כותרות TheMarker >
    ';

    יוסי קווטינסקי כותב על הכל

    בלוג שנותן במה הן לצד העסקי והן לדעות שלי על כל דבר שרק אראה לנכון. מקום להביע הגיגים , מחשבות, דעות ועוד הרבה ובין השאר לספר על עיסוקי

    לכל המגיבים, אני מבקש להשתמש בגודל הפונט האחיד, לא אות שמנה, אות רגילה - כולנו שווים וכמו שאני כותב בגודל אות רגילה - אני מבקש מכולם - תכתבו בגובה העיניים באות הסטנדרטית ולא אות שונה. תגובות בפונטים שונים מוגדלים או שמנים - יוסרו, כולנו שווים ואין פה מישהו עם גדול יותר או שהוא שווה יותר

    0

    הפרוייקט הכי מדהים שעשיתי שהשאיר לי חיוך וטעם לחיים

    3 תגובות   יום שישי , 24/2/17, 04:05

    ההסטוריה שלי התעסוקתית הטובה והיפה לפני מה שאני עושה היום, הייתה שרותי במשטרת ישראל.  הייתי במשטרה כשוטר וגם עברתי קורס קצינים, הייתי תקופה ארוכה מפקד שכונה של משמר אזרחי והאמת כל הזמן עולה בראשי פרוייקט אחד מדהים, שאני רואה בו את גולת הכותרת של מעשים מיוחדים שעשיתי בחיי שעד היום שיוצא לי לפגוש מתנדבים שלי מאז, הם באים, מחבקים ואומרים לי – תודה שהייתי אז שם בשבילם.
     

    בין השנים 1989 ובין 1993 ניהלתי תחנת משמר אזרחי במבשרת ציון. עד שעה 7 בערב הייתה שם נקודת משטרה ואחרי זה הפיקוד על כל האזור עבר אלי ואני הייתי שם גם כאחד שנותן מענה לכל הקשור בהתנדבות אבל מעבר לזה גם הייתי משמש כנקודת משטרה וניידת סיור שנותנת מענה לכל ארוע עד שהגיעה ניידת מירושלים אם היה צורך בכלל. ויתר מזה, אז משטרת התנועה הארצית רק קמה לה, ואני גם מעבר לכך שניהלתי את כל אזור מבשרת, הייתי נותן מענה לאירועי תנועה ותאונות דרכים בין גשר עין חמד לבין הכניסה לעיר ירושלים.
     

    מודה, זו הייתה עבודה מיוחדת במינה וניהלתי אז תחנה של קרוב ל 500 מתנדבים על אוכלוסייה של 12 אלף תושבים וזה ..... המון המון המון בכל מובן המילה.
     

    אבל אני רוצה לשתף אתכם בפרוייקט בטחוני חברתי שאני יזמתי שם שלדעתי היה משהו מדהים כאשר הצלחתי לשכנע אנשים שאני מסוגל לעשות מה שהם לא יצליחו לעולם.
     

    במבשרת התנדבו אז לא מעט בני נוער, היה לי אז אישור חריג לזה כי לא היה להם מקום אחר להתנדב. אחד הדברים שאני הייתי קפדן עליו במלוא מובן המילה הוא שמתנדב צעיר שלא עומד בדרישות הלימודים לא יתנדב ואו יעשה פעילות במידה מועטה.
     

    היו לי במסגרת הפעילות שני סוגי בני נוער, האחד בני נוער של ישיבת קול המבשר והשני זה בני הנוער של מבשרת.

    אם לרגע אעצור אציין שהייתה לי אז לצרכי התחנה דירת 3 חדרים במרכז הקליטה כאשר בסיס ההפעלה היה בסלון הדירה והיו לי עוד שני חדרים אחד למזכירה מטעם המועצה וחדר אחד פנוי למטרות אחרות.
     

    אחרי לא הרבה זמן שמתי לב שלא מעט מהמתנדבים הן בישיבת קול המבשר והן מהיישוב, לא אוהבים ללמוד. קיבלתי פידבקים מהורים וגם ממנהל החינוכי בישיבה כי הנוער לא מצליח בלימודים וזה עוד ... בהמעטה.
     

    חשבתי לעצמי מה עושים, כי הנוער הזה, גם של מבשרת וגם מהישיבה הוא נוער איכותי ומדהים, וישבתי עם עצמי ואמרתי לעצמי – שאני אהיה האיש שישנה את החיים של הצעירים.
     

    החלטתי שאני הולך לשלב התנדבות עם לימודים למבחנים והכנת שעורים. אני אהפוך את בסיס ההפעלה שלי, ממקום של התנדבות גם למקום חינוכי שבו גם מתנדבים וגם לומדים וגם עושים דברים שהם חינוכיים ולא רק התנדבות למען השכונה.
     

    פגשתי את המנהלים והאחראים בישיבה וביקשתי מהם שנתחיל לשתף פעולה. בהתחלה הם הביעו הסתייגות אבל לאחר זמן מה הם החליטו לתת לזה את ההזדמנות.

    התוכנית הייתה כזו עם תלמידי הישיבה:

    אחרי שמסתיימת ארוחת הערב, התפילות והלימודים הם יוכלו לעלות לתחנה של המשמר האזרחי. אבל התנאי הוא אחד – לא יוצאים להתנדב ב 8 בערב אלא באים לתחנה, ויושבים בחדר שהקצתי לזה לעשיית שעורים, התכוננות למבחנים, לימוד חומר חסר והשלמת פערים. ביקשתי אז גם מחבר'ה חכמים ותלמידים טובים שיבואו ויעזרו לחלשים על מנת להרים אותם למקומות טובים ולהצליח בלימודים ובמבחנים. הייתה הענות מדהימה לכך. כל ערב היו מגיעים בני הנוער מהישיבה לתחנה, היה תמיד דברים טובים שהבאתי והיה תמיד שתייה, קפה ועוגות או עוגיות, הם היו מתפנקים להם ואחר כך נכנסים לחדר ויושבים ולומדים למבחנים, מכינים שעורים, מחזקים את החלשים ובגדול – עושים הכל כדי להצליח בלימודים.
     

    הייתה גם הסכמה שבשעה 11 יוצאים לסיור עד 12 וחצי ולאחר מכן החזרתי אותם לישיבה והתנאי היה שכולם צריכים לקום בזמן לתפילה וזה עבד באופן מושלם.

    כך זה היה מאז, והפך להיות סיפור הצלחה ובשלב מסויים גם צרפתי אליהם נוער מהשכונה שהיה עם בעיות בלימודים וכולם הפרו אחד את השני, ישבו, למדו, הכינו שעורים וזה היה מדהים.
     

    אם היה צריך עזרה גם דאגתי לאנשים שיעזרו להם מבין המתנדבים וזה היה מרנין נפש בכלל שמתנדבים היו באים לעזור להם כדי לשפר את הלימודים עוד יותר.
     

    שהיו מבחנים לא הייתה התנדבות בכלל והם רק היו עולים לתחנה כדי מצד אחד "להסניף משטרה" ומצד שני לשבת וללמוד למען מטרה אחת ברורה – להצליח במבחנים ולקבל תעודה עם ציונים עוברים ויותר מזה גבוהים בכלל.
     

    אני מודה, היו סוררים, לא הכל היה דבש והיו קטעים שהעלו מרורים, מי שלא עמד בדברים וחשב שהוא בא אלי בשביל להעביר את הזמן והציונים היו  כושלים, גם לא קיבל את הזכות להתנדב. מי שהיה צריך להענש נענש על ידי מדריכי הישיבה ומנעו ממנו להגיע לתחנה. הכל היה מתואם ואם בישיבה היו אומרים לי שיש בעיה, הם היו מקבלים את הגיבוי ממני – קרי המנהלים, במלוא מובן המילה. אם היה בעיות שמישהו לא קם לתפילה בבוקר, אם מישהו הזניח את הלימודים הוא לא קיבל פריבילגיה להיות בתחנה.

    שהיו בעיות פעם של כמה ימים, עם מספר גדול של תלמידים מול המורים, אני נכנסתי לפעולה, מצד אחד עצרתי את הכל ומצד שני אני שוחחתי איתם ומצאתי את הדרך ושביל הזהב כדי שהכל יסתדר ויהיה טוב.
     

    כך זה היה, ואני חייב לומר שהצטרפו לא מעט מנוער מבשרת לפרוייקט הזה שלי שעשיתי אותו אז.
     

    כך זה היה ושהיה תלמיד עם בעיה לקחתי אותו תחת חסותי למען שישתנה ויהפוך לתלמיד טוב ואם זה היה משהו אחר – ניסיתי לעשות את הכל כדי לשנות את האדם.

    זה היה פרוייקט מדהים, זה היה פרוייקט שלקוח מהסרטים והגענו בשלב מסויים לתקופות של מבחנים.
     

    אני חייב לומר ש 80 אחוז מהתלמידים הקפיצו את התעודות שלהם כלפי מעלה באופן מטורף.  היו כאלה שפחות והיו כאלה שהסתבר בדיעבד שהם לא השתנו בכלל.

    הם ישבו ולמדו אצלי גם לבגרויות, למדו למבחני מגן ובכלל ישבו למדו ובאותה תקופה של מבחנים לא היה בכלל עניין של מתנדבים אלא – רק יושבים ולומדים.
     

    כן, הגיעו המבחנים ואני אחר כך קיבלתי את הפידבק מהישיבה כי הרוב עברו את המבחנים בהצלחה ויש כאלה אפילו בהצלחה גדולה, הרוב סיימו את הלימודים עם תעודות מרשימות והיו גם .... שונים וכאלה שפישלו אבל זה דבר שאין מה לעשות

    הלימודים הסתיימו והיה לי אז גם יום הולדת והמתנדבים שהיו כלכך מרוגשים מכל מה שעשיתי למענם שהם הצליחו לסובב אותי ולהכין לי מסיבת יום הולדת שלקוחה מהאגדה כאות תודה.
     

    כך עבר לו הזמן, הנוער מהישיבה התחלף ואת הפרוייקט הזה המשכתי עד הרגע האחרון שעזבתי את מבשרת לתפקיד במחוז ירושלים.
     

    הקשר עם המתנדבים נשאר, הם סיפרו לי שאחר כך הפרוייקט הזה התפוגג כי המפעילים אחרי לא רצו להכנס לזה וזה היה חבל.
     

    שפגשתי אחרי תקופה חלק מהמתנדבים כך או אחרת, קיבלתי חיבוקים וחיוכים והם אמרו לי שבזכות המעשה שעשיתי בשבילם, בזכות הפרוייקט הלימודי הזה הם הצליחו בלימודים וגם השתנו כבני אדם.
     

    היו גם כאלה שפגשתי אחרי התקופה שאני יודע שהם לא הצליחו ואמרו לי – "למה לא הקשבנו לך החיים שלנו היו יכולים להשתנות".
     

    אהבתי את הנוער הזה במבשרת ורציתי שהם יצליחו ובגדול.
     

    אהבתי אותם וראיתי בהם כאילו הם ילדיי.
     

    נתתי בשבילם את הנשמה שלי והרבה מאד שעות כדי שהם ישתנו ולשמחתי בגדול גם בני הנוער של הישיבה שינו את התנהגותם ומצד שני הפכו להיות תלמידים למופת ומצד שני גם נוער ממבשרת הפך להיות הרבה יותר טוב, חלק חזרו למעגל הלימודים, חלק פשוט שינו התנהגות קלוקלת להתנהגות ראויה לשבח וזה שווה לא פחות.
     

    אני באותה תקופה זכיתי למגן בכנס גדול של משטרת ישראל על העשייה שלי שם ואני חייב לומר שזו הייתה התקופה הכי יפה בחיי.
     

    נכון, עשיתי עוד דברים מרשימים במשטרה והובלתי עוד הרבה דברים אבל אם אני צריך לזכור דבר שנחרט בחיי, זה הפרוייקט הזה של להפוך תלמידים שובבים שלא אוהבים לימודים  להפוך אותם לתלמידים טובים, ציונים טובים, הצלחה בבגרויות ותעודות גמר לרוב התלמידים ומבחינתי אין דבר יותר כייפי מזה שמביא טעם אחר לחיים.
     

    זה לא דבר מקובל שעושים, האמת, לא עשיתי את זה בשביל אף אחד למעט בשביל החבר'ה האלה הצעירים כדי להפוך אותם ליותר טובים והרבה יותר חיוביים.
     

    עשיתי את זה בענק, ועד היום שאני מנסה לחשוב מה המעשה הכי גדול שעשיתי בחיי אני רואה בזה בתקופה הזו של 4 שנים במבשרת שעשיתי שם עוד המון דברים בכלל בנושא הביטחון והחברה, אבל זה היה הדבר שנחקק בחיי, שהשאיר לי אור והשאיר לי תחושה מופלאה של שליחות שעשיתי אותה לבד, למען הצעירים ולשמחתי הצלחתי בזה בגדול וזה השאיר לי טוב בלב וטוב בחיים.
     

    לא אשכח את התקופה הזו. לא אשכח את הפרוייקט הזה ולדעתי זה היה הדבר שהשאיר לי חיוך בנשמה ובלב. 

    ואני חייב לומר באותה נשימה גם שהייתה לי אז מזכירה בתחנה שהיא הייתה על תקן המועצה, אלמנת צה"ל אישה מדהימה ומיוחדת במינה, היא עזרה לי עם הנוער הזה, היא פינקה אותם בדברים טובים, בחיבוק חם אימהי נוסף, והייתה דואגת להם כאילו הם הילדים שלה. היא הייתה אישה מיוחדת במינה והיא באמת נתנה לכל הנוער את כל הלב והנשמה לפעמים הביא להם סיר קובה מבושל מדהים שהיא עשתה או מטעמים אחרים ובכלל היא דאגה להם כאילו הם הילדים שלה וזה היה מטריף ומדהים כאחד - אישה טובה, אישה קסומה, אלמנת צה"ל שאהבה את המתנדבים ונתנה להם את כל הנשמה. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/2/17 18:19:
      זה מבחינתי היה שליחות. יש עוד הרבה דברים שעשיתי שם במבשרת במסגרת חינוכית ולא רק להשאר מפקד משמר אזרחי שאחראי על בטחון. וזה עשה לי טוב לנשמה יותר מכל דבר אחר אני יכול לומר בלב שלם שיצאתי משם - שהצלחתי להפוך שם נוער בכלל לטוב יותר והפכתי את המקום שם בתקופה שלי לבטוח יותר ונעים יותר לחיות. תודה על הפרגון וההתייחסות
        24/2/17 21:37:
      אזרחים טובים יודעים לעשות דברים יותר טוב מעסקנים פוליטיים, שמחציתם מטומטמים, מחציתם חסרי יוזמה ורצון טוב, אבל כרגיל יש כמה יוצאים מהכלל שהם גם זה וגם זה.
        24/2/17 17:47:
      יישר כוח. תודה על השיתוף.

      ארכיון

      פרופיל

      יוסיקווטינסקי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין