SIC TRANSIT GLORIA MUNDI / MEMENTO MORI, אלה שני המשפטים בשפה הלטינית, שנאמרו על ידי עבד העומד בכרכרה מאחורי המצביא החוזר מניצחון ועובר מול ההמונים המריעים במצעד לכבודו ברומי העתיקה. מטרתם להזכיר למצביאים שהם בסך הכל בני אנוש, כלומר בני מוות והתהילה לרוב חולפת עם המוות. פירושם: כך חולפת לה תהילת עולם / זכור את המוות (מילולית: זכור למות). מטרתם: להחזיר את המצביא אל קרקע המציאות. 

נזכרתי בהם כאשר הרהרתי בשלש יצירות ספרותיות שריתקו אותי בימי נעורי: "האדמה הטובה" - של פרל בק;  "מסע קון טיקי" - של תור היירדאל; והמוני ספריו של קרל מאי, סופר גרמני שכתב על המערב הפרוע של צפון אמריקה, מבלי לבקר בה אפילו פעם אחת! וגיבוריו: "יד הנפץ" האיש הלבן ו - "וינטו" האיש האינדיאני, מלווים אותי כל שנותי עד זקנה.

בדקתי אצל נכדי, חבריהם, מכריהם, חברים לעבודה ועיסוק - עשרות אנשים אף יותר (אלו יכולותי המחקריות). אין איש מהם ששמע על על שלשת הסופרים או יצירותיהם. אין נער או בוגר של היום בן גילים 10 עד 30 מבין מכרי, שיש לו מושג ירוק מי היו שלשת הסופרים האלה. ואילו פרל בק, היא כלת פרס נובל לספרות לשנת 1938! אבל הסינים שהיא תיארה את חייהם ב- "האדמה הטובה" אינם קיימים כיום. הסינים של היום דומים יותר לאמריקנים של היום. "מסע קון טיקי" של תור היידראל נקרא כהרפתקה דמיונית, אך היה תיאור של מחקר מדעי שהסופר עשה. ואת קרל מאי קרא ונלהב כל הדור שנולד בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת אבל כיום אין איש שזוכר את ספריו.

זאת - לעומת מוצרט, באך, בטהובן, בראהמס, מאהלר, שליצירותיהם מאזינים היום המונים בגילאים שונים.

הזיכרון האנושי עשוי כך, שהוא זוכר יותר מוזיקה ופחות ספרות. הסיבה לכך היא תעלומה בעיני.