כותרות TheMarker >
    ';

    "במציאות אין ניסים" (Blogilia)

    דף המשמש להגות בנושאי פילוסופיה, אנטי פילוסופיה ותרבות. הבלוג של איליה "בלוגיליה" כהן

    ארכיון

    פרופיל

    "בלוגיליה"
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    המתחזק, במירכאות או שלא במירכאות (סיפור קצר)

    0 תגובות   יום שבת, 4/3/17, 14:22

    בהתחלה היה פשוט מדליק נרות ומקדש על יין התירוש בימי שישי.

    הייתה בכך משום ההנאה הפשוטה שבשתיית מיץ ענבים משובח, יחד עם תחושת השורשיות העמוקה שבחזרה על טקסטים וטקסים של אבות אבותיך.

     

    אמונה באלוהים, לפחות כפי שדתיים "רגילים" מגדירים אותו, לא שרתה בו. הוא נהנה להיות כופר וטען כי השואה מוכיחה שאין לנו אל מי להתפלל.

     

    לאחר מכן נהג להציץ בתכניות בנושא יהדות בטלוויזיה. הוא נהנה להתפלפל כצופה מהצד בתלמוד, במיוחד נהנה מהסיפור על רבי אליעזר שטען שאם ההלכה שלו היא הצודקת, אלוהים יצעק מהשמיים שאכן כך. ואמנם, כך קרה, אבל כמו אצל יהודים הכל הרבה יותר מסובך - ומסתבר שמאז שפסקה הנבואה, אין חשיבות למה שנאמר מהספירות העליונות בנושאי הלכה. אנחנו לבד אחראיים על עיצוב חיינו הרוחניים. זה מצא חן בעיניו כחילוני. באותו אופן מצאה חן בעיניו תשובתו מלאת ההומור של הקב"ה: "ניצחוני בניי..."

     

    בהמשך הגיע הפלירט הקצר שלו עם הכשרות.

    כלומר, הוא עדיין הגדיר את עצמו כ"חילוני כמעט לגמרי" ואכל שרימפס וחזיר, אבל הוא ממש ניסה להפחית בכמויות הבשר הכלליות שאכל, אחרי שצפייה אקראית בקטע מיו טיוב הבהירה לו שהיהדות לא באמת מעודדת אכילת בשר "כשר" ולמעשה גדולי ישראל עודדו טבעונות (הרמב"ם, הרב קוק ועוד...). הרעיון שהיהדות באמת בעד אכילת כל דבר שאיננו טריפה, נובע מקריאה שטחית של מקורותינו, ממש כמו האבסורד כאילו היהדות באמת בעד אינוס גויה טובת מראה בשעת מלחמה.

    והיה גם העניין עם השבת...

    הוא הגיע למסקנה, שלמעט חלק מזערי מהשירותים הבסיסיים, מן הראוי שיום אחד בשבוע יכריחו את המעסיקים לתת חופשה. ומכיוון שמדובר במדינה יהודית, למה לא בשבת? ככל שדיברו ידידיו על ליבו, לפתע מצא את עצמו "מוותר" ומסכים - שתהיה תחבורה ציבורית בשבת, למה לא?

    לא לכולנו יש כסף למוניות. אבל גם זה: במידה, ללא הגזמה, כי עדיין רצה ששבת תהיה שונה מיום חול. השבת הייתה בעיניו המתנה שנתן העם היהודי לאנושות כולה, רעיון יפהפה שמכריז שמותר לפועל לנוח פעם אחת בשבוע.

    "היהדות כל כך יפה, כל כך יפה..", היה לוחש כאדם מאוהב שגילה אישה נחשקת במיוחד.

     

    ואין זה אומר שהוא לא הכיר בכך שליהדות גם היו צדדים אפלים למדי. למשל, הוא תעב את הציווי בתנ"ך לקטול הומוסקסואלים. הייתה לכך סיבה מיוחדת אצלו, שכן עדיין לא ויתר לעצמו על האפשרות להתנסות, אם אתם מבינים למה אני מתכוון... 

     

    כששאלו אותו, איך זה שכופר חילוני כמוהו מביע עניין ביהדות, היה משיב שהוא "מפרק" מהמקורות את המוטיבים הדתיים ומתייחס ליהדות יותר בתור מסורת ותרבות מאשר כדת.

    הדודה שלו, שתפקדה כדמות אם חלופית, העירה לו (כשהסביר לה את זה) שהוא חצה כאן גבול, כי היהדות היא קודם כל דת לתפיסתה. לטענתה, היהדות שרדה כל השנים אך ורק בשל העובדה שהיא דת "ודת קשוחה..." (ציטוט שלה).

    הוא לא הסכים איתה. מבחינתו, אם נזכיר כאן שוב את המשנה המפורסמת על רבי אליעזר, התלמוד לימד את כולנו קודם כל להתווכח ורק אחר כך לציית ולהאמין. יותר מזה, ישנו פיצול מסוים בין סוגי היהדות השונים, עד כדי כך שכבר לא ניתן לקרוא ליהדות יהדות כי אם יהדויות. ובקבלה, לא רק דמות האל משתנה כך שגם לכופרים כמוהו קל להאמין בה, גם הדגש מושם יותר על המהות ופחות על מצוות הדת.

     

    יום אחד הוא הגיע למסקנה שהכוח מאחורי המציאות הוא הטוב המוחלט - ולא מעל להגדרות שכאלה, כמו שנהג להרהר עד אז. הוא פשוט קרא פוסט של מישהו, דווקא מתנגד ליהדות, שהסביר ככה: רבים טוענים שהמציאות בבסיס שלה היא אחדות. אפילו סטיבן הוקינג, הדוגל בתורת השדה המאוחד, טוען בעצם את זה... מכאן ניתן להבין שכל אחד ואחד מאיתנו הוא רסיס של הכוח מאחורי המציאות. אז איך יכול להיות שהכוח הזה ירצה משהו מלבד הטוב המוחלט עבור כולנו, אם אנחנו חלק ממנו? אז למרות שאנחנו חווים בצורה "פלאית" רוע - האלוהות היא טוב, האלוהות היא גן עדן, האלוהות היא אהבה וכו'...

     

    "אם אתה מאמין שיש כוח שכולו טוב, למה אתה לא קורא לו אלוהים?", חייכה הדודה שלו כשהסביר לה את זה.

    הוא לא רצה להתווכח איתה באותו רגע, אז הסביר את זה באינסטינקט המרדני שלו, אך האמת היא שהייתה לו תשובה טובה מאוד: לאלוהים בהכרח יש משמעות טרנצדנטלית ומבחינה לוגית קשה לו להאמין שיש מישהו מחוץ להכול (הכול זה הכול, אין מעבר לזה...) כך שהוא נטה להאמין באלוהות ולא באלוהים. הוא אהב את הציטוט של אהרון האח של משה רבנו באוהל מועד, לפי התכנית הסאטירית "היהודים באים": 'אני מאמין שיש כוח כלשהו, אבל מתקשה להגדיר אותו כאלוהים..." חוץ מזה, מבחינה פילוסופית, הוא האמין שחוק שימור החומר חל גם על רגעים ב"זמן" (ההבנה הזו הפכה את הזמן לאשליה) ולא ניתן בעצם לברוא או להשמיד שום דבר. השנייה הזו, שבה אתם קוראים את הסיפור הזה, הייתה קיימת תמיד ותהיה קיימת תמיד.

     

    הבעיה היחידה שלו להשמיד רעיונית את "אלוהים" נובעת מהעובדה שאנחנו לא רק יצורים לוגיים ויש לנו גם אינטואיציה ונטייה לרוחניות, או במילים אחרות: אם נסכים בינינו שליקום יש צדדים רוחניים שחורגים מעבר ל"חלל" ול"זמן", האם ייתכן בעצם שהאלוהות, שהיא היקום, גדולה מעצמה? כלומר, שיש אלוהים?

     

    כשהוא סיפר לאב הבית בהוסטל בו התגורר, על ההרהורים המטפיזיים שלו, אב הבית העיר "נו, יפה, אתה מתחזק...", ומיד צחק, כי המחשבה על אתאיסט שמתחזק הצחיקה אותו...

    נוסף על הכל היה לו ניסיון לגדל זקן, יותר מתוך עצלות ובתור היפסטר מאשר מטעמי דת - ובכך השלים מעגל והיה מעתה מתחזק באופן מודע, גם אם לא במישור הדתי, בהחלט במישור התרבותי והרוחני...

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה