כותרות TheMarker >
    ';

    יוסי קווטינסקי כותב על הכל

    בלוג שנותן במה הן לצד העסקי והן לדעות שלי על כל דבר שרק אראה לנכון. מקום להביע הגיגים , מחשבות, דעות ועוד הרבה ובין השאר לספר על עיסוקי

    לכל המגיבים, אני מבקש להשתמש בגודל הפונט האחיד, לא אות שמנה, אות רגילה - כולנו שווים וכמו שאני כותב בגודל אות רגילה - אני מבקש מכולם - תכתבו בגובה העיניים באות הסטנדרטית ולא אות שונה. תגובות בפונטים שונים מוגדלים או שמנים - יוסרו, כולנו שווים ואין פה מישהו עם גדול יותר או שהוא שווה יותר

    0

    חוגג חמש שנים לבלוג שלי, 1115 מאמרים, וידוי אישי. יוסי קווטינסקי

    2 תגובות   יום שני, 27/2/17, 23:20

    חיפשתי היום מאמר מסוים בבלוג שלי וגיליתי הפתעה מרנינה ומיוחדת. הבלוג שלי חוגג היום 5 שנים לפתיחתו ויותר מזה גיליתי דבר אחר לפי הרישום של דה מרקר, כתבתי כבר כ 1115 מאמרים במהלך התקופה הזו.
     

    אז ראשית ארשה לעצמי לברך את הבלוג שלי בברכת מזל טוב ליום הולדתו החמישי ומאחל שאמשיך עוד לכתוב שנים רבות ואוכל לשתף אתכם בכל המחשבות, תהיות ומה שעובר עלי בחיי.
     

    מי שלא יצא לו להכיר אותי אז שמי הוא יוסי קווטינסקי, בן 53 כרגע רמלאי אבל במקור מירושלים. גיי גאה בעצמי וחי לבד עם עצמי. הייתי תקופה בזוגיות ואחר כך אותה זוגיות הפכה להיות חברות טובה ועד שהחבר עזב את המדינה ונסע להתאחד עם הוריו בארצות הברית.
     

    אני כבד שמיעה, אני סובל מהשמיעה משנת 2001 שהייתי בסכנת חיים, הגעתי לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים וכאשר הגעתי לשם אמר בעקיפין הרופא להוריי, שאני מבית החולים אצא כפי הנראה באותו רגע, בתכריכים. ראה אותי שם רופא בכיר בהדסה, ועוד כמה רופאים טובים, לקחו אותי בידיים שלהם, וכן, אני לא VIP אני לא פרסונל, אני סתם אחד ישראלי פשוט שהיה על תקן של סכנת חיים מיידי, העלו אות בתחילה לטיפול נמרץ, לא מונשם רק עם חמצן, נתנו לי סטים שלמים של אנטיביוטיקה ולקח עוד זמן עד שאיתרו את מקור הבעיה. בזמן שנתנו לי את הסטים של האנטיביוטיקה, והיו מחוברים אלי כל הזמן 3 אינפוזיות  ממגוון סוגים, פתאום אמרתי לרופאים שאני מרגיש עם האוזניים כמו בבריכת שחייה והשמיעה שלי התרסקה ומאותו רגע היא רק הופכת להיות יותר איומה ונוראה.
     

    שהייתי ביום הראשון בבית החולים עוד לפני טיפול נמרץ בלילה, שהאחיות שלחו את הוריי הביתה בפקודה ואמרו שאני בידיים שלהן, ראיתי את סולם השמיים נפתח לעברי, וטיפסתי בסולם הזה לשמיים ונתקלתי שם בדמות ללא פנים שדיברה אלי.הדמות שהייתה שם שהכל היה לבן, ומסביב קצת רעמים וברקים, שאלה אותי שאלה ואמרה לי דבר אחד: זמנך עוד לא הגיע להיות פה, אבל למען שזה יקרה תצטרך לבצע שליחות שאני אטיל עליך. הוא אמר לי מה הוא מתכוון, ולא אפרט זה יישאר הסוד שלי לדורי דורות, ושלח אותי למטה למימוש המשימה ואמר לי שאם לא אבצע אותה כהלכה  אני אחזור לשם בחזרה. הוא אמר לי שאני צריך לקיים את המשימה בין 12 ל 14 שנים בחיי ולאחר מכן אני אהיה משוחרר להמשיך את חיי כרגיל.
     

    ירדתי חזרה, למחרת הכניסו אותי לטיפול נמרץ, איתרו את הבעיה, ולאחר מכן, לאחר מספר ימים העבירו אותי למחלקה הפנימית שם הרופא שלקח אותי לאחריותו העלה הילוך איתי, כל יום בא לבקר אותי ולשאול לשלומי וגם בשבת, שהוא לא היה הוא התקשר לאחות וביקש שתשאל אותי לשלומי והוא רצה לדעת.

    כן, לפני 16 שנים זה היה, ואני חייב לומר שאחרי שבועיים וחצי ימים, אני צעדתי מבית החולים על שתי רגליי,  ויצאתי לדרך החלמה מדהימה אצל הוריי ששמרו עלי ולאחר שהתחזקתי, יצאתי למשימה שהוטלה עלי וקיימתי אותה במשך 13 וחצי שנים עד שהעברתי את השרביט למישהו אחר.
     

    מכל הדבר הזה ולאורך הזמן החלמתי, אני מרגיש מצויין אבל דבר אחד נדפק בחיי – השמיעה שלי שנהייתה גרועה ואיומה.

    אני היום עם משפחה קסומה, מדהימה שתומכת, עוזרת ומחבקת, אבל מעבר לזה מבחירה אישית ולאחר שנפגעתי מכלכך הרבה אנשים החלטתי שאני חי את חיי לבד לבד ונהנה רק ממשפחתי האהובה והנפלאה.
     

    כן, לפני 16 שנה הכל קרה והיום החיים הם בגדר מתנה מופלאה.

    חיפשתי תעסוקה, אבל בגלל לקות השמיעה שלי דלתות נסגרו מולי אחת אחרי השנייה, כל מה שניסיתי לעשות נסגר וגם איפה שנתנו לי עצות אלה היו עצות אחיתופל ולא עצות לעזרה.

    לא ביטוח לאומי, לא סטרייב, לא בעלי מקומות, פתחו את ליבם אלי ובסופו של דבר אני הבנתי שאם אני לא אנצח את הכל ואנצח את הרע אני לא אשרוד ואפול למדורה.
     

    פתחתי עסק קטן לעצמי, נותן שרות וירטואלי לאנשים, הכל בתקשורת דרך האינטרנט, ולשמחתי העסק לאט לאט גדל וגדל והלקוחות למדו לתקשר איתי באימיילים והודעות וזה עובד בגדול.

    אני עושה דברים שאני אוהב, בהתחלה עשיתי הכל דרך משרדו של אבי ואחר כך פתחתי לעצמי עסק קטן משלי והיום אני יכול לומר, שכנגד כל הסיכויים וכל אלה שאמרו לי לא ללכת על הדרך הזו עשיתי את שאני מאמין – והגעתי למקום נפלא שאין מאושר ממני יותר כאדם.
     

    מעבר להכל פתחתי את פרוייקט סיפור חיים, מתעד סיפורים של ניצולי שואה, שאין להם דרך לתעד את הסיפורים שכולם יקראו.

    ויותר מהכל, אני חיפשתי דרך להביע את אשר על ליבי והייתי אובד ובקטע הזה בלי דרך.

    לשמחתי התחברתי לבלוג קפה דה מרקר, החלטתי שאני את כל אשר על ליבי אוציא במסגרת הבלוג ואכתוב כאן על כל מה שעולה לי בנשמה שלי והכל מהלב והכל מתוכי כי זה הדרך שלי היחידה לצעוק, לכאוב, לחבק ולאהוב.
     

    לא סתם כתבתי כבר יותר מ 1000 פוסטים וסיפרתי לכם על הכל, על אנשי הביטחון שבשדה התעופה התנהגו אלי כמו עבריין וזה כי אני אמרתי להם שאני לא שומע ויש לי בעיה, זה המשיך עם הבנק וזה יותר מזה המשיך עם עוד דברים שהציקו לי ובזכות הבלוג פתאום הקשיבו לי והתייחסו אלי כמו בן אדם.

    פתחתי את הפה בבלוג על ראש העיר רמלה, נכנסתי איתו לעימות חזיתי קשה, והוא הכפיש אותי בדרכים נלוזות ועלובות,  ואפילו הוציא מכתב לכל הציבור שהוא משמיץ אותי שם כי היה לו קשה לקבל את האמת שלי שהיא האמת הכאובה של תושבי רמלה.

    הצלחתי בתקופה הזו להרים מחאה חברתית ענקית, חסמתי כבישים, אירגנתי הפגנות וניצחתי איפה שאף אחד לא הצליח ואני עם לקות השמיעה שלי הצלחתי בגדול.

    כתבתי מלא פוליטיקה על כולם בלי יוצא מן הכלל כולל האיש שבדרך לכתב אישום ובטוח שהוא לא יתפטר לעולם גם אם יכניסו אותו לכלא הוא ירצה להשאר ראש ממשלה ויבקש שאת לשכת ראש הממשלה יעבירו לכלא מעשיהו ושם הוא ינהל את המדינה וסביר להניח שגם שיהיה שם, עם שמפניה ורודה, הוא ימשיך להיות ראש ממשלה. האיש, שלא חושש מאף אחד ומוכן לצאת כנגד כולם הלו הוא המלך נתניהו האיש שמורם מעל העם.

    לא חסכתי מילים לאיש בבלוג שלי ואני יכול לומר בלב שלם שגם בעתיד לא אחסוך מילים אבל מצד שני אני מבטיח שכאשר יהיה צריך לפרגן אני אהיה הראשון שיעמוד ויחבק.

    כן, 5 שנים אני כותב, שופך את ליבי, שמח שלא מעט פעמים נתן לי האתר קרדיט, וזה נותן לי כוח להמשיך לכתוב כי אני מאמין במקום הזה, בבלוג דה מרקר, שנותן את המקום לכתוב, להביע וגם אם כעסתי לרגע זה עבר והנה העובדה – אני ממשיך לכתוב ואני כאן.

    להערכתי ולהערכת אימי, אני ירשתי את נושא הכתיבה מסבי, אביה של אימי, שהיה כותב על הכל, ולא חוסך מילים מאיש. הוא היה איש מיוחד, סבא חיים שאהבתי כלכך. הוא היה ניצול שואה, שכל את כל המשפחה בשואה ואת בנו הקטן אחיה של אימי שמת לאמא שלי בידיה בשואה.
     

    ממנו ירשתי כנראה את יכולת הכתיבה ואני יכול לומר שאחרי כל פוסט שאני כותב אני מרגיש הרגשה מופלאה של שחרור ושל עוצמה.
     

    חשבתי על פוליטקה, חשבתי ללכת לתרום למדינה ובסוף החלטתי כמו שקראתם בפוסט הקודם שאני לא רוצה לשבש את חיי, לא רוצה לתת לערפדים ונחשים לחפור בחיי ולכן אשאר אזרח פשוט מהשורה שמח ומאושר.
     

    אני אמשיך לכתוב על הכל, בדרך תרבותית ונאותה אבל לא אחסוך מילה מאיש שמגיע לו לחטוף על הראש ואפילו בגדולה.
     

    כיף לי, אני יכול לומר שראיתי שזה חגיגת 5 שנים ב 28 לפברואר, שזה 1115 מאמרים שכתבתי ואני יודע שיש עוד מאמרים פה ושם שמחקתי גם, זה אומר שיש לי מקום להוציא את כל אשר בלב ובנשמה.
     

    הבלוג, הכתיבה זה האור של חיי. הבלוג והכתיבה נותנים לי להוציא את כל אשר על ליבי ולפעמים אני רוצה כלכך לצעוק ולזעוק על חורבנה של המדינה אבל אני יודע שאיש לא יקשיב לי וזה הדרך הטובה היחידה שלי להגיד טוב לי, רע לי ונמאס לי ממה שקורה כאן.
     

    כיום אני יכול לומר שהמדינה הזו מתסכלת אותי, מדאיגה אותי ומטרידה אותי, אין פה מנהיג אמיתי ויש פה רק שורדים שנאחזים בקרנות המזבח בשביל להיות שליטים.

    מדינת ישראל צריכה שינוי אמיתי, מדינת ישראל צריכה מהפך סטייל טראמפ שיכניס אותה לדרך חדשה ואולי כמו שאומר טראמפ – ביחד נהפוך את ישראל לטובה יותר.

    אין פה כזה אחד ואני מתפלל שהוא יקום ויהיה איש יקר ומיוחד.
     

    זהו זה להיום, תודה שהקשבתם לי, תודה שאתם מלווים אותי לאורך כל השנים, קוראים, מגיבים, מככבים, נותנים לי את הכוח והחיזוקים להמשיך לכתוב ולהאיר את החיים.
     

    אני אמשיך לכתוב, אין יותר את המושג לסגור, נכון, יהיה פעם למעלה, פעם למטה אבל אני אמשיך לכתוב כי זה הדבר שבאמת.
     

    עושה לי טוב.
     

    תודה לכל הקוראים בבלוג דה מרקר שאתם איתי פה ומאחל לכולנו כתיבה נעימה ומועילה וחיים נפלאים ומאושרים ומקווה שהרע שהיה לי לפני 16 שנים ייקח אותי למקום טוב ולחיים מאושרים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/2/17 23:44:
      תודה על המילים החמות. לגבי השליחות בגדול אני לא אכתוב יותר מידי רק לומר שזה היה עזרה פיזית לאנשים בצרה, ויותר מזה להחזיר אותם לפרופורציות לתת להם חיזוקים, הדרכה, חיבוק חם, תמיכה ומידע. מה - מי - מו ? נשאיר את זה ברשותך פתוח. ולגבי הזכאי והאשם - אני מקווה בשבילו שייצא זכאי ונקי וצח אבל אם יואשם שיידע כמו שדרש מקודמו שנמצא במעשיהו - שברגע שמגישים כתב אישום - לפנות את הכסא או לפחות להיות "נבצר"
        27/2/17 23:39:
      פוסט מדהים! הייתי שמחה לדעת מה המשימה שהוטלה עליך. לגב האיש שאתה טוען שהוא אשם - אני אומרת שהוא זכאי עד שלא יוגש כתב אישום - מבחינתי כל אדם הוא זכאי. שיהיה לך בהצלחה, יוסי, ומזל טוב!

      ארכיון