כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    0

    שדרות, אשקלון ועליתן של רשתות הקהילות השילוביות

    50 תגובות   יום שלישי, 4/3/08, 06:02

    יש תחושה שאנו מתעלמים מכך שמה שמתפתח עתה בשדרות, בעוטף עזה ובאשקלון, עשוי להתפתח לכדי מצב שיחסית אליו מלחמת הלבנון השנייה תיראה רק כקדימון. והשאלה היא כיצד ישראל נערכת לכך?. 

    יש לשאלה זו ממדים רבים. אמצעי התקשורת מתמקדים בעיקר בקשיים המיידיים שיש לצבא במתן מענה טכנולוגי ומבצעי לאיום הקסאמים והגראדים, וברתיעה  שיש לממשלה ולחלק ניכר מהציבור מכיבוש מחדש של רצועת עזה. 

    אולם השאלה הזו חושפת קושי נוסף, עמוק ובסיסי יותר  – כשלון התפקוד של המדינה כצורת ארגון.  

    מה שמתרחש בימים אלה הוא סיפור כישלונה של  המדינה, על פי לוגיקת העל שלה,  בהתמודדות עם השאלות שעולות במצב של משבר לאומי. זהו גם סיפור על עליית חשיבותה של הקהילתיות במקומות שבהם המדינה נכשלת. 

     

    ובמובן זה יש חוט מקשר בין לקחי האסונות הלאומיים של בופאל, צ'רנובל, קטרינה וההתנסות שלנו בשדרות. בכולם הלקח העיקרי היה, שכשהלוגיקה של השלטון המרכזי להתמודדות עם האסון קורסת, הקהילתיות, כשהיא קיימת, היא זו שממלאת תפקיד מכריע בהתמודדות ובהתאוששות. על כך כתבתי כבר בפוסט 'תבונת הקהילה במצבי חירום לאומיים'. זו היא תופעה עולמית. היא אינה ייחודית לישראל.

     

    אולם בישראל היא מלווה בתחושה חזקה של קשר בין כשלון  הממשלה בשדרות ובין הכישלון שלה בנושאי רווחה והתמודדות עם פערים ושסעים חברתיים בכלל.   הממשלה נכשלת במתן פתרונות צודקים ויעילים לא רק במצבי חירום. היא נכשלת במתן מענה לבעיות העוני, החינוך, הפערים החברתיים ובהתמודדות עם בעיות מרכז ופריפריה. היא נחשפת כגוף כבד ומסורבל שאינו מצליח להדביק את קצב השינויים והאתגרים שהסביבה הדינאמית מעמידה בפניו. 

     

    ובחזית ההתמודדות עם בעיות אלה עומדת הקהילתיות. מדינת הרווחה היא צורת ארגון, שביטלה את המעמד העצמאי יחסית שהיה לקהילות והלאימה את המוסדות שלהם, כשהיא נוטלת ממוסדות אלו את האחריות שהייתה להם. אולם ההבטחה של מדינת הרווחה – שריכוז המשאבים ומתן הפתרונות מהמרכז, יהיה צודק יותר ויעיל יותר, לא התממשה. ונוכח הכישלון הזה חוזרת הקהילתיות, והפעם בצורה חדשה, וממלאת בהדרגה פונקציות שהמדינה נכשלת במימושן. גם זו היא תופעה עולמית, אולם ישראל ניצבת עתה בחזית הבעיה ולדעתי גם בחזית  חדשנות ההתמודדות עימה.  

     

    צורת הארגון הקהילתית היא ב- DNA הישראלי והיהודי. הקהילתיות היא אחד  המאפיינים העמוקים שבהם אנו שונים מהחברה האמריקנית שמתאפיינת באינדיווידואליזם קיצוני. ובהבדל זה  טמון פוטנציאל העוצמה הסמויה שמייחד אותנו. 

     

    הקהילתיות נעוצה עמוקות בהיסטוריה היהודית. מקורה של הקהילתיות ביהדות הוא עוד באלף הראשון לספירה.  השאלה שהעלה רבי יוחנן בן זכאי בכרם דיבנה נוכח חורבן בית המקדש - המרכז המדיני, השלטוני והדתי של האומה ונוכח היציאה לגולה, הייתה כיצד האומה תמשיך להתקיים כשהיהודים יתפזרו בין העמים. הפתרון המבריק שהוא מצא לכך היא צורת התארגנות חדשה – רשת של קהילות  שתחליף את המבנה הפרמידיאלי של הממלכה. מאז הקהילה הפכה למוסד חשוב ומרכזי ביותר ביהדות. רשת הקהילות  היהודיות, שמקיימות ביניהן סולידאריות גבוהה וערבות הדדית,  התגלתה כמעניקה יכולת מדהימה לעמידה בכל התלאות שעברו היהודים בגולה וכמי שאפשרה את המשך קיומם כאומה.  

    אותה יכולת לקיים רשת של קהילות שמנעה את התפוררות האומה בגולה, היא גם שמלאה תפקיד חשוב ביותר בתקומה מחדש של הבית הלאומי היהודי. המדינה הוקמה על ידי התארגנות של רשתות של  קהילות – החל מ'ועדי הקהילה' ומוסדות הקהילה שפעלו בכל אחד מהערים, דרך הקהילות הקטנות שפעלו סביב בתי הכנסת, ועד הקהילות הקיבוציות. (זאת, הגם שהקיבוצים סירבו להכיר בכך שהם קהילות, מאחר ושללו כל דבר שסימן עבורם את הגלותיות והעדיפו להתייחס אל עצמם כאל קבוצות). 

    אולם, כשקמה המדינה, ראשיה תפסו כאחד מסממני הממלכתיות את הצורך לבטל את הקהילתיות בישראל ואת היחס לקהילתיות היהודית בכלל. לתפיסתם הקמתה של המדינה ביטלה את הצורך ברשת של קהילות יהודיות, שכן  המשך קיומה של היהדות יובטח על ידי מדינת ישראל. ליהדות יש מרכז אחד - ישראל וכל היתר צריכים לעשות 'עליה'.

      

    יש סימנים ראשונים לכך, שעתה בשנת השישים לקיומה של המדינה, אותה רשתיות  קהילתית, שמילאה תפקיד כה חשוב כתגובה למצב בו נהרסה הממלכה ושהצליחה לתת תשובות רלוונטיות למצב של טרום המדינה, עשויה למלא תפקיד חשוב גם במציאות שבה המדינה מתגלה בחולשתה.

    אחד המאפיינים של התפתחות זו היא עליית חשיבותן של המועצות המקומיות ושינוי האוריינטציה שלהן מתפיסת תפקידן כזרוע מקומית של השלטון המרכזי, לגופים התופסים את תפקידם כקידום וריכוז של רשת קהילות מקומיות.  

    אולם לצידן של קהילות המקום, יש גם ניצנים ראשונים לעלייתו של דפוס חדש של קהילות – קהילות שילוביות. זה הוא דגם ישראלי של קהילות רשת שמתבסס על הפוטנציאל שקיים ברשת להגברת היכולת לשותפות וליצירת קהילות  רשתיות, אך הוא שונה מקהילות הרשת הרגילות דגם Facebook שמייצגות את האינדיווידואליזם האמריקני ומייצרות רמה שטחית ביותר של חברות ושל מחויבות קהילתית. 

    מה שמאפיין את הדגם הישראלי המתהווה הוא רשת חוצה קהילות מסורתיות, היוצרת צירופים קהילתיים חדשים ובכך מאפשרת להגיב בצורה גמישה ורלוונטית לצרכים המשתנים במהירות ולמשברים חברתיים ולאומיים מתוך רמה גבוהה של סולידאריות ומחויבות. זו היא גישה שאינה נוגדת לקהילתיות של מפגש פנים אל פנים, אלא מחזקת, מאפשרת ומשלימה אותה. היא גם לא נוגדת או מבטלת את אחריותם של מוסדות השלטון, אלא משלימה אותם.

      

    היא מתבססת על ה- Web 2.0, אולם לא בכוון של מה שידוע כ"רשתות חברתיות", אלא בכוון של קהילות המחויבות לפיתוח ידע ופתרונות לבעיות משותפות, המשלבות יכולות חשיבה ופעולה, סינכרוניים וא-סינכרוניים.

      

    ישראל שהביאה לעולם באלף הראשון את הקונספט של רשת של קהילות, היא שעשויה להביא לעולם באלף השלישי את הקונספט של חברה כרשת של קהילות שילוביות. 

      

    בינתיים אנו  עדים רק לניצנים ראשונים של חדשנות חברתית כזו, (בין השאר גם ב"קפה" שלנו). האם הם יקמלו  או שהם יסמנו את תחילתה של מגמה שתעצים? מה דעתכם? 

     

     

    צבי לניר

    © Praxis 

    דרג את התוכן:

      תגובות (50)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/4/08 16:24:

      יפה

      תודה על תגובתך. ומכיוון שהתפתחותם של ילדים הם תחום העניין שלך, אני מזמין אותך לקרוא את הפוסט החדש שלי 'על הקשר הגילוי והקשר הצידוק' שהוצאתי אתמול ולהתייחס למשמעותו בהתפתחות התפיסה והידיעה של ילדים רכים.

      http://www.lanir.cafe.themarker.com/view.php?t=376413

       

      תודה,

       

      צביקה לניר

        30/3/08 17:28:

      היי,

       

      כצומחת מתוך העשיה בשטח, וההתבוננות על המצב במדינתנו,

      הגעתי למסקנה כמו זאת שאתה כותב. בהיותי מורה לאמנות וגננת

      ראיתי ואני רואה את הפיצול בין הממסד ומייצגיו (מורים, פקידים וכד'),

      לבין "הלקוחות" - ההורים ואף הילדים - פער שהולך וגדל עם השנים.

      בעקבות כך התחלתי ביישום הפרוייקט שלי המבוסס על התפיסה שיש

      לתת יותר מקום לקהילה ולמשפחה שממנה בא הילד, תוך הבנה שהיא מהווה

      חלק בלתי נפרד ממנו. מתוך מקום מכבד וכמה שפחות ביקורתי.

      העניין הוא שהמצבים שנוצרו עקב שיטת החינוך הממסדית, של פער ומחנות

      "המדינה" לעומת "הקהילה" הם עובדה קיימת. כך שישנו פער בין השאיפה

      לבין המציאות. ושאיפה של איש מקצוע כמוני, לנקוט בגישה קהילתית, מבינה

      ללב הילד ולמשפחתו, יוצרת סיכון שמוביל לשייכות חצויה.

      הדבר מביא להבנה שלבד אי אפשר לשנות. ההתעוררות הזאת עליה אתה כותב,

      נראית לי בסה"כ דבר חיובי מאוד, ואני מקווה שזה אכן יוביל לשינוי אמיתי.

      בנוגע לשדרות, הזכרת את חברי הקפה...מסקרן אותי אם ראית את הסרט שצילמתי

      על שדרות. מופיע בדף שלי בפוסט "חברים למען שדרות" - על יוזמה חשובה שמתפתחת

      תודה על הבאת הנושא החשוב לכאן.

      יפה

       

        29/3/08 09:13:

       

      צטט: נרי בר-און 2008-03-28 14:30:27

      נועז,

       

       לא חייבים לחזור לשבטיות, הן רכשנו הרבה חוכמה מדינית שחבל להשליך רק בגלל שיש אנשים שלא רואים את תהליך הצמיחה.

       

      פוסט-לאומי מן הסתם יהיה glocal (גלובל-לוקלי) כאשר ידע למשל יהיה בשיתוך גלובלי, אך התרבות והזהות של הפרט תהיה יותר קהילתית.

       

      ההסטוריה מראה לנו קו התפתחות ברור משבטים ועד מדינת הלאום, אין שום סיבה שלא נמשיך לפתח עצמנו.

       

       

       

       

      צטט: נועז גולן 2008-03-28 10:06:15

      לפיכך, בהנחה שאתה צודק הדרך היא לכיוון של פירוק הלאומיות, חזרה לשבטיות ומציאת פתרונות לבעיות סקטוריאליות על ידי בניית קהילות המתבססות בעיקר על זהות אינטרסים.

      בקיצור, אנחנו בבעייה

      נועז גולן

       לנרי ונועז גולן.

      הקהילה אינה מסמנת את פירוק הלאומיות והחזרה לשבטיות. היא באה להשלים אותה במקומות בהם היא מתגלה בחולשותיה המבניות. האדם אינו מחדש פעיל ביחידה של מדינה, אלא ביחידה של קהילה. וכאן כאשר אני מתייחס לקהילה אני מתכוון גם ל startup הפועל כקהילה.

       במסגרות אלה נוצרת השלמות הניגודית החשובה כל כך לכל פעולה יצירתית משותפת יחד עם ודרך מיצוי והעשרת היכולות האישיות והסיפוק האישי. הקהילה מספקת גם שלמות של השתתפות, מחויבות הדדית לרעיון שהוא מעל לסיפוק הצרכני של הפרט ועל מחויבות קהילתית כזו מסתמכת גם המדינה כאשר היא שולחת לוחמים לשדה הקרב על מנת שיקריבו את חייהם למענה. הדברים מתועדים היטב. היחידות הקרביות המעולות הן יחידות שמתקיימת בהן רמה גבוהה של קהילתיות. הבאתי דוגמא זו על מנת להמחיש את הטיעון שהקהילתיות אינה נוגדת את המדינתיות אלא משלימה אותה. המדינה למעשה לעולם לא הצליחה לקיים את עצמה ללא קהילתיות והקהילתיות נזקקת למדינה לצרכים שהיא עצמה לא מתאימה על מנת לספק אותם דוגמת, רגולציה, תחבורה או בטחון פנים וחוץ.  אך הקהילה השילובית שעליה אני כותב בפוסט זה אין להבין אותה רק במרחב של הפרט-קהילה-מדינה. הקהילה השילובית מייצגת דפוס חדש של התארגנות אנושית  שמתייחס להקשר המשותף של חבריה (בין אם הוא מקומי, נושאי, או שילוב ביניהם) כשהוא מתייחס לתופעה המדינתית מחד ולגלובליזציה החוצה את הגבולות המדינתיים, (ובפוסט זה הדגשתי את הגלובאליזציה היהודית) מאידך. הקהילה השילובית אינה אנטיטזה שלהם, היא מייצגת רמה גבוהה יותר ומשלימה המאפשרת להתמודד עם סיבוכיות הבעיות והאתגרים עימהם אנו אמורים להתמודד. היא יוצרת מערכת בעלת עוצמה של התייחסות, גמישות ויכולת לעמוד במשברים ובשינויים מהירים מתמידים שהארגון המדינתי וכל שכן הגלובאליזציה לא מצליחים, כשלעצמם, להציע להם פתרונות אפקטיביים.  המסר אותו רציתי להדגיש בפוסט זה הוא שהתרבות היהודית הצטיינה ביצירת וקיום רשתות של קהילות. כל זה שהחל אלפי שנים והוא הוכיח את יעילותו נוכח תנאים קשים ביותר והפך במידה רבה למעין מאפיין DNA שלנו, חבוי בו פוטנציאל אדיר שיכול לאפשר לנו התמודדות אפקטיבית יותר מזו שאנו מקיימים עתה כשאנו מקבלים עלינו מושגים וצורות התארגנות שטחיות (כולל אלה הרשתיות) של תרבויות אחרות ובעיקר זו האמריקנית.  צביקה לניר

        28/3/08 14:30:

      נועז,

       

       לא חייבים לחזור לשבטיות, הן רכשנו הרבה חוכמה מדינית שחבל להשליך רק בגלל שיש אנשים שלא רואים את תהליך הצמיחה.

       

      פוסט-לאומי מן הסתם יהיה glocal (גלובל-לוקלי) כאשר ידע למשל יהיה בשיתוך גלובלי, אך התרבות והזהות של הפרט תהיה יותר קהילתית.

       

      ההסטוריה מראה לנו קו התפתחות ברור משבטים ועד מדינת הלאום, אין שום סיבה שלא נמשיך לפתח עצמנו.

       

       

       

       

      צטט: נועז גולן 2008-03-28 10:06:15

      לפיכך, בהנחה שאתה צודק הדרך היא לכיוון של פירוק הלאומיות, חזרה לשבטיות ומציאת פתרונות לבעיות סקטוריאליות על ידי בניית קהילות המתבססות בעיקר על זהות אינטרסים.

      בקיצור, אנחנו בבעייה

      נועז גולן

       

        28/3/08 10:06:

      בהנחה שאתה צודק ולצערי כנראה שאכן כך.

      ההבדל העיקרי שאני רואה בין 'אז' ל'עכשיו' הוא במסלול אותו אנחנו עושים,

      רגע לאחר הגלות ולאורך ההסטוריה מאז ועד להקמת מדינת ישראל ענתה הקהילתיות על הצורך למצוא קבוצת הזדהות, לאגד בודדים ולהפוך אותם לארגון תומך הדדית (בכל מיני מודלים). המבנה הגדול והשלם של קהילתיות היה אמור להיות מדינת ישראל, מוסדותיה והיותה חברה סוציאלית שעיקרה ערבות הדדית.

      כיום הקהילה היא בסימן הפוך, סימן של פירוק הארגון והחלפת ארגון הגג שנכשל ביכולתו לשמר, לקיים ולפתח קהילה מאוחדת לאוסף של קהילות שעיקרן אינטרסים.

      קהילות אלו בצד היותן פתרון לאדם הבודד או לקבוצה כזו או אחרת מחוייבות בעיקר לחבריהן ולאינטרסים/צרכים שלהם ופחות ופחות למזדהות עם הארגון הגדול/הכולל הנקרא מדינת ישראל.

      לפיכך, בהנחה שאתה צודק הדרך היא לכיוון של פירוק הלאומיות, חזרה לשבטיות ומציאת פתרונות לבעיות סקטוריאליות על ידי בניית קהילות המתבססות בעיקר על זהות אינטרסים.

      בקיצור, אנחנו בבעייה

      נועז גולן

        28/3/08 09:44:
      אכן קריסת הגוש המזרחי החלה כאשר לא ניתן היה לחסום עוד את ערוצי התקשורת.
        23/3/08 18:24:

      הקשר בין קהילתיות ובין רשתיות

       

       הנושא הזה שהזמנת מאיתנו מורכב ואני בטוח שאתה מודע לזה. וודאי נסיוני כאן יהיה ארוך ולא בהיר, אך אני מקווה שישא ערך כלשהו לבירור הזה.

       

       אחד האלמנטים החסר/נחבא בדיון הוא גורם ההתפתחות. כאשר הרשתיות, והקהילתיות הם מאפיינים של "צורות התהוות". אך גם כשאנו רואים את הדמיון והקרבה של צורות התהוות ברמות מורכבות גבוהות יותר  הרי ההתממשות היא שונה. הקהילה והנטוורקינג קיימות מראשית התרבות, מערכות חיברות שיבטיות שנדדו והתישבו על הפלנטה הזאת סימנו עצמם ופיתחו שפה. האלמטים של רשת וקהילה ברמה בראשונית ביותר. הכוחות הללו היו כלכך מוצלחים שהם ביססו כלכלה טכנולוגיה וידע של כתב. מה שאפשר למודלים רחבים יותר של קהילה ורישות בסוגי מסחר שהעלו את רמת הידע והטכנולוגיה.

       

      באופן פשוט אפשר לומר שבהיסטורה האנושית עד ימינו אפשר לזהות רמות שונות של מורכבות: מהמערכת השבטית החקלאית והנודדת, ממלכות וראשית העיור, אימפריות וראשית האזרחות ועד המדינות הדמוקרטיות של ימינו. המבנים האלה כולם שיפרו את ההשגים הטכנולוגים של האנושות ופיתחו את הידע. והיום אנחנו בראשית של עידן חדש הנסמך על טכנולוגיה חדשה. 

       

      בהקשר של זמננו זה, הרי  המערכת החברתית שלנו לומדת כרגע את הטכנולוגיה שמאפשרת מערכות רישות ושיתוף ידע שלא יה קיים מעולם.  הטכנולוגיה הזאת שאנחנו מפתחים זולה ונגישה באופן זול להדהים. לכן הייתי נמנע מלנסות להגדיר באופן פשוט את מושג הקהילה המתהווה, ולו רק משום שאני מניח שהתקופה הנוכחית היא תקופת מעבר אינטנסיבית ביותר, כששינוי כזה מתרחש תוך שמירה של שרשרת המובנים לגבי המושגים של רישות וקהילה עליה מתבסס הידע המשותף. הגדרות במצב כזה נוטות לא פעם לתאר את המבנים הישנים ולבטל מובנים חדשים של המושגים המתהווים.

       

      בתאור זה השתמשתי במובן של ידע כתוצר מפעילות אנושית משותפת ונדמה כי הכמיהה לשיפור וצמיחה מלווה כל תהליך של יצירת ידע משותף בכל קנה מידה. מרמת הפרט, הקבוצה , המשפחה, השבט כו' עד האנושות כולה.  

       

      כדי להבהיר את הדברים אני אעזר בדבריה של ענת בדרך ביקורתית אבל אני מקווה שזה יבהיר את הרעיון  : "עכשיו שבעצם אנחנו חוזרים אחורה למאה ה-19 למושגים של ק"ק (קהילה קדושה) שהיתה אז ערך עליון. יש לי רושם שכל הפרוגרס נעלם ונשארנו לבדנו מול מצוקות אמיתיות." 

       

       ענת מציעה לנו לזהות כי המציאות שלנו "חוזרת על עצמה"  המושגים והרעיונות של המאה ה19 (תקופת נביטת הרעיון הציוני של הקמת מדינת לאום) ולכן שואלת "אז מסתבר שעסקנו בלא מעט אשליות מדעיות במשך כל השנים הללו?"

       

      מדבריה אפשר להבין שהיא מציעה לנו שאנו קוראים את המציאות כנתונה מראש ואת ההתפתחות כאשליה. הגורמים כמו קהילת קודש כבר קיימים מאות שנים, ואנו מוצאים עצמנו נכשלים (כשלון המדינה) וחוזרים למקורות של ק"ק. בהמשך היא גם מונה את החסרונות של הקהילה. כך של "רשת" יש מחיר כמו גם לקהילה.

       

      האלמנט ההתפתחותי של תאור המציאות מבוסס על הרעיון שהביא יובל: SELF ORGANIZED SYSTEMS. הטענה שבמציאות שלנו יש דחף התפתחותי, כזה שמשנה את הצורה. לכן המציאות של המאה ה21 אינה מתיישבת עם המציאות של המאה ה19 ולכן איננו יכולים לחזור למצב של העבר, ולא רק משום שיש חשיפה לתקשורת רדיו, טלויזיה,אינטרנט שלא היה קיים קודם ולא יעלם. אנחנו ה"אנושות" נמצאים במסע התפתחותי שממאפייניו הוא שיתוף של המציאות, השפה, המיתוסים כמו גםשיתוף משאבים. כדי להתמודד עם המציאות הזאת האנושי שבנו מפתח כבר אלפי שנים מערכת של רעיונות ומושגים דרכם אנחנו קוראים את המציאות ופועלים בתוכה. מערכת שלא נתנת לחיזוי (כאוטית) אך פועלת לפי עקרונות מעצבים (פרקטלים).

       

      בהקשר של הערים בעוטף עזה, מדובר בשאלה איך אנחנו הקולקטיב הישראלי יכול להגן על הקהילות העירוניות הללו. ולמעשה אנחנו הולכים להיכשל, רק משום שהצלחנו ליצור את המציאות הזאת בה ישראל חזקה עשרות מונים מהקהילה הפלסטינית. המדינה אינה יכולה לפרוע את הצ'ק של ערבות ללא מידה שאותו היא מציגה כמדינת לאום דמוקרטית.

       

       הטכנולוגיה הנוכחית של שיתוף במודלים דומים לקפה יכולים לעורר ולפתח עוצמות בקהילות הללו כדי להתמודד טוב יותר עם המציאות הקשה. היום מתוך רעיון מדינת הלאום, אנחנו מוצאים עצמנו בחוסר יכולת מבני להענות של צרכים יוצאי דופן בקהילות במשבר. אומנם המשבר בעוטף עזה כואב ואנשים נפגעים אך תמיד יש התנגשות עם המוטיבציה הקולקטיבית להתקדם עם הפלסטינים למערכת יחסים חיובית יותר. האינטרס הלוקלי מתנגש עם האינטרס המשותף ומוביל ביטויי תיסכול והצגת כישלונות של ממשל המרכזי.

       

      בהקשר זה כדאי לשים לב שיש בארץ קהילות עירוניות רבות שאינן מתפקדות. חלק המגורמים אפשר למצוא במודל של פערי אינטרס בין הרמה הלאומית למקומית ששוחקת את היכולת של הקהילה לדאוג לעצמה (למשל להיות מנוהלת על ידי אנשים ישרים). אותו סוג של מתחים תמצא בתוך אירגונים בין מחלקות הפועלות ברמות שונות של התהליך העסקי. 

       

      מודל מדינת הלאום המאוחדת עם שלטון וקופה מרכזיים מחלישה את היכולות בקהילות החלשות האלה - אם זה קרית שמונה שעומדת בלחצים דומים או יישובים ערביים רבים שמנוהלים על ידי מועצה קרואה . מה שהיה חיוני בשלטון המרכזי בשלב של הקמת המדינה  מאבד מרלבנטיות והעוצמה שלו אם הוא לא מתעדכן. מערכת הבריאות והחינוך שלנו הם רק סימן למחירים שאנחנו משלמים כל עוד לא החכמנו את המערכות האלה בידע הנגיש עלפי רוב ברשת. וכשאנו מדברים על החכמנו, הכוונה לפתח את הידע והיכולות ברמת הקהילה. 

       

       

        17/3/08 17:04:

      ליובל ויעל

      תודה עבור תרומתכם. כל אחד מכם הציג גישה שונה לשאלה שהעלתי.

      לדעתי יש זיוף ויומרה לא קטנה בזיהוי המקובל  של רשת האינטנט עם קהילתיות.

      הקהילתיות שאני מתכוון אליה שונה ורחוקה מאוד מהקהילתיות של ה- facebook

      שמייצגות בעיני את האינדיווידואליזם האמריקני והן רחוקות מאוד מאותה קהילתיות שהעם היהודי מצטיין בו.

      עוצמתה אף מאוד רחוקה מעוצמתה של רשת הקהילות שהיהדות השכילה, ועדיין משכילה, לקיים. (ואגב, רשתיות זו עוררה קנאה, חשד ועוינות רבה שהתבטאה ב'פרוטוקול של זקני ציון').

       בישראל של 2008 יש ניצנים ראשונים לעלייתו של דפוס חדש של קהילות – קהילות שילוביות. זה הוא דגם המתבסס מחד על הסולידריות העמוקה של מסורת הקהילה היהודית ומאידך על הפוטנציאל שקיים ברשת להגברת היכולת לשותפות וליצירת קהילות  רשתיות,שהן מעבר לקהילות מקום.

      אני סקרן לראות לאן כל זה יתפתח, אך לא סקרן פאסיבי היושב מהצד, ועל כך אכתוב עוד באחד הפוסטים הבאים.

      צביקה לניר

        16/3/08 23:39:

      אני חושבת מתוך הדיון הזה עכשיו שבעצם אנחנו חוזרים אחורה למאה ה-19 למושגים של ק"ק (קהילה קדושה) שהיתה אז ערך עליון. יש לי רושם שכל הפרוגרס נעלם ונשארנו לבדנו מול מצוקות אמיתיות.

      כמה שאלות שעלו אצלי תוך כדי קריאה.

      1. אז מסתבר שעסקנו בלא מעט אשליות מדעיות במשך כל השנים הללו?
      2. מה ההבדל בין הקהילות של עכשיו לקהילות של לפני כמאתיים שנה?
      3. ומהם בכלל הסכנות (אן החולשות) של הרשת, המחיר שאנו נשלם על היותנו חבריה.

      אתן דוגמה. פעם סיפרו לי שכניי שהורים שלי קנו משק חקלאי לידי... כדי להיות קרובים לנכדים. מחיר של קרבה.

      יש גם מחירים נוספים.

      ועם כל זה, ברור לי לחלוטין שקהילות נותנות חוסן.

        16/3/08 18:52:

       

      צטט: לניר 2008-03-16 18:42:55

       

      צטט: נרי בר-און 2008-03-12 15:32:02

       המסר דומה כי זאת אותה מערכת מורכבת. :) כולנו מפתחים שפה ומושגים כדי להיותר מסוגלים להבין ולפעול טוב יותר במערכת מתהווה.

       

      צטט: יובל ורד 2008-03-12 14:39:11

       

       

      אכן במהלך החיברות נוצרות תת רשתות של אנשים בעלי מאפינים דומים (בהנדסת המערכות אנו קוראים לכך SELF ORGANIZED SYSTEMS)

       

      ועקרונות הספירלה הדינאמית מעבירים מסר דומה.

       

       

      לנרי ויובל

       

      עקבתי בעניין אחר השיח שהתפתח ביניכם.

       

      שניכם, וגם אני, מרגישים שיש קשר בין קהילתיות ובין רשתיות, אך טיב הקשרים בין שני מושגים אלה עדיין לא הובהר דיו, הגם שאנו - כולל אני , עושים בו שימוש.

       

      האם יש לכם הצעות כיצד להבהיר ולהעמיק במשמעות קשר זה?.

       

      צבי לניר

       

       

      צביקה שלום,

       

      במונחים של תורת הקבוצות, קהילה היא תת קבוצה של רשת.

       

      בקהילה קיימת אינטרקציה תוך שימוש בסימבולים ו/או מנהגים ומוסכמות מקובלים.

      בקהילות וירטואליות, כנראה סביב גרעין שנוצר - מתקבצים אנשים בעלי רקע ותחומי ענין משותפים - מרצונם החופשי, בעוד שבקהילות לא וירטואליות - אנשים נולדים לתוכן בעל כורחם ואז רוכשים את המוסכמות ואת השפה הסימבולית.

       

      כך שברשתות חברתיות שאינן מתוחמות (דוגמת הקפה - בניגוד לקהילות עסקיות או אחרות) נוצרות תת-רשתות סגורות יחסית - המגושרות ע"י אנשים שיש להם ענין משותף עם יותר מתת-רשת בודדת.

       

      מקווה שהארתי במעט.

       

        16/3/08 18:42:

       

      צטט: נרי בר-און 2008-03-12 15:32:02

       המסר דומה כי זאת אותה מערכת מורכבת. :) כולנו מפתחים שפה ומושגים כדי להיותר מסוגלים להבין ולפעול טוב יותר במערכת מתהווה.

       

      צטט: יובל ורד 2008-03-12 14:39:11

       

       

      אכן במהלך החיברות נוצרות תת רשתות של אנשים בעלי מאפינים דומים (בהנדסת המערכות אנו קוראים לכך SELF ORGANIZED SYSTEMS)

       

      ועקרונות הספירלה הדינאמית מעבירים מסר דומה.

       

       

      לנרי ויובל

       

      עקבתי בעניין אחר השיח שהתפתח ביניכם.

       

      שניכם, וגם אני, מרגישים שיש קשר בין קהילתיות ובין רשתיות, אך טיב הקשרים בין שני מושגים אלה עדיין לא הובהר דיו, הגם שאנו - כולל אני , עושים בו שימוש.

       

      האם יש לכם הצעות כיצד להבהיר ולהעמיק במשמעות קשר זה?.

       

      צבי לניר

       

        12/3/08 15:32:

       המסר דומה כי זאת אותה מערכת מורכבת. :) כולנו מפתחים שפה ומושגים כדי להיותר מסוגלים להבין ולפעול טוב יותר במערכת מתהווה.

       

      צטט: יובל ורד 2008-03-12 14:39:11

       

       

      אכן במהלך החיברות נוצרות תת רשתות של אנשים בעלי מאפינים דומים (בהנדסת המערכות אנו קוראים לכך SELF ORGANIZED SYSTEMS)

       

      ועקרונות הספירלה הדינאמית מעבירים מסר דומה.

       

       

       

        12/3/08 14:39:

       

       

       

      צטט: נרי בר-און 2008-03-12 10:53:19

       מעניין שדווקא הרעיון הקהילתי מאפשר להוסיף רמת גמישות להכרה של מי הוא יהודי (אני חוסך את דעתי המפורטת לגבי אסא כשר ומשנתו).

       

       על ידי ריבוד קהילתי, יש מקום לקהילות שונות בהם הקשת הרחבה של הבחנות פועלות במסגרות הקהילתיות. מיהודים שמאמינים בישו ועד נטורי קרטא. מאנשים עם תודעה אוניברסלית לאנשים שמבחינים את עצמם.

       

      הרעיונות הלאומיים של המאה ה19 גיבשו מודלים של ישויות גדולות הנלחמות בין עצמן ( יהודים המתבוללים והלא מתבוללים שהושמדו בשואה) הכח של הרעיון הלאומי דחף לארגון המדינה המודרנית. עכשיו אנחנו בתקופה בה אנחנו נתקלים במחירים של הרעיון הלאומי, ורעיונות קהילתיים ורישותים (שמזכירים את תמונת האורגניזם המופיע בטבע) מציעות מערכות סוציו-אקונומיות חדשות לשיתוף החיים על הפלנטה הזאת.

       

       

       

       

       

      צטט: יובל ורד 2008-03-12 06:25:25

      נוצרת כאן שאלה חדשה/ישנה ומעניינת - מיהו יהודי ? בהקשר הרשתי.

       

      עפ"י פרופ' אסא כשר יהודי הוא מישהו שהסביבה רואה אותו כיהודי

      (ראה למשל [ובהקצנה] היהודים המתבוללים שהושמדו בשואה - הם לא ראו עצמם כיהודים בעוד הנאצים ימח שמם ראו בהם יהודים).

       

      יובל

       

       

       

      אכן במהלך החיברות נוצרות תת רשתות של אנשים בעלי מאפינים דומים (בהנדסת המערכות אנו קוראים לכך SELF ORGANIZED SYSTEMS)

       

      ועקרונות הספירלה הדינאמית מעבירים מסר דומה.

       

       

        12/3/08 10:53:

       מעניין שדווקא הרעיון הקהילתי מאפשר להוסיף רמת גמישות להכרה של מי הוא יהודי (אני חוסך את דעתי המפורטת לגבי אסא כשר ומשנתו).

       

       על ידי ריבוד קהילתי, יש מקום לקהילות שונות בהם הקשת הרחבה של הבחנות פועלות במסגרות הקהילתיות. מיהודים שמאמינים בישו ועד נטורי קרטא. מאנשים עם תודעה אוניברסלית לאנשים שמבחינים את עצמם.

       

      הרעיונות הלאומיים של המאה ה19 גיבשו מודלים של ישויות גדולות הנלחמות בין עצמן ( יהודים המתבוללים והלא מתבוללים שהושמדו בשואה) הכח של הרעיון הלאומי דחף לארגון המדינה המודרנית. עכשיו אנחנו בתקופה בה אנחנו נתקלים במחירים של הרעיון הלאומי, ורעיונות קהילתיים ורישותים (שמזכירים את תמונת האורגניזם המופיע בטבע) מציעות מערכות סוציו-אקונומיות חדשות לשיתוף החיים על הפלנטה הזאת.

       

       

       

       

       

      צטט: יובל ורד 2008-03-12 06:25:25

      נוצרת כאן שאלה חדשה/ישנה ומעניינת - מיהו יהודי ? בהקשר הרשתי.

       

      עפ"י פרופ' אסא כשר יהודי הוא מישהו שהסביבה רואה אותו כיהודי

      (ראה למשל [ובהקצנה] היהודים המתבוללים שהושמדו בשואה - הם לא ראו עצמם כיהודים בעוד הנאצים ימח שמם ראו בהם יהודים).

       

      יובל

       

        12/3/08 06:25:

      נוצרת כאן שאלה חדשה/ישנה ומעניינת - מיהו יהודי ? בהקשר הרשתי.

       

      עפ"י פרופ' אסא כשר יהודי הוא מישהו שהסביבה רואה אותו כיהודי

       (ראה למשל [ובהקצנה] היהודים המתבוללים שהושמדו בשואה - הם לא ראו עצמם כיהודים בעוד הנאצים ימח שמם ראו בהם יהודים).

       

      יובל

        12/3/08 06:06:

       

      צטט: יובל ורד 2008-03-11 06:58:00

      צביקה שלום,

       

      קראתי את התגובות למאמרך - ולדעתי קיים ערך מוסף ברגע בו ניתן להוציא את הקהילות מן העולם הוירטואלי בו הן נוצרות גם אל המפגש הפרונטאלי.

       

      נקודה נוספת הינה התהליך החוזר כגלגל בעולם - התאגדות והתחלקות:

       

      נסיכויות וקנטונים הפכו למדינות, מדינות הפכו לגושים, גושים התפרקו למדינות. פרטים התאחדו לקיבוץ - קיבוצים עברו הפרטה.

       

      המנוע מאחורי זה - אידיאולוגיה - או ערכים - בשם המפורש סדר יום (אג'נדה)  - ברמה לאומית, עולמית או ברמה האישית.

       

      כל מקרה לגופו - הגוש הקומוניסטי, גרמניה, יוגוסלביה, התנועה הקיבוצית, ארצות-הברית, סינגפור.

       

      השתיים האחרונות - דוגמה ליצירת תהליכים של חיברות - אולם באופן שונה זה מזה.

       

      מעט חומר למחשבה.

       

      יובל

       

       

       

      הי יובל

      תודה. הוספת חומרים חדשים מעוררי מחשבה.

      הגישה שלנו בפרקסיס לגבי הקהילות היא הפוכה מהמקובל. נקודת המוצא לגבי הקהילות כפי שהיא נוצרה בתרבות  הרשת, גורסת שהקהילה נוצרת ברשת והמבחן שלה מנקודת מוצא זו הוא ביכולתה להפוך לקהילה המסוגלת לבצע פעילות משותפת בעולם הפרונטאלי.

      נקודת המוצא שלנו היא הפוכה - קהילות קיימות בעולם הפונטאלי שאנו מחזקים אותם ואת יכולת פעולתם על ידי הוספת המימד הוירטואלי.

      הזכרת ובצדק שחברות שונות הצליחו ליצור התארגנויות שונות. צורת ההתארגנות שלהן היא פונקציה של התרבות הלאומית שלהם. והמסר העיקרי בפוסט זה הוא שהתרבות היהודית הצטיינה ביצירת סוג מיוחד של התארגנות חברתית  - חברה שהיא רשת דינאמית של קהילות. כל זה החל אלפי שנים והוא הוכיח את יעילותו נוכח תנאים קשים ביותר . האיינטרנט וה- Web 2.0, פותחים אופציות חדשות למינוף יכולות מובנות אלו ביהודים וביהדות כתרבות לאומית, ולהפעלתם בצורה שתאפשר לנו התמודדות אפקטיבית יותר מזו שאנו מקיימים עתה כשאנו מקבלים עלינו מושגים וצורות התארגנות של תרבויות אחרות ובעיקר זו האמריקנית.

      צביקה לניר

        11/3/08 06:58:

      צביקה שלום,

       

      קראתי את התגובות למאמרך - ולדעתי קיים ערך מוסף ברגע בו ניתן להוציא את הקהילות מן העולם הוירטואלי בו הן נוצרות גם אל המפגש הפרונטאלי.

       

      נקודה נוספת הינה התהליך החוזר כגלגל בעולם - התאגדות והתחלקות:

       

      נסיכויות וקנטונים הפכו למדינות, מדינות הפכו לגושים, גושים התפרקו למדינות. 

      פרטים התאחדו לקיבוץ - קיבוצים עברו הפרטה.

       

      המנוע מאחורי זה - אידיאולוגיה - או ערכים - בשם המפורש סדר יום (אג'נדה)  - ברמה לאומית, עולמית או ברמה האישית.

       

      כל מקרה לגופו - הגוש הקומוניסטי, גרמניה, יוגוסלביה, התנועה הקיבוצית, ארצות-הברית, סינגפור.

       

      השתיים האחרונות - דוגמה ליצירת תהליכים של חיברות - אולם באופן שונה זה מזה.

       

      מעט חומר למחשבה.

       

      יובל

       

       

       

        11/3/08 06:47:

       

      צטט: עדיאיתן 2008-03-09 21:02:05

      צבי שלום, מאמר מעולה.

      נשאלת השאלה המעשית: איך בעידן הWEB 2.0 יוצרים את רשת הקהילות עם אוכלוסיות, שאין להן מחשב/אינטרנט בבית?או שאינם מסוגלים לתפעל מחשב ? (מבוגרים , למשל)

      יכולות להיות התארגנויות של תמיכה קהילתית , אבל אז תמיד יהיה צד שנשאר חלש ונעזר, במקום שגם הוא יוכל לעזור- עפ"י יכולותיו.

      לדוגמא: רעיון "בנק הזמן" הפועל בירושלים ובישובים קטנים גם. מבוגרת בת 85 יכולה לתת שיעורים בגרמנית ולקבל תיקונים בבית, או טיפול קוסמטי. במערכת כזו נשמר שוויון אמיתי, כי אין כימות של השירות אלא שירות תמורת שירות. זהו רעיון שתומך חזק באוכלוסיות חלשות (מבוגרים, עולים, עניים), כיון שהוא מאפשר להם לתת מיכולותיהם, שאינן כספיות ובכך לחזק את הערך העצמי שלהם.

       

      הי עדי

      בעיית האוכלוסיה שאין לה גישה למחשב\אינטרנט הולכת ונעלמת במהירות. גם אוכלוסיה מבוגרת נכנסת למעגל המשתמשים.

       

      מניע חשוב לשימוש במחשב ובאינטרנט על ידי  דור הסבים והסבות הוא על מנת להקל על בדידותם ועל מנת לשמור קשר עם קרובים וחברים ובעיקר עם נכדיהם.

       

      ובכך, כפי שאת כותבת .."לחזק את הערך העצמי שלהם".

       

      צביקה לניר

        9/3/08 21:02:

      צבי שלום, מאמר מעולה.

      נשאלת השאלה המעשית: איך בעידן הWEB 2.0 יוצרים את רשת הקהילות עם אוכלוסיות, שאין להן מחשב/אינטרנט בבית?או שאינם מסוגלים לתפעל מחשב ? (מבוגרים , למשל)

      יכולות להיות התארגנויות של תמיכה קהילתית , אבל אז תמיד יהיה צד שנשאר חלש ונעזר, במקום שגם הוא יוכל לעזור- עפ"י יכולותיו.

      לדוגמא: רעיון "בנק הזמן" הפועל בירושלים ובישובים קטנים גם. מבוגרת בת 85 יכולה לתת שיעורים בגרמנית ולקבל תיקונים בבית, או טיפול קוסמטי. במערכת כזו נשמר שוויון אמיתי, כי אין כימות של השירות אלא שירות תמורת שירות. זהו רעיון שתומך חזק באוכלוסיות חלשות (מבוגרים, עולים, עניים), כיון שהוא מאפשר להם לתת מיכולותיהם, שאינן כספיות ובכך לחזק את הערך העצמי שלהם.

       

        6/3/08 20:57:

      אינני נמנית עם קוראי ספרות מסוג זה, אולם כן קראתי את הדברים בעת המלחמה לפני כשנה וחצי.

      מצרפת קישור למאמרים.

      http://www.hayadan.org.il/wp/privatization-of-disasters-151102/

      http://www.nfc.co.il/ArticlePrintVersion.aspx?docId=6955&subjectID=3

        6/3/08 16:45:

       

      צטט: yaelmmmmm 2008-03-05 21:37:26

      מסכימה מאד עם כל הנאמר בפוסט!

      אני חיה בקהילה מן הסוג הזה, ונהנית מאד. עם זאת, די קשה ליצור קהילה או ליצור מחדש קהילה במקום שבו היא לא היתה קיימת או הולאמה על-ידי המדינה. מחקרו של פרופ' אבי קירשנבאום על התמודדות עם אסונות אומר שרק לקהילה יש כוח לעשות כן.

      אני חושבת שארגון / עמותה / מדינה עצמה צריך לקחת על עצמו אחריות על בניית קהילות. האם יהיה מישהו שירים את הכפפה ויסכים לממן את זה?

      כוחה של הקהילה בהתמודדות עם מצבי אסון לאומיים מתועד יפה בספרות של חקר האסונות, ורובו מוכר לי. דווקא המחקר שאת מזכירה, זה של פרופ' אבי קירנבאום אינו מוכר לי. האם תוכלי להפנות אותי אליו?.

       

      צביקה לניר

        6/3/08 16:42:

      לאילן תלמוד (מר רשתות), יורם דובר, זיפ, כש-רונית, קלועת צמה, amilay, יעל אוספורט ו- vrider,

      תודה לכל אחד מכם על תרומתו לנושא הדיון בפוסט.

      דומני של'קהילתיות השילובית' יהיה עוד תפקיד חשוב בעיצוב דמותה של ישראל והתחדשותה לאחר שהגיעה כבר לגיל ה-60, אם היא לא רוצה להזקין ולהתנוון.

      זו היא דרך אחת להתייחס לנושא.

       אך יש גם דרך אחרת. לבחון את היחודיות היהודית כחברה של רשת קהילות, שדווקא במציאות של המאה ה-21, היא נותנת לישראל את היתרון שיכול להזניק אותה להיות אחת מהמדינות המתקדמות ביותר בעולם. ועל כך אני מתכוון לכתוב עוד באחד הפוסטים הבאים.

      צביקה לניר

        6/3/08 16:20:

       

      צטט: עודד_רוט 2008-03-05 10:29:56

      ... השילוב בין רעיונות השרידות של הרשתות המודרניות עם המושג ההיסטורי של "נצח ישראל לא ישקר", והקהילתיות ששמרה על עם ישראל בגלויות של 2000 שנה מעורר מחשבות רבות. מעניין שבעידן שבו התקשורת הייתה איטית להחריד במושגים של ימינו התקיימה רשת דיוור רחבה ועמוקה באמצעות אגרות שנשלחו בין הקהילות השונות. לדוגמא, "איגרת רב שרירא הגאון", שחי בפומפדיתא שבבבל בשנים 968 - 998, נכתבה כתשובה ל-"חכמי קירואן", רב יעקב בן רב נסים וחבריו,  שחיו בקהילת קירואן בצפון אפריקה, או אגרות הרמב"ם שנשלחו במאה השתיים עשרה לספירה.

      עודד

       

      תמיד אני שמח לתגובותיך שחשפות בקיאות וידע ומעשירות אותי בפרטים שלא הכרתי.

       

      הרשתיות הקהילתית היא מושג חברתי במקורו. הוא התקיים אלפי שנים לפני הופעת האינטרנט. משמעותו כמושג חברתי היא מקורו ובה טמונה גם  עוצמתו . רשת האינטרנט היא רק כלי עזר חשוב המאפשר להעשיר ולתמוך בצורות חדשות של קהילות רשת.

       

      צביקה לניר

        6/3/08 01:27:

      אכן יש מצב שנשמש אור לגויים ויש רק להצטער על הנסיבות לכך

       

        5/3/08 21:37:

      מסכימה מאד עם כל הנאמר בפוסט!

      אני חיה בקהילה מן הסוג הזה, ונהנית מאד. עם זאת, די קשה ליצור קהילה או ליצור מחדש קהילה במקום שבו היא לא היתה קיימת או הולאמה על-ידי המדינה. מחקרו של פרופ' אבי קירשנבאום על התמודדות עם אסונות אומר שרק לקהילה יש כוח לעשות כן.

      אני חושבת שארגון / עמותה / מדינה עצמה צריך לקחת על עצמו אחריות על בניית קהילות. האם יהיה מישהו שירים את הכפפה ויסכים לממן את זה?

        5/3/08 14:40:

      צבי שלום

       

      נכתבו כאן הרבה מילים על חוקיות מסורת ושיתופי פעולה לצורך התמודדות

      כנראה שאני לא מעודכן בהתפתחות הרשת הקהילתית והתפתחותה בימים אלו.

       

      מה שחשוב לי לציין שכיום עם שבירת החוקים שבהם גבול כבר אינו גבול, ובמקום להילחם ההמון פשוט מתקדם לעבר החייל החמוש בציפייה לדרוס אותו ישנם כמה הסתגלויות שצריכות להעשות בהתאם כדי לא לחזור למקום שהיינו בו ביחס להמון זועם לפני קום המדינה ועל אף הקהילתיות החזקה שהיתה או לא היתה.

       

      בל נשכח שהקהילתיות העתיקה שהזכרת יועדה לא מעט למניעת התבוללות ואילו בהגנה בטחונית של ממש היא  לא הוכיחה את עצמה כיעילה ביותר, 

       

      ישנה הרבה ביקורת כלפי הממסד,אבל כשאין אויב מוגדר ואין מלחמה מוכרזת כנראה שאנחנו

      במצב של מלחמת התשה עם סוף לא ידוע. 

       

      בניגוד לקיבוצים שהזכרת שעם כל ההתנגדות שלהם להתיישבות לשטעטל המסורתית ולשימורה, את הקשר שהיה שם עם האמא הרעיונית והמהפכות שבדרך הפנימו בדרך של קשר ישיר בצורת

      מחסנים לשעת הש' ואילו כיום הממסד שידע לבסוף להפריד את הקהילות והקשרים עם העבר

      מסיבות שלדעתי מובנות, משאיר לנו כמעט בכל נקודת יישוב את הנשק הליגאלי שבו נגן על עצמנו לא מהטורנדו האימתני אלא מיום דין אחר.

       

      אני לא רואה את הקהילתיות מגינה מפני קאסם ותולדותיו השונות אבל ברור שמפני נזקיו

      העצמה הקהילתית ,זאת שעזרה לנו לעצור טנק עם אמצעים פרמטיביים היא זאת שתעזור

      לנו להמשיך להתקיים חרף כל הקשיים.

       

      בקשר לקהילתיות הוירטואלית, ככל שתוחבר למציאות כך ייטב, וכאן אתה צודק 

       

       

        5/3/08 12:28:

      היטבת לתאר מצב, שאצלי הוא מצוי ומובן ברמת האינטואיציה שלי.

      באשר לשאלתך - אני סבורה שכל זמן שהתנאים לא ישתנו, נהיה עדים להמשך התפתחות של רשת הקהילות המשולבות. מגמה זו תתחזק אם יתברר שרשת כזו נותנת מענה נעות לבעיות המתעוררות.

        5/3/08 12:25:

       

      היי צבי

      מאמר מעניין וחומר למחשבה

      תודה על ההזמנה

      רונית

        5/3/08 12:12:

      צבי,

      העלת לדיון נושא מאוד חשוב נהנתי לשבת ולקרוא את הפוסט.

       

      כל טוב.

        5/3/08 10:46:

      לצבי שלום רב

       קראתי

      הנושא שהעלתה מרתק

      תודה

        5/3/08 10:45:
      על םי מספר מחקרים, כולל שלי, האינטרנט מגביר את המעורבות האזרחית בקהילה ואת תכושת השייכות המקומית.
        5/3/08 10:29:

      א. תודה על המאמר המאלף.

      ב. השילוב בין רעיונות השרידות של הרשתות המודרניות עם המושג ההיסטורי של "נצח ישראל לא ישקר", והקהילתיות ששמרה על עם ישראל בגלויות של 2000 שנה מעורר מחשבות רבות. מעניין שבעידן שבו התקשורת הייתה איטית להחריד במושגים של ימינו התקיימה רשת דיוור רחבה ועמוקה באמצעות אגרות שנשלחו בין הקהילות השונות. לדוגמא, "איגרת רב שרירא הגאון", שחי בפומפדיתא שבבבל בשנים 968 - 998, נכתבה כתשובה ל-"חכמי קירואן", רב יעקב בן רב נסים וחבריו,  שחיו בקהילת קירואן בצפון אפריקה, או אגרות הרמב"ם שנשלחו במאה השתיים עשרה לספירה.

      ג. נראה שקיימים פערי תרבות עמוקים ביננו לבין שכנינו ביחס לערך החיים, או בנוגע ליחס ההשקעה בשנאה והרס לעומת בנייה ויצירה. האם פערים אלה ניתנים לגישור באמצעות רשת חברתית ביננו לבינם?

      ד. המדינה משתחררת ונכשלת במשימותיה האזרחיות, אך האם ניתן להחליף צבא לאומי ברשתות קהילתיות?

        5/3/08 10:13:

      צביקה לניר. המאמר שלך מעולה נכון ועדכני.

      יישר כוח

        5/3/08 10:05:

       

      צטט: מגן דהרי 2008-03-05 07:51:53

      צביקה היקר

      הרשימה שלך מאלפת

      וגם אם לא התכוונת ראיתי את עצמי בתוכה...

      הרגשתי שאני חלק מחלק מהקטע החברתי....רעיוני שבא מהעם....

      אשמח אם תביט במספר רשימות שלי כי שם יש חיזוקים...לטענותיך והם באים לא מכתיבה אל בעשייה בשטח שגורפת המונים....הכמות הענקית של האנשים נמצאת בבלוג שלי בתפוז....כי שם התחתי לכתוב בתחילת מסעי...

      היפה הוא שההתעוררות....נובעת מצורך...של האנשים ורעב ...שמוציא אותם מהורטואליות...ומצרף אותם אלי לדרכים...

       

      עכשיו כשאני נמצא בצומת ....של קבלת החלטות....

      אשמח לשמוע את דעתך...תביט ברשימתי האחרונה...יש שם גם קישור לתפוז

       הרשימה שלך מאלפת...אבל מבחינתי היא לא רק רשימה  וירטואלית חכמה..

      אלא מייצגת דרך ועשייה....שאני מרגיש חלק ממנה...ובדיוק בימים אלו אני שומע מקשיב מתייעץ....ויודע..שכאייצב את דעתי ואסיק את מסקנותיי...זו תהייה ההחלטה הטובה ביותר....

      כבוד על הרשימה שלך!

       

       

      מגן יקר שבעתיים.

      אני איתך בכל ליבי, אך אני אחר. אתה הרובין הוד של שדרות המנסה להשיב לה את מה שהממשלה לקחה ואינה יודעת להשיב. האופנוע והגיטרה הם הכלים שלך. אני לא רוכב על אופנוע ולצערי גם איני יודע לנגן בגיטרה, אך חיי הובילו אותי לצבירת נסיון, ידע ואמונה, בכלים ובדרכים אחרות.

      שנינו מכוונים לאותו דבר בדרכים אחרות אך משלימות. הם עוד יפגשו.

      לך בדרכך ידידי ואני אלווה אותך בחיוך ובאמונה.

      צביקה לניר

        5/3/08 07:51:

      צביקה היקר

      הרשימה שלך מאלפת

      וגם אם לא התכוונת ראיתי את עצמי בתוכה...

      הרגשתי שאני חלק מחלק מהקטע החברתי....רעיוני שבא מהעם....

      אשמח אם תביט במספר רשימות שלי כי שם יש חיזוקים...לטענותיך והם באים לא מכתיבה אל בעשייה בשטח שגורפת המונים....הכמות הענקית של האנשים נמצאת בבלוג שלי בתפוז....כי שם התחתי לכתוב בתחילת מסעי...

      היפה הוא שההתעוררות....נובעת מצורך...של האנשים ורעב ...שמוציא אותם מהורטואליות...ומצרף אותם אלי לדרכים...

       

      עכשיו כשאני נמצא בצומת ....של קבלת החלטות....

      אשמח לשמוע את דעתך...תביט ברשימתי האחרונה...יש שם גם קישור לתפוז

       הרשימה שלך מאלפת...אבל מבחינתי היא לא רק רשימה  וירטואלית חכמה..

      אלא מייצגת דרך ועשייה....שאני מרגיש חלק ממנה...ובדיוק בימים אלו אני שומע מקשיב מתייעץ....ויודע..שכאייצב את דעתי ואסיק את מסקנותיי...זו תהייה ההחלטה הטובה ביותר....

      כבוד על הרשימה שלך!

       

       

        5/3/08 06:49:

      צביקה שלום,

       

      שאלת היסוד של הפוליטיקה נשארת - חלוקת המשאבים.

       

      אני מעט מן המעט עשיתי , במשאבי הדלים:

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=331000

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=337965

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=291161

       

      שנדע ימים טובים יותר,

       

      יובל

       

        5/3/08 06:23:

      לנרי בר און, אליעזר סגל, ציון כהן, אורן שי וחיים שיבי

        תודה לכם, המגיבים – הראשונים, כך אני מקווה – לטיעון  העיקרי בפוסט שבישראל מתפתח עתה מבנה חדש ואותנטי של התארגנות אנושית – הקהילה השילובית. לשילוביות זו יש כמה וכמה פנים.  

      - זה הוא דפוס של קהילה שילובית במובן זה שהיא משלבת בין דפוס חדש של התארגנות אנושית  ובין המבנה המדינתי ובשילוב כזה יוצרת מערכת בעלת עוצמה של יכולת לעמוד במשברים ובשינויים מהירים מתמידים שהארגון המדינתי כשלעצמו לא מצליח להתמודד עימם בצורה אפקטיבית.

       

      - היא מקיימת שילוביות פנימית בין קהילה המקיימת פעילות אינטנסיבית ושיח פנים אל פנים ועם יכולת לשתף בהם גם מעגלים שניים ושלישיים ואינה מוגבלת רק למי שנמצא פיסית במקום המשותף.

       

      - היא משלבת בין תהליכים קוגניטיביים חברתיים ובין יכולות טכנולוגיות מתקדמות שנועדו לאפשר לה להזין בצורה שילובית את הפעילות ותהליכי פיתוח הידע הוירטואליים עם אלה של פנים אל פנים בצורה  משולבת.

       

      - היא מצליחה להעצים את התבונה הקהילתית והן את התבונה האישית של חבריה על ידי הרחבת 'איזור ההתפתחות המשותפת' .

        

      - יסוד הלמידה וההתפתחות המשותפת הוא מאוד מרכזי בה, אך זו היא למידה והתפתחות לפעולה. ולמידה והתפתחות מהתנסות בפעולה.

        - היא משלבת בין מחוייבות פנימית וחתירה אינטנסיבית למימושה, ובין  פתיחות כלפי חוץ ואין לה גבולות סגורים. ושילוביות זו מאפשרת לה רמה גבוהה של 'יצירתיות ארגונית'.  

      - היא משלבת חדשנות, אך גם המשכיות של טרנספורמציה של מסורת הקהילתיות הטבועה בתרבות ובמסורת היהודית.

        
        4/3/08 12:45:

       

      צטט: life3 2008-03-04 12:34:03

       למדתי מהתנסות בשטח כי הפעלת הרשת ככלי דבק "קהילתי" היא נגזרת של תשומות אנרגיה אנושית ועוד יותר מכך - של מנהיגות בעלת אורך נשימה שיש או אין במסגרת המבינה העצמה אזרחית מהי.

       

      אני מסכים.

       

      בפרפרזה על האמירה של סטיב ג'ובס שמחשב הוא "אופניים למחשבה" (bycicle to the mind), רשתות חברתיות הן מעין אופניים מרובי רוכבים או מגברים של אנרגיה אנושית. 

        4/3/08 12:34:
      מרתק ומעורר למחשבה. תגובות ראשוניות. א. הציפיה מן "המדינה" למתן מענה היא מלכתחילה ציפיה מוגזמת ואולי שאריות העידן הסוציאליסטי של זקני מפא"י. ב. מדינות מפותחות יותר ומאורגנות לא פחות נתפשו במערומיהן בעת משבר - ראה הצפת ניו אורלינס וחריקות בין הממשל הפדרלי למקומי. ג. התרופה נמצאת כאן במה שקרוי המגזר השלישי והעמותות השונות למינהן הקמות ביוזמה אזרחית - לא קהילתית במובן הקלאסי על בסיס טריטוריה ודת - אלא על צורך אותנטי של אזרחים לפעול במסגרת שמנתבת אנרגיות והם חשים בה נח. ד. החיבור המשולש בין המגזר השלישי לבין קהיליית העסקים והשלטון המרכזי יכול ליצור תשובה מהירה יותר ויעילה יותר מאשר מנגנון המדינה המסורבל והכושל לבדו. ה. הרשת היא כלי. לא יותר מכך. היא לא הפתרון - היא מוליכת האנרגיות המאפשרת ניתוב. כמי שעסק לאחרונה בהקמת ועריכת אתר ברשת לעמותה לשינוי שיטת הממשל - למדתי מהתנסות בשטח כי הפעלת הרשת ככלי דבק "קהילתי" היא נגזרת של תשומות אנרגיה אנושית ועוד יותר מכך - של מנהיגות בעלת אורך נשימה שיש או אין במסגרת המבינה העצמה אזרחית מהי.
        4/3/08 11:30:

       

      צטט: -איתן- 2008-03-04 11:19:30

       

      מדובר בהתפוררות של הסולידריות החברתית. אנשים שכואב להם יותר על בני העם הפלשתינאי יותר מעל בני עמם, זה בעיה חברתית בראש ובראשונה, והממשלה מבטאת את מה שאנחנו רואים בתקשורת ובפלגים מסויימים של העם.

       

      אני מסכים אבל להבדיל ממה שאני מבין ממה שאתה כותב (אם אני מבין נכו, ותקן אותי אם אני טועה) האשמה בהתפוררות הזאת אינה של התקשורת וגם לא של אותם פלגים בעם שאתה רומז אליהם, ובוודאי לא של האויב. האשמה היא בחוסר המנהיגות של מנהיגינו. נראה לי שזה מה שצבי מכוון אליו.

       

      אני אתן לך רק דוגמא אחת. אני במקום ראש ממשלת ישראל, הייתי מקיים את ישיבת הממשלה פעם בחודש בשדרות. שישבו השרים עם שכפצ"ים מצידי. זה היה גם משדר מסר של הזדהות לתושבי שדרות וגם לוחץ על השרים להבין שצריך לעשות משהו (תראה איך דיכטר  פתאום מדבר אחרת אחרי שנפל לו טיל ליד הבית...) 

        4/3/08 11:19:

       

      קודם כל, בהנחה (שאני די מסכים אתה כפי שניתן ללמוד ממה שכתבתי פה) שאנחנו צריכים לירות עליהם בחזרה, מי אשם בזה שאנחנו לא יורים? 

       

      חוץ מזה, זה עדיין לא נושא הדיון. תראה, תתאר לך שלא היה מדובר בקאסמים אלא באיזה אסון טבע. נגיד למשל ששדרות היתה ממוקמת למרגלות הר געש. איך היית מתייחס לעובדה שכל זמן שלא מדובר בהתפרצות שעלולה לסכן גם את אשקלון וצפונה, הממשלה לא היתה עושה דבר? 

      על מה שכתבת כאן, אני חותם בכל מילה. אני שמח שעכשיו אנחנו מבינים אחד את השני.

       

      הבעיה לטעמי היא גם בממשלה וגם בחלקים מהעם שמגלים אטימות כלפי בני העם שלהם והסבל שלהם.

       

      קראתי כאן פוסטים של אנשים שפשוט מוכנים שאחרים ישלמו את המחיר ומעוניינים שישראל תמשיך להבליג (עד שזה יגיע אליהם הביתה כמובן).

       

      מדובר בהתפוררות של הסולידריות החברתית. אנשים שכואב להם יותר על בני העם הפלשתינאי יותר מעל בני עמם, זה בעיה חברתית בראש ובראשונה, והממשלה מבטאת את מה שאנחנו רואים בתקשורת ובפלגים מסויימים של העם.

        4/3/08 11:12:

       

      צטט: -איתן- 2008-03-04 10:49:33

       

      צטט: orenshani 2008-03-04 10:34:15

       

      צטט: -איתן- 2008-03-04 09:27:28

      כל כך הרבה מילים על כישלון המדינה, תוך התעלמות מושלמת מהאשם הברור: האוייב שיורה על משפחות יהודיות.

       

      למקרה שלא שמת לב, אנחנו במלחמה קיומית. השכנים שלנו החליטו לפני יותר מששים שנה לעשות לנו טיהור אתני ומאז הם ממשיכים ומנסים להשמיד את ישראל.

       

      מדובר בגזענות, ג'יהאד ואידיאולוגיה רצחנית שלא לאפשר קיום ליהודים במזרח התיכון.

       

      הכישלון המוסרי הוא שלהם. במקום לבנות את מדינתם, הם מתעסקים בלנסות להשמיד אותנו. 7 שנים של ירי וזאת למרות נסיונות שלנו להגיע איתם לתהליך שלום.

       

      לפעמים האשם הוא ברור והכישלון הוא ברור. האוייב שיורה עלינו הוא האשם.

       

      איתן,

       

      הדברים שאתה כותב, מעבר לזה שהם לא לגמרי מדוייקים (אבל לא נכנס לזה עכשיו) הם סוג של בריחה מאחריות כי בעצם את אומר שככה זה באופן מטפיזי כמעט ולכן אין מה לעשות.

       

      זה שהם מתנהגים באווילות זה נכון, אבל לשיטתך, מה היינו צריכים לעשות אם הם היו מתנהגים בחכמה? למשל במקום לירות עלינו קסאמים הם היו מפתחים את עזה והופכים אותה למעין סינגפור של דרום הים התיכון באופן שהיה פוגע קשות בכלכלת ישראל?

       

      מה שצבי מכוון אליו לא קשור בכלל לכוונות או למידת האווילות של הצד השני אלא לחוסר היכולת שלנו להתמודד עם המצב.

       

      אז נו, אחרי העלבונות כמו שמודי בר און אומר, מה יש לך לתרום לדיון?

      קודם כל לא התכוונתי להעליב, אז אם פגעתי, אני מיד מתנצל, כי לא זאת היתה הכוונה.

       

      הם לא רק מתנהגים באיוולת, הם מנסים להכרית אותנו. הלוואי שהם היו מפתחים את הכלכלה שלהם והלוואי שהיו בוחרים בדרך של שלום ומתרכזים בפיתוח המדינה שלהם.

       

      חוסר היכולת שלנו להתמודד עם המצב נובע משילוב של שני הגורמים הבאים: מכך שהם יורים עלינו שלא על מנת לנהל מו"מ, אלא על מנת להרוג כמה שיותר יהודים, ולמרר את חיינו עד שנעזוב.

      הגורם השני הוא ההומאניות שלנו והעובדה שלמרות שיש לנו יכולת צבאית, אנחנו נוהגים באיפוק ומוכנים להקריב עוד אזרחים חפים מפשע במשך 7 שנים, כדי לאותת להם לשלום ולחכות שהם יפסיקו לירות עלינו. ההומאניות שלנו לא מאפשרת לנו מבצעים צבאיים שלא יעלו בחיי חיילים (כמו מבצאים אוויריים) שייודאו שלא ירו עלינו מהאיזורים שלהם.

       

      בגלל שאנחנו עדין מקווים שהם ישתנו וירצו בשלום ובגלל שאנחנו לא רוצים להרוג רבים חפים מפשע בצד שלהם, אנחנו חושפים את האוכלוסיה שלנו לפגיעות שלהם.

      הם מכוונים דווקא לריכוזי אוכלוסיה ולחפים מפשע. לא למטרות צבאיות.

       

      היעדר ההומאניות שלהם, הוא נקודת החולשה שלנו. ההומאניות שלנו היא נקודת חולשה שלנו בעיניהם, אבל המוסר שלנו לא מאפשר לנו לבחור אחרת.

       

      קשה להתמודד במצב כזה עם גישה שמאוד חוששת להפגיז אותם בעוד הם ממשיכים להפגיז אותנו.

       

      ההתעלמות שלך מהאשם הברור במצב שלנו והחיפוש של האשם בהנהגה שפוחדת להפגיז אותם, לא תשנה את המצב ולא מאירה את המורכבות של הבעיה.

       

      במילים פשוטות, הכי קל להגיד- הממשלה אשמה, אנחנו כישלון.

       

       

      קודם כל, בהנחה (שאני די מסכים אתה כפי שניתן ללמוד ממה שכתבתי פה) שאנחנו צריכים לירות עליהם בחזרה, מי אשם בזה שאנחנו לא יורים? 

       

      חוץ מזה, זה עדיין לא נושא הדיון. תראה, תתאר לך שלא היה מדובר בקאסמים אלא באיזה אסון טבע. נגיד למשל ששדרות היתה ממוקמת למרגלות הר געש. איך היית מתייחס לעובדה שכל זמן שלא מדובר בהתפרצות שעלולה לסכן גם את אשקלון וצפונה, הממשלה לא היתה עושה דבר? 

        4/3/08 10:49:

       

      צטט: orenshani 2008-03-04 10:34:15

       

      צטט: -איתן- 2008-03-04 09:27:28

      כל כך הרבה מילים על כישלון המדינה, תוך התעלמות מושלמת מהאשם הברור: האוייב שיורה על משפחות יהודיות.

       

      למקרה שלא שמת לב, אנחנו במלחמה קיומית. השכנים שלנו החליטו לפני יותר מששים שנה לעשות לנו טיהור אתני ומאז הם ממשיכים ומנסים להשמיד את ישראל.

       

      מדובר בגזענות, ג'יהאד ואידיאולוגיה רצחנית שלא לאפשר קיום ליהודים במזרח התיכון.

       

      הכישלון המוסרי הוא שלהם. במקום לבנות את מדינתם, הם מתעסקים בלנסות להשמיד אותנו. 7 שנים של ירי וזאת למרות נסיונות שלנו להגיע איתם לתהליך שלום.

       

      לפעמים האשם הוא ברור והכישלון הוא ברור. האוייב שיורה עלינו הוא האשם.

       

      איתן,

       

      הדברים שאתה כותב, מעבר לזה שהם לא לגמרי מדוייקים (אבל לא נכנס לזה עכשיו) הם סוג של בריחה מאחריות כי בעצם את אומר שככה זה באופן מטפיזי כמעט ולכן אין מה לעשות.

       

      זה שהם מתנהגים באווילות זה נכון, אבל לשיטתך, מה היינו צריכים לעשות אם הם היו מתנהגים בחכמה? למשל במקום לירות עלינו קסאמים הם היו מפתחים את עזה והופכים אותה למעין סינגפור של דרום הים התיכון באופן שהיה פוגע קשות בכלכלת ישראל?

       

      מה שצבי מכוון אליו לא קשור בכלל לכוונות או למידת האווילות של הצד השני אלא לחוסר היכולת שלנו להתמודד עם המצב.

       

      אז נו, אחרי העלבונות כמו שמודי בר און אומר, מה יש לך לתרום לדיון? 

      קודם כל לא התכוונתי להעליב, אז אם פגעתי, אני מיד מתנצל, כי לא זאת היתה הכוונה.

       

      הם לא רק מתנהגים באיוולת, הם מנסים להכרית אותנו. הלוואי שהם היו מפתחים את הכלכלה שלהם והלוואי שהיו בוחרים בדרך של שלום ומתרכזים בפיתוח המדינה שלהם.

       

      חוסר היכולת שלנו להתמודד עם המצב נובע משילוב של שני הגורמים הבאים: מכך שהם יורים עלינו שלא על מנת לנהל מו"מ, אלא על מנת להרוג כמה שיותר יהודים, ולמרר את חיינו עד שנעזוב.

      הגורם השני הוא ההומאניות שלנו והעובדה שלמרות שיש לנו יכולת צבאית, אנחנו נוהגים באיפוק ומוכנים להקריב עוד אזרחים חפים מפשע במשך 7 שנים, כדי לאותת להם לשלום ולחכות שהם יפסיקו לירות עלינו. ההומאניות שלנו לא מאפשרת לנו מבצעים צבאיים שלא יעלו בחיי חיילים (כמו מבצאים אוויריים) שייודאו שלא ירו עלינו מהאיזורים שלהם.

       

      בגלל שאנחנו עדין מקווים שהם ישתנו וירצו בשלום ובגלל שאנחנו לא רוצים להרוג רבים חפים מפשע בצד שלהם, אנחנו חושפים את האוכלוסיה שלנו לפגיעות שלהם.

      הם מכוונים דווקא לריכוזי אוכלוסיה ולחפים מפשע. לא למטרות צבאיות.

       

      היעדר ההומאניות שלהם, הוא נקודת החולשה שלנו. ההומאניות שלנו היא נקודת חולשה שלנו בעיניהם, אבל המוסר שלנו לא מאפשר לנו לבחור אחרת.

       

      קשה להתמודד במצב כזה עם גישה שמאוד חוששת להפגיז אותם בעוד הם ממשיכים להפגיז אותנו.

       

      ההתעלמות שלך מהאשם הברור במצב שלנו והחיפוש של האשם בהנהגה שפוחדת להפגיז אותם, לא תשנה את המצב ולא מאירה את המורכבות של הבעיה.

       

      במילים פשוטות, הכי קל להגיד- הממשלה אשמה, אנחנו כישלון.

       

        4/3/08 10:35:

       

      צטט: אלעזר סגל 2008-03-04 08:42:52

       

      מקבל ומחזק

      אנו עדים תקופה ארוכה לקריסת התפישה הריכוזית בהובלת גוף ממשלתי אשר ייצג

      את צרכי הפרט. לדעתי במציאות 60 שנות כיום המדינה , אף פעם המודל השילטונ/ממשלתיי

      לא עבד.

      ניתן להבחין בתנועה מתמדת ומתחזקת של החברה הישראלית ללקיחת האחריות ע"י מבנים חברתיים חדשים בו הפרט כחלק מקבוצה מוביל עשייה ושינוי למען הכלל.

      מתנפץ חלום ההנהגה הנבונההקשובה לצרכי הפרט.

       

      היפה בקהילות הצצות ועולות שהן מוצאות את הלוגיקה הפנימית לתנועה וערך לכלל החברים

      כחלק מעשייה משותפת, כלומר נבנה בסיס כלכלי/חברתי/עיסקי אשר מתוך השיתוף מקבל את עוצמתו.

       

      אני באופן אישי מאמין בתהליך של העבר האחריות והעשיה אל החברה.

       

      תודה

       

      אלעזר

       

       

      אולי, אבל עדיין יש צורך בהנהגה מרכזית והחוסר של זאת גורם לנו נזק עצום. 

        4/3/08 10:34:

       

      צטט: -איתן- 2008-03-04 09:27:28

      כל כך הרבה מילים על כישלון המדינה, תוך התעלמות מושלמת מהאשם הברור: האוייב שיורה על משפחות יהודיות.

       

      למקרה שלא שמת לב, אנחנו במלחמה קיומית. השכנים שלנו החליטו לפני יותר מששים שנה לעשות לנו טיהור אתני ומאז הם ממשיכים ומנסים להשמיד את ישראל.

       

      מדובר בגזענות, ג'יהאד ואידיאולוגיה רצחנית שלא לאפשר קיום ליהודים במזרח התיכון.

       

      הכישלון המוסרי הוא שלהם. במקום לבנות את מדינתם, הם מתעסקים בלנסות להשמיד אותנו. 7 שנים של ירי וזאת למרות נסיונות שלנו להגיע איתם לתהליך שלום.

       

      לפעמים האשם הוא ברור והכישלון הוא ברור. האוייב שיורה עלינו הוא האשם.

       

      איתן,

       

      הדברים שאתה כותב, מעבר לזה שהם לא לגמרי מדוייקים (אבל לא נכנס לזה עכשיו) הם סוג של בריחה מאחריות כי בעצם את אומר שככה זה באופן מטפיזי כמעט ולכן אין מה לעשות.

       

      זה שהם מתנהגים באווילות זה נכון, אבל לשיטתך, מה היינו צריכים לעשות אם הם היו מתנהגים בחכמה? למשל במקום לירות עלינו קסאמים הם היו מפתחים את עזה והופכים אותה למעין סינגפור של דרום הים התיכון באופן שהיה פוגע קשות בכלכלת ישראל?

       

      מה שצבי מכוון אליו לא קשור בכלל לכוונות או למידת האווילות של הצד השני אלא לחוסר היכולת שלנו להתמודד עם המצב.

       

      אז נו, אחרי העלבונות כמו שמודי בר און אומר, מה יש לך לתרום לדיון? 

        4/3/08 09:27:

      כל כך הרבה מילים על כישלון המדינה, תוך התעלמות מושלמת מהאשם הברור: האוייב שיורה על משפחות יהודיות.

       

      למקרה שלא שמת לב, אנחנו במלחמה קיומית. השכנים שלנו החליטו לפני יותר מששים שנה לעשות לנו טיהור אתני ומאז הם ממשיכים ומנסים להשמיד את ישראל.

       

      מדובר בגזענות, ג'יהאד ואידיאולוגיה רצחנית שלא לאפשר קיום ליהודים במזרח התיכון.

       

      הכישלון המוסרי הוא שלהם. במקום לבנות את מדינתם, הם מתעסקים בלנסות להשמיד אותנו. 7 שנים של ירי וזאת למרות נסיונות שלנו להגיע איתם לתהליך שלום.

       

      לפעמים האשם הוא ברור והכישלון הוא ברור. האוייב שיורה עלינו הוא האשם.

        4/3/08 08:42:

       

      מקבל ומחזק

      אנו עדים תקופה ארוכה לקריסת התפישה הריכוזית בהובלת גוף ממשלתי אשר ייצג

      את צרכי הפרט. לדעתי במציאות 60 שנות כיום המדינה , אף פעם המודל השילטונ/ממשלתיי

      לא עבד.

      ניתן להבחין בתנועה מתמדת ומתחזקת של החברה הישראלית ללקיחת האחריות ע"י מבנים חברתיים חדשים בו הפרט כחלק מקבוצה מוביל עשייה ושינוי למען הכלל.

      מתנפץ חלום ההנהגה הנבונההקשובה לצרכי הפרט.

       

      היפה בקהילות הצצות ועולות שהן מוצאות את הלוגיקה הפנימית לתנועה וערך לכלל החברים

      כחלק מעשייה משותפת, כלומר נבנה בסיס כלכלי/חברתי/עיסקי אשר מתוך השיתוף מקבל את עוצמתו.

       

      אני באופן אישי מאמין בתהליך של העבר האחריות והעשיה אל החברה.

       

      תודה

       

      אלעזר

       

        4/3/08 07:26:

      מעניין מאוד וחשוב.

       

      כשאתה בוחן את ההתפתחות של הרעיון הלאומי והלחצים שמופעלים עליו כמו הכלכליים (גלובליזציה) חברתיים (אינטרנט,לאומים "חדשים") והסביבתיים  (ההתחממות) אתה מונע להתחיל לבחון את המבנה הבא של התארגנות אנושית. 

       

      אי חושב שהמודל של תאים חברתיים קהילתיים משולבים ובעלי אוטונומיה גבוהה יכול להענות לרבים מהלחצים הללו.  

       

      אפשר לראות את "עיר המדינה" חוזרת אך עכשיו משולבת בהכרה פוסט-לאומית בניגוד להכרה השבטית (פר-לאומית) שאפיינה אותה הסטורית. וכמובן מצויידת בטכנולוגיות שרכשנו, מWEB3.0 ועד מטבע קהילתי.

       

      זה כמובן נטוע בעתיד, עבור שדרות, ואשקלון (ולדעתי אפילו עם עזה) יש להמשיך לקיים יחס של אחווה, הזדהות והושטת יד לעזרה גם ברגעים האלימים והעצובים ביותר.  

      הבלוג של צבי לניר

      על החשיבה, ה- Web ומה שמסתתר ביניהם. ועל מה שרואים משם ולא רואים מפה.

      פרופיל

      לניר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הפוסטים שלי כולם

      פוסטים