כותרות TheMarker >
    ';

    המסע לחקר מקורות האהבה

    רישום ביד חופשית של התבוננויות סוביקטיביות בדינמיקות של אהבה
    כל הזכויות שמורות לכותב הבלוג

    0

    הילדה שהשארנו בבוץ

    8 תגובות   יום ראשון, 5/3/17, 10:42

    ''

     

    מריקה אחותי הגדולה, מריקה ממליגה יקרה שלי.

     

     

    אני יושב כאן עם נועה, שמוסרת לך נשיקה, וכותב לך, כמו שכתבו פעם, על נייר, כי איך אחרת...אין לך שם פייסבוק איפה שאת נמצאת. אני אפילו מצרף לך כאן במעטפה תמונה שלה, של נועה'לה, שתראי כמה גדלה ויפתה, וכבר מסיימת חטיבת ביניים, וכמה היא דומה לך, בחיי, מיום ליום היא יותר דומה בצבעים שלה, ובשער, ובעור הוורדרד-פסטרמה שלה...

     

    את לא כועסת שאני קורא לך מריקה ממליגה, נכון? את הרי גדולה ממני, אז הזכרון הזה שלך בת שנתיים יכול להיות לי רק מהתמונות. את יושבת על כיסא עץ גבוה של תינוקות, אוחזת באצבעות שמנמנות גוש של ממליגה, ומורחת על הפנים ככה יפה יפה, שיספג, מסכה של פילינג מקצועי, והצהוב של גרגירי התירס נמהל בצהוב הבהיר-בהיר כמעט-לבן של התלתלים שלך, והפה שלך פעור בחיוך ענקי, עם שתי שיניים...

     

    יש לך יומולדת היום, אחותי. הופ הופ גדלת בשנה, יקרה שלי. כמה חיים עברו עלינו כבר. אנחנו כבר לא ילדים, מריקה, ויש לנו ילדים משלנו. אבל הזכרונות, מה הטעם בלי, את מסכימה איתי, נכון? אז שתדעי לך שאני חושב עלייך בכל יומולדת: שלך, שלי, של הילדים...ובכל יומולדת אני מביא לך מתנה קטנה. זיכרון. ככה, בעל פה בדרך כלל, בראש, בלב. אבל היום יומולדת מיוחד, יקרה שלי, אז החלטתי לכתוב לך ממש:

     

    זוכרת, מריקה, את יאנוש, הבן של השכן? אני לא זוכר כבר איך קראו לשכן .. אבל היתה לו משאית אדומה, עגולה כזו, כמו פעם. יש לי תמונה בראש שהוא נשען ככה, על מכסה המנוע, עמידה גאה כזו של נהגים. ויאנוש, הילד, היה גדול ממני. אולי בן חמש היה, מריקה, אולי את זוכרת? לבוש אוברול מרופט, נעלים מלוכלכות מבוץ עד השרוכים.  את זוכרת את הבוץ, מריקה? בוץ היה בכל מקום. כל הזכרון שלי מלא בוץ. ואולי זה בגלל שהייתי כל כך קטן וקרוב לאדמה, ואולי כי לא הכל היה סלול כמו היום.. והגשם, והשלג. רומניה נשארה אצלי בזכרון כארץ הבוץ הנצחית... וליאנוש היה כלב זאב לבן, ככה אני זוכר, פרווה לבנה כזו, ומלונה גדולה. ויום אחד, בטח הייתי בן שלש, סגר אותי יאנוש במלונה עם הכלב. אני חושב שקצת פחדתי, אולי בכיתי בשקט בפנים. בטח דאגתם, את, אמא, אבא...

     

    ופתאום אני שומע קריאות. השם שלי, וקול מוכר ואהוב שבא להציל אותי. זוכרת, מריקה, מי בא להציל אותי?

    בבת אחת נפתחה הדלת של המלונה, עיניים כחולות מציצות אלי בהבעה של הקלה גדולה, וידיים חמות מחבקות אותי חזק חזק אל גוף רק מעט יותר גדול משלי... את הצלת אותי, מריקה, כשהיית בעצמך רק בת חמש... רק בת חמש. וכמה אהבתי אותך אז, אחותי. כמה אהבתי.

     

    לא עלית איתנו לארץ, מריקה, לא עלית. במטוס חיבקתי דובי, ואמא חיבקה אותי ובכתה, ואת לא היית. מה נשארת לחפש שם, בין האיכרים והצוענים, והבוץ הנורא. ממליגה אפשר להכין גם בארץ. אבל כשגדלתי ספרו לי. והבנתי. והיום, מריקה שלי, היום סיפרתי גם אני לנועה, והיא כבר גדולה ויכולה להבין מה זו דלקת קרום המוח, ואיך שום דבר לא עזר לך, ואיך אף אחד מהרופאים לא בא להציל אותך, אחותי הגדולה.

    ובכינו יחד נועה'לה ואני, אחותי, והדמעות הכחולות שלה הרטיבו קצת את המכתב שלך.

     

    אבל אני לא רוצה להעציב אותך היום, יקרה שלי, ביום ההולדת שלך, רק לשמח. בסיור שרשים לפני שנה מצאנו אותך, בין שרשי עשבים גבוהים ופרחי חמניות בר, שהשתלטו על בית הקברות היהודי הישן. מענין שדוקא חמניות צמחו שם, לידך. בהירות וזורחות וזקופות כמו שאת היית, אחותי. כמו שנועה שלי תהיה לזיכרך כשתגדל.

     

    את המכתב אשים במעטפה מנויילנת ואשלח. הצועניה עם הכלבים העזובים ששומרת על בית הקברות תקבל כמה שקלים, ותטמון את המכתב ליד המצבה שלך. אני יודע שזה ישמח אותך, מתוקה. 

     

    יומולדת ארבעים שמח, מריקה שלי. סאלוט! 

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/3/17 09:15:
      ארבעים שנה !!
        7/3/17 15:29:
      מרגש, תודה רבה ולו לא היתה סיבה להתרגש. סאלוט ממני למריקה
        7/3/17 10:48:
      עצוב. מילים יפות.
      אכן אין מילים
        5/3/17 22:55:
      עצוב
        5/3/17 14:45:
      יהי זיכרה ברוך. כתבת יפה ובהחלט נוגע ללב.
        5/3/17 12:29:
      צמרמורת
        5/3/17 12:04:
      * אין לי מילים. מרגש

      ארכיון

      פרופיל

      איקארוס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין