כותרות TheMarker >
    ';

    יוסי קווטינסקי כותב על הכל

    בלוג שנותן במה הן לצד העסקי והן לדעות שלי על כל דבר שרק אראה לנכון. מקום להביע הגיגים , מחשבות, דעות ועוד הרבה ובין השאר לספר על עיסוקי

    לכל המגיבים, אני מבקש להשתמש בגודל הפונט האחיד, לא אות שמנה, אות רגילה - כולנו שווים וכמו שאני כותב בגודל אות רגילה - אני מבקש מכולם - תכתבו בגובה העיניים באות הסטנדרטית ולא אות שונה. תגובות בפונטים שונים מוגדלים או שמנים - יוסרו, כולנו שווים ואין פה מישהו עם גדול יותר או שהוא שווה יותר

    0

    למה לי פוליטיקה ? המהפך, הרצון והפחד מהערפדים.

    2 תגובות   יום שבת, 25/2/17, 18:29

    בזמן האחרון עברו בראשי המון מחשבות. אבל האמת הקצר האמיתי בראש היה אחרי תקופת הסחרחורת שהייתה לי בגלל בעיית האוזניים שנתנה לי פרופורציות אחרות לחיים.
     

    כן, ישבתי בבית, פתאום מעידה, אני מוצא את עצמי על הרצפה, סבבת אמיתית ואני מרגיש שכל העולם מסתובב לי כאילו רעידת אדמה ובעצם זו הייתה רעידת אדמה בחיי.
     

    הייתי אובד עצות והשורה האחרונה נכנסתי למיטה, למחרת הזעקתי ההורים והייתי אצלם 3 שבועות, רופאים בלאגן ובסוף הסתבר שהכל זה בעיה של הקריסטלים באוזניים שאיבדו את מקומם הטבעי ולשמחתי בזכות רופאה מדהימה בהדסה המצב הפך להיות הרבה יותר טוב ואני יודע היום מה אסור לי ומה מותר.
     

    כן, הדבר הזה גרם לי לקצר בראש שלדעתי היה טוב וגם אם רציתי לפני למכור את ביתי הקט ברמלה היום החלטתי שאני לא מוכר אותו, ורוב הסיכויים שממשיך לגור פה עוד הרבה זמן ומקווה שבזמן הזה גם תגיע הרכבת למחלף רמלה דרום כמו שהבטיחו שיהיה מתישהו וזה יהיה מגניב כי מתחת לבית שלי תקום תחנת רכבת על ציר 431 וזה יהיה . פשוט מושלם.

    אבל מכל זה הקצר הגדול יותר היה – אולי צריך לעשות מעשה ולהיכנס לאזור שאני רוצה לתרום בו יותר בחיי למען כולם ולא רק למען עצמי. לא רק לקטר כל הזמן כי רע פה, ברמלה, בישראל, אלא גם לתת למדינה, לתת לעיר שלי שבסך הכל אני אוהב ועלו בי המון תהיות.
     

    מצד אחד שאני רוצה – אני יכול להיות בולדוזר על ולסחוף גם אחרי אנשים סטייל טראמפ. אני מסוגל לגרום לאנשים ללכת אחרי ואני יודע את זה, אני יודע לדבר, אני יודע לכתוב ואני יותר מזה גם יודע לעשות ולא מפחד מאף אחד.
     

    האם לעשות את זה למען שינוי של רמלה ? האם לעשות את זה למען הפוליטיקה הישראלית וזה תהייה שעלתה בראשי בכל המובנים.

    אני לא מתרגש מלקות השמיעה בזמן האחרון ואומר שאם אני נועדתי לעשות משהו המגבלה הזו לא תהיה הדבר שיפיל אותי ויותר מזה, אם אני אחליט שאני רוצה את זה אני אמצא לי את העוזר בבוא העת אם אבחר או לפוליטיקה או לרמלה ואגלה גם מישהו ששומע טוב ויוכל להיות יד הימין שלי ולעזור לי במקום שחסר לי והוא השמיעה הדפוקה שלא אמורה לפגוע בכלום אם רוצים לעשות.
     

    אגיד ככה, שהמגבלה של השמיעה שאמנם השאירה אותי בודד בלי חברים וזאת מתוך בחירה לאחר שראיתי שמי שהיו חברים מדברים עלי מאחורי הגב והחלטתי שהם לא ידברו לא מאחורה ולא מקדימה ואני מעדיף את הלבד מאשר את השקר של החברות.

    אני אגיד ככה שאם הצלחתי להרים את הקרב של קריית האומנים ולמנוע סגירת צומת הכלכך קריטית ולהביא לכך שייסגר כביש 40 פעם ראשונה בחיים לטובת הפגנה, אם הצלחתי לעשות את כל זה וביחד עם חבורה מופלאה שהייתה, אז כנראה שאני כן שועל ולא שפן ולא עכבר.
     

    עשיתי עוד דברים שהשתיקה יפה להם ששינתה הרבה דברים בחיים, ואני יכול להיות גאה בעצמי ולדעת שאם אני רוצה לעשות – אני מסוגל לעשות אותם ואפילו בגדול.

    אבל עם כל זה שאלתי את עצמי שאלה אחרת – האם זה שווה למכור את החיים שלי בשביל הפוליטיקה המקומית או הארצית ? האם זה שווה שכל בר תקשורת יתחיל לחפור לי בחיים הפרטיים וגם ייכנס שם למעמקי מעמקים ? האם אני רוצה גם שיהיה לי קטעים של פרטיות ? האם אני רוצה לוותר על התקופה היפה בחיי האישיים בשביל לתת למען המדינה והעיר ? והשאלה הזו נשארה לי פתוחה והתשובה היא אחת וגם אם היא עצובה.

    לא. לא שווה למכור את תקופת החיים היפה שלי והפריחה האישית למען לתת למדינה הזו.
     

    לא שווה היום לתת למדינה הזו כלום, כי יש פה אוסף של אוכלי אדם, קניבלים במלוא מובן המילה שאם אתה במקרה מחליט להיכנס לגוב אריות, הם ינסו בכל דרך להוביל אותך לאשפתות ולעשות לך משפטי שדה על דברים שנעשו בזמן שאתה פרח השדה.

    ''


    ישר יוצאים ברגע הזה שאתה מנסה לדרוס רגל או בעיר או בארץ כל החופרים, מחפשים בכל הספרים ובכל האתרים, מחפשים איך להכפיש ואיך ללכלך ולו רק שלא תפריע ומשחקים איתך באש. ויותר מזה מוכנים לעלות אותך בלהבות, לתלות אותך בכיכר העיר או לזרוק אותך לאשפתות והעיקר שלא תיקח להם את המקום שלהם למרות שהם עד היום לא הוכיחו דבר לאיש שהם עושים יותר טוב.
     

    לכן התשובה היא אחת עצובה וברורה, אם אתה מעיז לנסות לעשות משהו, גם אם אתה יודע שאתה לא מושחת ולא אדם רע, גם אם אתה יודע שאתה רוצה לתת למען המקום, העיר, המדינה ואתה יודע שאתה יכול להפוך אותה ליותר טובה, אבל אם היית טיפה שובב קצת בעברך ולא חלילה משהו עברייני או פלילי אולי קצת נהנתני לעצמי ובטח שלא על חשבון אחרים, אז עדיף להשאר אי שם במחשכים כי כאן, בארץ כל יכול הפייסבוק והעיתונאים מסתובבים אחרי האנשים שרוצים לתת למען העם עם סכינים ועקרבים.

    כאן במדינה שלנו אם לא היית טהור וזך כל חייך וגם אם לא פגעת במישהו כל הזמן אלא רק עשית קצת כייף בחייך, כאן במדינה שלנו טורפת האנשים, עדיף לא לדרוס רגל במקום של הטורפים.

    ''

     

    עדיף להשאר במקום הצח והטוב בלי כל אלה שרק מחפשים בכל ארכיב ובכל מקום.

    עדיף לא לתת למען המדינה או העיר, אבל להשאר עם חיים פשוטים ואת הפרטיות לשמור לעצמי.

    זה עצוב שזה ככה, אבל זה דרכו של עולם ובישראל זה בכלל הפך להיות כאלה שרודפים אחרי אלה שרוצים לתרום כמו צמאי דם.


     

    כאן בארצנו שופטים ותולים בכיכר העיר, כל אדם שרוצה לעזור ולתרום למען הכלל.

    כאן בישראל הקטנה ולא רק פה אלא בכלל בעולם, יש אנשים צמאי דם, רעים, נושכים שרק מחפשים את אלה שרוצים לעשות דברים טובים.
     

    אז בשביל מה אני שואל את עצמי – בשביל מי אני אקריב את חיי ?

    ''

     

    אני לא אהיה האיש שייתן לעיתונאים ולחופרים לטרוף את חיי. אני לא אהיה איש שאשים את עצמי במרכז המוקד גם אם באמת רציתי לתת את הנשמה לעיר או למדינה.

    אני מוכן להקריב את חיי למען רמלה או המדינה, אבל אני לא מוכן להיות על המוקד של כל הרוע, שייצא תמיד החוצה, כי אני אעשה את זה באופן סביר על חשבון אלה שרק יודעים להבטיח ולא עושים שום דבר אבל כן הם יודעים דבר אחד – "לרצוח" כל אחד שמנסה לרשת את מקומם.
     

    בשביל זה הם ישקיעו הכל וישכרו "רוצח פרטי" כדי שיידע לקחת את האיש שרוצה לקחת מהם את הכוח ואולי את המקום בכס השלטון.
     

    אני לא אתן להם את הכבוד לעשות את זה לי.
     

    אני גם לא אתמוך בכל אלה שנמצאים פה וחושבים שהם מלח הארץ אבל הם ממש לא ואפילו פחות מזה מולי.
     

    אני אוותר על הכל, ואעדיף לשמור את חיי לעצמי.
     

    ואת חיי אשמור לי בדרך שלי ואשאר אדם פרטי עם חיים ואולי בלי תרומה למען כולם אבל אני אחיה לעצמי.
     

    זה עצוב, זה כואב אבל ככה נראית לה המדינה והחופרים שמחפשים להעלות כל אדם טוב . באש.

    ואסכם ואגיד
     

    אני מת להיכנס לפוליטקה המקומית או הארצית, אני חושב שאני יכול לתרום המון ומצד אחד אולי בקטן יותר להפוך את רמלה לטובה יותר ומצד שני להפוך את ישראל לטובה יותר אבל  אני מפחד משיני הבולדוג של שליחי השטן ובגללם מעדיף להשאר בביתי הקטן ובפינתי הקטנה מאשר להחשף לכך
     

    שימצוץ את דמי
    הערפד הישראלי שמחפש רק דם.

    ''
     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/2/17 15:13:
      חחח הקניבאלים והערפדים נמצאים גם בחיפה. לשנות מקום זה עדיין לא אומר שאפטר מהבעיה של כל אלה ........ חוץ מזה מבחינתי רמלה זה אתגר יותר גדול מחיפה למרות שלחיפה יש לי סנטימנטים לא בגללי אלא בגלל הוריי שהתחילו שם את הדרך שלהם אבל כמו שנאמר - מאורת הערפדים נמצאת בכל מקום בארץ ולכן... לא חיפה לא רמלה ובטח לא ירושלים
        26/2/17 14:11:
      קבל ממני עצה, תתחיל מחיפה שזקוקה לראש עיר. אם תצליח לשפר את איכות החיים תוכל בעוד שש שנים לבחור את הפלטפורמה ולהכנס לירושולים. בהצלחה

      ארכיון