סוף סוף הגיע היום הגדול, יום לו ציפיתי וחיכיתי קרוב לשנתיים ימים.
זה שנתיים אני מנהל רומן עם רבקה, את רבקה אני מכיר עוד מילדותי, עוד בהיותי ילד בשיכון בבאר שבע הייתי מביט בה, ומשהו בה שבה את לבי. פשטותה, הליכתה הנעימה כבשו אותי. הימים חלפו וגדלתי והייתי לאיש, ולפני שנתיים שוב הצטלבו דרכנו. ושוב נתתי את דעתי ברבקה, ופתחתי עמה ברומן מתמשך, לא הקלתי עליה דווקא, הקשיים היו רבים, אך למרות הכל היא התגברה על המרחק ואני גישרתי על הפערים. היו לנו עליות ומורדות, לעתים זנחתיה למשך ימים וחודשים, ולעתים הייתי הוגה בה יום אחר יום ובעיקר לילה אחר לילה. הרגשתי כי בכוונה אני מעמיד בפניה קשיים, והיא בפשטות ובגדלות דילגה על המכשולים, ובעיקרה קיוותה ורצתה פרי בטן. גם אני רציתי לברך על המוגמר, אך לא הסתייע בידי הדבר. כמה הייתי צריך לסנן, ולבדוק בשבע עיניים שאיני עושה טעויות, ומתחבט ודואג ושב ומתקן. פעמים שהרומן התפתח בסערה, בשטף שנוחת כהארה שמימית, ולעתים נשארתי תקוע באותה אפיזודה ימים וחודשים ואין מוצא. היא רצתה להגיע למבוקשה ואני לא רציתי לתת לה אותו, והערמתי עליה קשיים נוספים, עד שלבסוף נכנעה, או שהתייאשה ממני, ואני הנחתי לה, והרומן מונח לו בקרן זווית, ואין דורש ואין מבקש.
ככה עברו להם כמעט שנתיים ימים של עליות ומורדות, ואז שיתפתי, ונתתי לאחרים להשתתף עמי. ואז לפתע הרומן קרם עור וגידים, והשיל מעצמו שומן מיותר, למרות שהתווכחתי והיה קשה לי להיפרד מכל חוויה ומכל הגיג, אך נתתי מבטחי באחרים, והם עזרו לי לוותר. כי מבחינתי זה היה כמו לבחור בין ילדים אהובים, ורק מבחוץ אפשר היה לראות מי מילדיי תורם לרומן ומי כלל לא קשור.
כל החודש האחרון, הייתי עסוק בבחירת התמונה, בעיצוב ובריטוש, להסתיר מי זו הדמות שברומן, ועם זה לגלות את פשטותה ונעימותה. ופסלתי ובחרתי, ונמלכתי בדעתי, נפגשתי שוב עם המו"ל , והוא חייך והבין ללבי, והסביר לי שככה הם חבלי הלידה, והזכיר לי כמה התלבטות הייתה לי עד שבחרתי שם לרומן, והוא טען שזה שם לא קליט, ואני התעקשתי על שם אחר שבתרגום זה יוצא חרא באנגלית. עדיין איני שלם עם השם הנבחר, אבל איך אומרים, יש סוף לכל דבר. וכעת הספרים הגיעו סוף סוף, הריח של הדבק על הכריכה הרכה משכר . אני נוטל אחד מהערימה מעלעל ומדפדף, ומביט בפני כ האנשים שבאו לכבודי, להשקה. הנה אני מציג לגאווה את בני בכורי, שילדתי אחרי הריון ממושך של שנתיים ימים, ומחפש הכרה ותודה, אך בעיקר תר אחר רבקה, ודווקא אותה פה לא מוצא. |
קלועת צמה
בתגובה על ירח נבוך
שולה ניסים
בתגובה על הרהורים ליום הזכרון
ארנה א
בתגובה על יארצייט
goodyear2016
בתגובה על האיש הצהוב
אהובהקליין
בתגובה על הפנים לפנים
א ח א ב
בתגובה על חמסה
