אם יש פוטנציאל לאסון גדול יותר לישראל מאשר בנימין נתניהו, הרי הוא טמון באישיותה של איילת שקד, כפי שהתגלתה לי כאשר התראיינה בתכנית של רפי רשף בערוץ 10. קור רוחה - מקפיא דם. לפחות את דמי. מעמדה השלטוני - שרת משפטים במדינה שאין לה חוקה ובית המשפט העליון הוא המגן הבודד מפני איום פשיסטי על הדמוקרטיה.  היא אפילו לא מנסה להסתיר את שאיפתה למנות לישראל בית משפט עליון לבדה ולשבץ בו אנשים על פי דעותיהם הפוליטיות התואמות את דעותיה שלה. רפי רשף כהרגלו מנסה לחפור בנושאים רכילותיים על בני זוגה עד להכרות עם בעלה אבל היא פוסחת בקור רוח על כוונות שאלותיו ומגיעה לעיקר: נפתלי בנט יכול מצדה להיות ראש ממשלה והיא לא מסתירה את כוונותיה שהוא ראוי בעיניה לבצע את האג'נדה הפוליטית שלה: רודנות פשיסטית הנתמכת ברבבות מאמינים של הדת כדי לסיים אחת ולתמיד את ההתלבטויות של הפוליטיקה הישראלית: סיפוח כל השטחים, חסימת כל אפשרות למדינה פלסטינית - כל זאת נתמך על ידי האמונה שלה שנשיא ארצות הברית לא יפריע לישראל לשלוט במיליוני פלסטינים חסרי זכויות אדם בסיסיות. אביגדור ליברמן שמע משהו הפוך ממשל דונלד טרמפ? אז שמע. את איילת שקד זה לא מעניין: היא בטוחה שתוכל לנווט את גורל ישראל על פי אמונותיה הפוליטיות. 

לי איילת שקד מזכירה את גיבוריהם הספרותיים של איין ראנד וג'ורג' אורוול. אנוכיות בלתי אנושית כדי להשליט רעיונות פילוסופיים של השלטת אמונות של יחידים מוכשרים על מיליוני אנשים פסיביים החיים ללא זכויות אנוש בסיסיות. 

מה שמפחיד, אותי לפחות, עוד יותר היא האפשרות של נפילת שלטונו של בנימין נתניהו בגלל כתבי אישום, בחירות מהירות אשר תבאנה את איילת שקד לשלטון. אם חשבתי פעם שנפילת שלטון נתניהו תציל את ישראל מגורל רע, הופיעה לפתע איילת שקד כאפשרות שהיא תחליף אותו וגורל ישראל יהיה רע אף יותר.

" האיום האיראני" שבו בנימין נתניהו מנסה להתגונן מפני הגשת כתבי אישום נגדו נראה מצחיק, לא ראלי - לעומת האפשרות שאיילת שקד תגיע לשלטון.

לנוכח הדמויות העלובות המהוות כיום את האופוזיציה לנתניהו - האפשרות הנוראה של שלטון איילת שקד הופכת לראלית.

אין לכם מושג כמה שאני רוצה להיווכח שאני אהבל וטועה.