אני פודה עצמי מהשבר פודה את עצמיותי מלילות זיעה מרגעי חדלון פודה בבנק הדמעות הדמעות כמשכון יושבות בבנק עולות מעלה אל על מתוך העיינים נושרות כי כך הן מאפשרות לכאב לפרוח והמשכון קל יותר פודה אני את חובותי נוטלת אני בשתי ידיי את חיי את הרגעים שם משכתי את רגלי במעלה ההר הגבוה אני סבה על עקביי מורידה את התבניות שם סגרתי בי את המלים מלהשמיע את הזעקה המטפסת בי ונושרת במדרון אל חלל הרגע ורגע הנציח בי כאב חד כסכין ואני חובי פודה בדמעותי כמשכון לך המושל בי המאמן בי את אמונותי פוסע בי פסיעות רבות ואני כעת פודה בדמעותי את הכאב שישב בגרוני ומיאן להפרע וכעת רגלי מדממת לה וצעדי כבדים במראה אני עירומה כי פדיתי את משכוני משכני |