סליחה ואהבה.

גם אני מאוד אהבתי את הספרים שלו . במיוחד את בילי בלום

אהוד אשרי, אחד הסופרים האהובים עליי ביותר.

כמה עצוב, שמעתי את זה היום בבוקר - שמעתי את פנינה בת צבי אומרת ב - 06:24 :"אהוד אשרי, סופר גדול, אני זוכרת אותו עוד כשעבדנו ב...." והפה שלי נפער - לא האמנתי שהיא עומדת להגיד "הלך לעולמי". לא הצלחתי לסגור את הפה ודמעה קטנה נפלה לה לזכרו.

כמה עצוב, כמה כישרון.

הסופרים שלי האהובים, הולכים לעולמם לאט לאט, קודם היה זה אורי אדלמן, עכשיו אהוד אשרי. הכתיבה הטובה הולכת ומתמוססת מהעולם. כמה עצוב.

לפני שנים רבות קראתי את ספרו: "בילי בלום אוהבת ככה" ומיד התאהבתי בכתיבתו

כמובן שחיפשתי ספר נוסף ומצאתי את :"זה יגמר בבכי" ושוב אהבתי.

לפי כתיבתו אפשר להבין מי הוא היה ,מסכימה בהחלט שהוא יקר ומיוחד.

עצוב לאבד איש כזה.

ואברי, התיאור שלך מרגש...

תודה.

איזה חסר איום.

אתך.

בנו.

תודה שכך כתבת אותו ואותך.

איש יקר שיצא לי לעבוד איתו, שבדרכו שלו השאיר חותם ולא רק עלי - יהי זכרו ברוך.

אודי היה איש מקסים, עדין נפש, חד שכל, עז ביטוי, אמיץ מחשבה, חבר נהדר

ועורך קשוב, רגיש ומתחשב.

איש יקר במיוחד, שהיה לי הכבוד והעונג - להכיר.

יהיה זכרו ברוך.   

זה

בהחלט

עצוב.

עצוב אייך  כל הטובים הולכים,,הרגע הזכירו את זה בערוץ 10

ואני נזכרת אייך התמוגגתי מספרו זה ייגמר בבכי

אברי ,משתתף איתך בצער ,עצוב לקרוא.

לא רבים האנשים שבערוב ימיהם משאירים עלינו רשמים

ומכתיבתך המשובחת והמשבחת אני מאמין שאודי היה כזה .

לי אישית קשה להביע את מה שאני מרגיש ,מקווה שהבנת אותי.