כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    התוכחה

    0 תגובות   יום שלישי, 7/3/17, 12:48

    ''

     

    להלן קטע מתוך ספרי השני והמותחן הראשון שלי. הרקע מלחמת ווייאנאם במהלכה נופל חייל המרינס ניקולאס, תיאודור ספרי בשבי הווייאטקונג ועובר תהליך שטיפת מוח ייחודית על ידי בת תערובת לי-צ’אן-וואו המציגה עצמה בפניו כניקול. המטרה להופכו לכלי שרת של הביון הסובייטי המעניק לצפון וויאטנאם טילי קרקע אוויר, בתמורה מושאלת ניקול לקגב, מנהלת רשת ריגול בצפון אמריקה וניק המצליח להגיע לדרום ומשוחרר משירות מצטרף אליה לאחר 18 חודשים. ניתן לרכוש את הספר הדיגיטלי באנגלית מאמזון תמורת 99 סנט מהשמיני לחודש עד ל- 15 בו. הרוכש מקבל יישום המאפשר לו לקרוא את הספר במחשבו ללא תמורה.

    התוכחה

    משימה בשלט רחוק

    קטע

    דלת התא הייתה פתוחה לרווחה, והם נכנסו היישר פנימה ללא הגה. ניקול התיישבה סמוך לשולחן והניחה את שני מרפקיה בכבדות עליו.

    סגור את הדלת קומראד ספרי.’ היא ציוותה עליו בקול רפה אשר העיד על עייפותה הרבה, אך הוסיפה בכעס מיד לאחר מכן: ‘ובכן אני כאן אתך, או שמא אתה מצפה לביקור של מישהי אחרת…?’

    היא במצב רוח קודר לאחר המסע הזה… ניק הרהר מודאג בעוד רחמיו נכמרים עליה, ומיהר לסגור את דלת התא הפתוחה וונתר לעמוד לצידה מוטרד ומבולבל.

    מה קורה פה והיכן השומרים, הם לא באים לנעול אותנו? האם אני חופשי לעזוב את התא בגפי מעתה ואילך גם בלעדיה? לא יאומן, זה לא יכול להיות… כל סגל הכלא לא ערק או נטש את עמדותיו, רק בגלל ההתקפה האווירית הזו? הם כנראה שינו את יחסם כלפיי, זו חייבת להיות התשובה לתעלומה הזו, הם לא סבורים שאברח או שאערים עליהם בדרך כלשהי. הם כנראה החלו לבטוח בי מעתה… אבל מה עם ההתקפה האווירית הזו, אלה היו מטוסים אמריקאיים ולמרות זאת...אבל מה זה משנה לכל הרוחות?’ הוא פטר את הרהוריו ופנה לשולחן להצטרף לניקול.

    איזה יתרון מעניק לי כבר המצב החדש הזה? הדבר היחידי שחשוב לי זה להישאר עם ניקול. בלעדיה כל אפשרות לצאת חופשי מהתא, או לעזוב את החור המכונם הזה לא באה בחשבון. בעודו מהרהר בפרטים אלה, הוא נשא את עיניו והתבונן בפניה המאובקים, והחליט להעיז ולפנות אליה:

    האם גם אני נראה מגוחך כמוך עם המסכה הזו על הפנים?’

    מגוחכת אבל חיה!’ היא השיבה בכעס.

    מעולם לא ראיתיה במצב רוח קודר כזה, היא לקחה את זה קשה מאוד… הוא הרהר מודאג. איך זה ישפיע על מערכת היחסים שלנו, על התוכניות שלנו לברוח מהכלא? אלוהים אדירים! היינו יכולים להשתמש ברכב המשוריין כדי להימלט! היינו יכולים להיות עתה בדרכנו דרומה! כל שהיינו צריכים לעשות היה להיפטר מהנהג ולנוע דרומה, עד לטיפה האחרונה של הדלק… לנטוש את הרכב או להשיג דלק להמשיך בנסיעה דרומה ניקול הייתה יכולה לארגן את זה, אין דבר שהיא לא יכולה לעשות… מי היה מבחין בהעדרות שלנו במהומה המוחלטת שהשתררה? רוב השומרים מגויסים עדיין לסייע בפעולות ההצלה איבדנו את ההזדמנות שלנו, אבל אנחנו חייבים לקחת בחשבון את הרכב המשוריין, אני חייב לשאול אותה ולהציע לה להשתמש בו ולשמוע מה היא חושבת על זה… כל מה שאנו צריכים זה דלק, והיא יכולה להשיג זאת עבורנו.

    תביא לי קצת מים ומגבת קומראד.’ ניקול קטעה לפתע את הדומיה בקול רפה ועייף.

    היא יכולה להתקלח במקופ להסתפק בשטיפת פניה. ניק הרהר מופתע. הרי גם הוא יכל להתקלח במקום לשבת בחוסר מעש. אך הוא חשש כי ההתייחסות לכך תעלה רמזים מגונים, בהתחשב במצב רוחה הרגיש. ומבלי להשיב לה הוא חש לשרת אותה. כאשר הוא הגיש לה קערת מים ועמד לצידה עם סבון ומגבת מוכנה, הוא חש שזה תורו להפיס את דעתה ולשפר את מצב רוחה. הוא לא יכל לקלוט כמובן כי היא שמרה בכוונה תחילה על שתיקה רועמת, ובשלב הבא היא תרד עליו כמו שלא ירדה עליו עד עתה. לאחר כמה שניות שטף גם הוא את פניו וחזר והתיישב מולה בסבר פנים שכולו צייתנות.

    הם שמעו נקישה קלה על הדלת, ניקול השמיעה הברה קצרה וגרונית, שנשמעה יותר כגניחה מאשר מלה עם משמעות כלשהי.

    הדלת נפערה וצמד שומרים נכנסו כמתגנבים, הביאו את ארוחת הצהרים המאוחרת שלהם.

    הם ככל הנראה המתינו לסימן מסוים ממנה, סימן שהוא לא יכול היה להבחין בו; או שכל העניין היה מכוון מבחוץ, הוא לא יכול היה לדעת בבירור כמובן. מכל מקום הוא ידע שמאזינים לשיחות שלהם, והודות לכך הם יכולים לשלח את צמד השומרים בזמן הנכון.

    נו אז מה? ואם זה נועד להרשים אותי אז לא התרשמתי מי יודע מה... ואם ניקול לא הייתה במצב רוח ירוד בגלל התקיפה האווירית המקוללת הזו ותוצאותיה הטרגיות, הייתי פורץ בצחוק פרוע בחיי שהייתי פורץ בצחוק! ניק הרהר משועשע ונבוך בעת ובעונה אחת.

    שני השומרים הקשוחים האלה מתנהגים כמו צמד מלצרים במלון חמישה כוכבים.

    השומרים שרתו אותם בחיפזון רב ואת הדלת הם הותירו פתוחה מאחורי גבם; בדרך כלל הם לא התייחסו אליו לא משנה איזה צמד זה היה, התעלמו ממנו כאילו שהוא לא קיים. אולם הפעם לאחר התקיפה האווירית הם לא חדלו לשלוח מבטים עוינים לעברו, ועזבו מיד לאחר שהניחו את מנותיהם על השולחן.

    ניקול לא החלה לאכול, וישבה זקופה על מקומה נועצת בפניו מבט מחמיר סבר ומאשים.

    איזו תסבוכת ארורה… מה היא מצפה ממני לעשות או להגיד? למרות הרעב הרב שתקף אותו הוא לא העז לגעת בקערית האורז לפניו, לפני שהיא תתחיל לאכול.

    אני לא יודע מה לומר, מעולם לא הצטיינתי בהבעת ובחילופי דברים, אבל אני מאוד מזועזע ומתבייש…’ הוא הצליח לומר דברים אלה לבסוף.

    מתבייש…?’ ניקול צוטטה אותו תוך הרמת גבותיה.

    אני מתבייש להיות אמריקאי…’ הוא הצליח לבסוף למלמל.

    אוה אני מבינה...’ היא ציינה בלעג. ‘אבל זה לא מונע מבני עמך התוקפניים להפציץ אותנו, ולשלוט במחצית מארצנו ולהמשיך במעשי הזוועה שלהם כנגד אזרחים תמימים!’

    אבל למה את מאשימה אותי, אני שונא את המלחמה הארורה הזו, לא רציתי להשתתף בה!’ הוא הרים את קולו בכעס.

    אבל נאלצת להשתתף בה כנגד רצונך.’ ניקול הציעה בנימה רגועה לחלוטין.

    נכון הייתי חייב, הם הכריחו אותי להתגייס.’

    ולו לדוגמה היו בידיך האמצעים להפסיק את המלחמה, היית מפסיק אותה לא כן?’

    בוודאי שהייתי… אבל אלו הן שטויות ואת יודעת את זה, אז למה את מציבה לי שאלה כזו?’ הוא אתגר אותה בתעוזה רבה.

    מפני שיש מספיק אנשים חכמים משני צדי האוקיינוס השקט, המסוגלים במאמצים משותפים להפסיק את המלחמה האכזרית הזו באיבה; כל מה שנדרש מאתנו הוא לסייע להם ככל שנוכל. אוקי התחל לאכול כעת.’ היא הוסיפה רגועה לחלוטין ‘המנה שלך מתקררת.’

    © כל הזכויות שמורות לחיים קדמן 1979.

    דרג את התוכן: