כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (3)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      28/2/17 12:17:

    צטט: רחלי בן-צור 2017-02-27 23:57:34

    קצת שונה ממה שכתבת עד כה, אבל יפה.

     

    תודה רחלי, התחלתי בכתיבת סיפורים קצרים בתחום האמנות וזה אינו תחום חדש עבורי, ואני עדיין כותב מדי פעם גם ספרים בנושא זה. ושוב המון תודות.

    .

      28/2/17 12:16:

    צטט: רחלי בן-צור 2017-02-27 23:57:34

    קצת שונה ממה שכתבת עד כה, אבל יפה.

    ץ

    http://cafe.themarker.com/image/3194859/

      27/2/17 23:57:
    קצת שונה ממה שכתבת עד כה, אבל יפה.
    0

    התהפכו היוצרות

    3 תגובות   יום שני, 27/2/17, 15:10


    ''
      

    קריירה פוסט אימפרסיוניסטית

    קטע

    כאשר סיים אוצר האמנות של המוזיאון את נאומו, ומסר את המיקרופון לידי סגן מנהל המוזיאון; החליט צביאלי כי די לו בכך, מבחינתו הערב תם. הוא כיבה את הטייפ המימיאטורי הכניסו לכיס מעילו, וקם ממקומו כדי לצאת. בעודו מכין עצמו לצאת ראש הסתובב לאחור שתי שורות לפניו, והוא פגש כעיניו של אדם כרמלי; הצייר הוותיק שבכל אחת מהפעמים הרבות שהוא ביקר באחת מתערוכותיו נהג כרמלי לטלפן לאמנון הבוס הקודם של צביאלי כדי להתלונן מדוע שלח לו אמנון את המתלמד שלו, כדי לסקור את תערוכתו. הוא היה רוצה שאמנון בעצמו יבוא לבקר בתערוכותי, אם לא העורך הראשי של העיתון…

    צביאלי נד בראשו לכיוונו של כרמלי במעין ברכה אילמת, והחל לצאת את אולם האמנות המודרנית הגדוש באוהבי אמנות. כאשר הוא החל את צעדיו בלובי הענק והריק מאדם של המוזיאון הוא שמע רעש אופייני ומהיר של צעדים מאחורי גבו; רעש מוכר של צעדי ריצה, ומיד הונחה יד על כתפו. היה זה אדם כרמלי שחש לצאת אחריו.

    הואיל לשתות אתי קפה בקפטריה של המוזיאון.’ פנה כרמלי באדיבות לצביאלי המופתע.

    אוה, הייתי שותה אתך ברצון רב, אבל יש לי עוד המון עבודה הערב.’הסביר צביאלי לצייר עד כמה הוא עסוק.

    בחייך אסף, אתה לא יכול להקדיש לי כמה דקות?’

    אם זה כל כך דחוף לך, אנחנו יכולים לדבר על זה בדרך למכונית שלי.’ השיב לו צביאלי בקרירות רבה. הוא לא שכח עדיין את העלבונות שהוא ספג מהצייר הזה, והיה זה הזמן המתאים ביותר לשלם לו כגמולו.

    כרמלי עצר במקומו מזועזע ופגוע, אך מיד שינה את דעתו וחש אחר צביאלי.

    עשה לי טובה אסף,’ הוא פנה שוב לצביאלי כאשר הגיע לצידו. ‘אל תשלח את הנקבה הזו לסקר את התערוכה הבאה שלי, אלא בוא בעצמך. האם אני מבקש ממך משהו יוצא דופן? האם אינך סבור שמי שראוי לסקור את הציורים שלי הוא אדם בקליבר שלך, ולא איזה נקבה בורה?’ הוא שאל את צביאלי בעודם יוצאים את המוזיאון ונעים למגרש החניה.

    היא לא בורה אדם, היא בוגרת תואר שני לאמנות בבצלאל והיא יד ימיני. אבל אוקי אני אחשוב על זה.’ הוא השיב לכרמלי מהצד השני של המכונית, בעודו פותח את הדלת הקדמית.

    ביי אדם,’הוא הוסיף והתיישב במכונית מאחורי גלגל ההגה. מיד לאחר שסגר את הדלת והתניע את מנוע המכונית, הוא יצא לדרכו ופרץ בצחוק רועם כל הדרך לביתו.

    השעה הייתה עשר וחצי כאשר הוא הגיע, החנה את המכונית ונכנס לדירתו.

    רעייתו אלונה ישבה על אחת הכורסאות בחדר המגורים מול מסך הטלוויזיה צופה בסרט, סדרת הטלוויזיה האהובה עליה הסתיימה מזה כבר. צביאלי גחן אליה ונישק את שפתיה ברעבתנות.

    אוה אסי לא ברגע הכי מותח של הסרט.’ היא העירה בחיוך חביב. היה לה חוש הומור עדין לרעייתו היפה, אשר הפתיעו ולא פעם אחת במהלך שבע וחצי שנות חייהם המשותפות.

    אז איך היה שם?’ היא הוסיפה בתעניינונת סקרנית בחוויותיו.

    את לא יכולה לתאר לעצמך איזה שעמום זה היוה, ואוצר האמנות הצעיר הזה שזה עתה מונה לתפקידו, סיפר לנו בהתלהבות רבה איזה אוצרות אמנות היא גילה, והניח את ידיו עליהם.’

    אז בקיצור מה היה שם, על מה הוא דיבר?’

    הוא פגש באיזה אמן מוזר מלצר למעשה, שהדביק חמש מאות צלחות שבורות על שני בדים ענקיים… זאת התערוכה שהטיפוס הזה אוצר. והיא צריכה להיות האייטם העיקרי שלנו במהדורה של יום שישי.’

    טוב אם התערוכה הזו מוצגת במוזיאון החשוב ביותר בעיר, היא אכן צריכה להיות האייטם העיקרי שלכם, אם זה מוצא בעיניך או לאו.’ רעייתו הוסיפה בחיוך שובה לב.

    בואי נלך למיטה,’ הוא מלמל בצרידות.

    אבל אתה בטח עייף אסי, ואתה צריך לקום מוקדם מחר.’

    אני אסתדר יקירתי,’ הוא השיב מניח את ידו על כתפה.



    קטע מספרי העשרים במספר שלי העוסק רובו ככולו באמנות על כל היבטיה

    Copyright © Haim Kadman 2014 - all rights reserved



    דרג את התוכן: