כותרות TheMarker >
    ';

    +++

    0

    כמו שזה

    2 תגובות   יום שני, 27/2/17, 18:30

    זה התחיל לפני שנה, היו לי סיוטים בעבר אבל לא כאלו.

    מה זה כאלו? כאלו שכשקמים  הם עדיין דבוקים כמו עור, חונקים את היום.

    אותה חברת ילדות, אותו חרם שקט, אותה דחייה.

    בלילה מרוב בהלה קמתי ונתפסה לי הסרעפת, 

    יש שם מקום, כיס קטן וחבוי מתחת ללב, שם היא מתחבאת.

    שם יעל מתחבאת.

    יעל מגיעה לפעמים עם מאיה או איה או בצורה אכזרית ביותר עם חברים מאוד טובים שלי.

    אז זה יום כזה שכל הגוף כואב, הפה מתקשה להתעקם לצורת חיוך והשעות לא עוברות עד הלילה.

    ניסיתי לישון כדי להעביר את ההרגשה אבל זה רק החמיר, 

    אפילו אכלתי שוקולד באמצע תקופת ניקוי רק כדי להעביר את תחושת חוסר הזו.

    אבל הכל כואב ויעל ממשיכה לחפור בור מתחת לסרפעת שלי.

    הייתם חושבים ש 27 שנה יטשטשו משהו, אבל לאט לאט החיים רק מחדדים לי,

    מחדדים את כאב הסכין הזו שעברה לי בלב באותם שנים.

    אין לי מטאפורות לילדות הפצועה הזו שעברתי מבחינה חברתית, זה לא יום יצירתי ומתוחכם.

    עכשיו אני מבינה מה זה לילות שממשיכים לימים שהם לילה. 

    אז אני אכתוב את זה.לכם. כמו שזה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/3/17 13:01:
      אני יכולה להרגיש את הכאב שלך. למרות שיש לנו שכבות הגנה תמיד נמצא איזה סדק דרכו נכנסים הזיכרונות שהדחקנו או מחשבות שליליות מהעבר שפוצעות אותנו במציאות. מה שמביא אותי לחשוב שאולי הזמן הוא לא הרופא הכי טוב. מקווה שההשפעה תחלוף במהרה.
        27/2/17 23:55:
      תכתבי. תדממי ותניחי לזה כי זה חלק מחייך, מזכרונותיך, והיום את אדם שלם יותר.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      (##)
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין