חברי מוני כתב על פרשת השבוע "ואתה תצווה את בנ"י ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד". התורה ממשיכה לספר ולתאר את בנייתו של המשכן בהבדל שבפרשת תרומה התורה התמקדה במשכן ובכלים עצמם ובפרשתנו התורה מתמקדת בבגדים של הכהן הגדול ובבגדים של שאר הכהנים. ביום ראשון ושני נחגוג את חג הפורים ונקיים שלוש מצוות עיקריות: קריאת מגילה, מתנות לאביונים, וסעודת פורים. המגילה שנקראת בפורים היא מגילת אסתר ונשאלת השאלה במה זכתה אסתר, שהמגילה נקראת על שמה? לכאורה מתאים יותר היה לקרוא למגילה "מגילת מרדכי", שהרי הוא הפועל המרכזי במגילה: הוא מגלה לאסתר על דבר בגתן ותרש, המאבק בינו לבין המן הוא המאבק המרכזי במגילה, והוא זה שמפעיל ומדרבן את אסתר הן לגבי אי הגדת עמה ומולדתה, הן לגבי הכניסה לחצר המלך הפנימית כדי להציל את כל עם ישראל? התשובה לשאלה זו פשוטה יחסית, ומתומצת במשפט אחד המופיע במגילה " "וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית", המגלה מתארת כאן את אסתר כיוזמת המהלך של קביעת החג לדורות, וכן הבינו חז"ל: "שלחה להם אסתר לחכמים: כתבוני לדורות!". אלא שאת אותה השאלה ששאלנו בהתחלה, יש לשאול מעתה על מה שקרה איך קרה המהפך הזה, בו אסתר הופכת מנגררת ליוזמת ופועלת? בשביל לענות על כך, ננסה לאפיין את המגילה ולראות את ייחודהּ של אסתר המלכה ואת מפעלה(קצת ארוך מהרגיל אבל שווה). מגילת אסתר מתארת את הקיום היהודי בגלות, את ההתמודדות של קהילה גולה המנסה לשמור על זהותה, תוך התמודדות עם התהפוכות התיאולוגיות, הפוליטיות והמעמדיות הכרוכות בגלות. שני סוגי קיום ישנם בגלות. קיום אחד הוא של רדיפות ואיבה וקיום אחר דווקא מתמודד עם פתיחות וקרבה מצד הגויים. בשני סוגי הקיום הללו נוגעת, במובן מסוים, מגילת אסתר. בתחילת המגילה מתואר אחשוורוש כמלך קוסמופוליטי פתוח. הוא איננו מעדיף אוכלוסייה אחת על חברתה, הוא פתוח לכל, ומנהל "מדינת כל אזרחיה". זה מתחיל במשתה שהוא מנהל "והשתייה כַדָּת אֵין אֹנֵס כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ", וממשיך בעובדה שנערה יהודייה "מגשימה חלום", ומגיעה אל הארמון לחיות כאשתו. אמנם "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ", אבל דבר אחד אחשוורוש בוודאי ידע, והוא שאסתר לא הגיעה ממשפחה אצולה פרסית. התחרות על לבו פתוחה לכל העמים, לכולם ניתנת הזדמנות שווה, כפי שבחירתה של אסתר מוכיחה. הדילמה בפניה עומדים היהודים היא דילמה רוחנית אדירה איך להתייחס לחברה הסובבת? האם להתערות בתרבות הפופולארית, או להסתגר כחברה סגורה ומנוכרת, ומתבדלת? משתה אחשוורוש מאוד מפתה, אבל הוא מסמל תרבות מושחתת מבחינה מוסרית, הפונה אל המשותף הנמוך ביותר. חז"ל מבקרים את בני ישראל שבאותו הדור, ואומרים שלקו "מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע". לא נאמר כאן שהם אכלו אוכל לא כשר, הבעיה אינה בעיה דתית של "סורר ומורה", אלא בעיה היא של "זולל וסובא". איזו תרבות, אילו ערכים מנחים את החברה היהודית? בני ישראל עומדים בפני דילמה והכרעה על זהות, ובוחרים ברע. הם ממשיכים לשמור מצוות, אבל אלו מקוימות על ידם באופן טכני, בלי הרוח המנחה ומכוונת את החיים היהודיים. הם נכנעים לתרבות החילוניות של אחשוורוש. מערכה זו, המתנהלת אצל עם ישראל כולו, מתנהלת בזעיר אנפין גם בין מרדכי לאסתר. האופק הרוחני של מרדכי איננו רוחבי כלפי החברה הסובבת, אלא אנכי כלפי המסורת העתיקה. הוא בן לשבט מוגדר, ויש לו נוסטלגיה, זיכרון היסטורי. מרדכי מנסה לחנך כך גם את אסתר, "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם". "וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ", כולם אוהבים אותה, היא מעריצה את אותם זמרי פופ ורוק, היא מכירה את התרבות הפרסית ומעורה בה, ודוברת את הסלנג הנפוץ. היא לא מדברת יידיש ועברית, אלא יודעת לנהל שיחה עם כולם בשפתם. ואכן, אחשוורוש מוקסם ממנה ולוקח אותה לו לאישה. ואז קם המן הרשע, ומכריח לבחור בין שתי האופציות באופן ברור. הוא מעלה את הדילמה אל פני השטח, ועם ישראל צריך להכריע אחת ולתמיד האם להיות עם אחד מפוזר ומפורד, או להתבולל בין העמים. מרדכי קורע את הבגדים המכובדים בהם היה מגיע בדרך כלל אל שער המלך. הוא מזדהה באופן מוחלט עם צרתם של ישראל, ובוחר להיראות שונה. אסתר מתחלחלת מהרעיון, והתגובה הראשונה שלה היא לשלוח לו בגד, מפואר כרגיל. היא לא מוכנה לוותר על ההתערות התרבותית. היא מעוניינת לרקוד על שתי החתונות וליהנות משני העולמות. "כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית". כולם יודעים הנורמות החברתיות יכתיבו לה את כללי ההתנהגות, יותר מאשר הצורך החיוני להציל את עם ישראל מצרתו! כך כולם מתנהגים! היא לא מסוגלת לעבור על הכלל החברתי התקין, גם במחיר הסכנה של "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים". תשובתו של מרדכי ישירה ומפוכחת: "אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים", אל תחשבי שאת יכולה לא להכריע, ולהמשיך כרגיל, גם אי הכרעה פירושה הכרעה שלילית, "כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ", יש מושג כזה "בית אביך", אסתר היקרה! יש מסורת, יש ערכים מבית אבא, אבל הוא יתקיים רק אם את תבחרי שהוא יתקיים. אם תלכי לפי הנורמות המקובלות ותתעלמי מהם את יחד עם בית אביך תאבדו, תהיו כעובדי כוכבים גמורים ותתבוללו. ואכן, אסתר קמה ועושה מעשה בעקבות דברי התוכחה של מרדכי. היא עוברת מהפך, ויוזמת מהלך שיציל את עם ישראל כולו, תוך מודעות לערכיה ולתרבותה השורשית, "וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף" היא מכירה בייחוס שלה ובמשמעותו, ובשמו שולחת ספרים בדרישה שיקבעו חג לדורות על גאולה זו. יוזמתה של אסתר פועלת על כלל העם: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים", כדי לפנות לציבור הרחב צריך מישהו המחובר אליהם באופן טבעי, שיכול לדבר בשפתם ואשר מבין את תרבותם. רק בשליחותה של אסתר יכול מרדכי לכנוס את כל העם. מרדכי הוא מורה הדרך הרוחני, אך אסתר היא מנהיגת ההמון. ואלמלא פעילותה ספק אם היה מרדכי מצליח להביא לישועה כמו זו שהייתה. הוא היה מציל את קבוצת הנאמנים לו, אבל עם ישראל לא היה נגאל. דווקא הנערה הפשוטה, המחוברת אל הציבור, היא זו שיכולה לכנוס את כל היהודים ולשכנעם לצום ולהתפלל, לחדש את הברית עם ה'. ולכן קרויה המגילה על שמה של אסתר. לא ניתן לוותר על מרדכי העוגן היציב שומר המסורת, אבל כדי שההשפעה של עוגן זה תהיה רחבה, ושכל הספינה תישען עליו דרוש את אסתר המלכה. מסרים אלו נכונים גם כיום והדילמהת הזאת קיימת בכל חברה בין בארץ ובין בחו"ל. 
בפרשה קא פסוקים  101

שבת מבורכת ומענגת וחג פורים שמח ומבדח .

תודה למוני