כותרות TheMarker >
    ';

    אהוד אמיר

    לא גזעי. לא מחוסן. לא מסורס.
    זקוק לסילוק קרציות, לפירעוש ולתילוע.
    עצבני. נוטה לנשוך.
    מרייר תכופות.

    תחפושת מקורית

    4 תגובות   יום ראשון, 12/3/17, 16:36

    יש לי שכן חביב. רפה שכל, שמאלני, לא עלינו, אבל חביב. אז מדברים. שאלתי:
    "למה הבן שלך מתחפש?"
    "הוא עוד לא יודע. יש לך רעיון?"
    חיככתי ידי: 
    "הבן שלי מתחפש לפקיד ממשלתי."
    "איך?"
    "כל פעם שהמורה שואלת 'יוסי, מה עם השיעורים?' הוא ממלמל: 'היום סגור, תבואי מחר', או 'יצאנו להפסקת צהריים'."
    "אז זו לא תחפושת, זו הצגה", תהה שכני. 
    הבאתי לו כאפה. הבליג. שמאלני, נו. 
    "ואיך המורה מגיבה?" שאל.
    "לא שמה לב. הוא ככה כל השנה. בשנה שעברה הוא התחפש לטרוריסט מוסלמי שחטף פצצה גרעינית ומתכנן לפוצץ את העולם."
    שכני החוויר:
    "ואיך... איך הוא התחפש לזה?" 
    "למה?" התגריתי.
    "ל... נו, זה."
    "מה יש, אתה לא רוצה להגיד 'טרור איסלמי'?"
    שכני בלע רוק. 
    "חתיכת אובמה", הפטרתי עם הכאפה. "אחותי הביאה לו מדבקות של bio-hazard מבית החולים. אבל די", הרגעתי אותו, "אני מייבא ליין חדש: סוחרי סמים עם מזרקים משומשים וערכות 'עשה זאת בעצמך' להכנת תערובות קוקאין, הרואין, סנאף, אל-אס-די, וכל מיני דמיטב." 
    "לא נראה לי", צייץ השכן.
    "למה לא?" שידלתי, "יש גרסת גראס למתחילים, למתחלים, לכיתות הגן ולמשלמים דמי חבר לגרינפיס."
    הוא התעלם. עברתי לדון בפרודוקציה הבאה שלי:
    "אני מייבא גם דאע"שניקים ישירות מהיצרן. מעיראק וסוריה. עם נשק, קטנים כאלה, מיניאטורים, עצבניים, לא מגולחים, יורים. קומפלט."
    שכני לקה בהתקף לב מינורי: "עם קלצ'ניקוב?"
    גיחכתי: 
    "ודאי. זה יבוא אישי. אבל מטול רקטות לא נותנים בקלות האלה שבמכס. בירוקרטים, נו."
    "בכל זאת", מלמל שכני הקטטוני, "זה לא מסוכן, דאע"שניקים שמתעצבנים ברחובות תל אביב?"
    "מה אני, ילד? זה בלי כדורים. מחסניות ריקות. הם עושים טח-טח-טח על ריק ומשתגעים מזה. אחריות לשנה. אנחנו מייצרים גם סודנים."
    "זה לא גדול מדי?"
    "לפס הייצור עדיף לבחור דווקא גדול. מעל מטר שמונים."
    "למה?"
    "זה סוד מקצועי", קרצתי בערמומיות, "אל תגלה, אוקיי?"
    שכני צרצר משהו.
    "הם מתכווצים. אחרי כביסה יוצא מידה של גיל שבע-עשר." 
    הבאתי לו דוגמה: 
    "תמשש, אל תתבייש."
    קולו שב אליו חלקית: 
    "מדהים!" אמר, "ויש חורים לעיניים!"
    "אורגינל. ישר מחנות המפעל."
    "איפה זה?"
    "אסור לגלות. בדרום תל אביב."
    "איך מייצרים את זה?"
    "הופכים את העור מבפנים החוצה, מנקים הכל והופכים מהחוץ פנימה. יוצא כמו חדש."
    "והוא מסכים?"
    פרצתי בצחוק וטפחתי לו על השכם. מי אמר שלשמאלנים אין חוש הומור. 
    "והם לא מרגישים שחסר להם שם מישהו?"
    "מה פתאום", השבתי, "יש שם מלא מהם. כל הזמן באים עוד."
    "ומה עם המה-שמו שלהם?" 
    "המה?"
    בחיי, השמאלנים האלה, כאילו יצאו מרומן אנגלי של המאה ה-19. 
    "אה, זה. זה לא בעיה. לתחפושות אנחנו מכינים את הגירסה המצונזרת."
    "אבל יש... שאריות", מלמל שכני באי נוחות, "מה עושים איתן?"
    פרשתי ידי: 
    "חסר? אהילים, מנורות, חנוכיות, תשמישי קדושה, תשמישי מיטה, בלילה לטיגון, בייגלה מלוח, בלון, רוגעלך. זה רץ חזק במגזר החרדי. פולנים אוהבים את זה. זה מזכיר להם קוגעל."
    "וזה מצליח?"
    "או-הו. אני שוקל התרחבות לחו"ל."
    עיניו של שכני הוצרו. אלה מקנאים כשאתה מצליח בעשר אצבעות, בעמל כפיים, בלי פרוטקציה של השמאלנים האלה שבשלטון. זריתי מלח:
    "הסודנים נחטפים כלחמניות טריות. אל-קעידה תפש חזק לפני עשר שנים והמוג'הידין לפני עשרים שנה. הדאע"שניקים זה טרנד. אי אפשר לבסס אסטרטגיה שיווקית לטווח ארוך על טרנד. אבל פלסטיני עם כאפייה הולך כבר שישים שנה. לא הולך, רץ."
    "איך רץ?"
    "כדורי גומי, רימוני הלם, גז מדמיע, D9 פה ושם. זה לא זול. לא כל משפחה יכולה להרשות לעצמה D9, אבל השאר רץ חזק. אנחנו עובדים עם ועדי עובדים. משרד הביטחון, משרד החינוך, ארגון גמלאי צה"ל - מורשת קרב לנכדים, אתה יודע - גני ילדים."
    שכני נאנח. החזרתי אותו אל קרקע המציאות:
    "ולמה הבת שלך מתחפשת? שלגיה? אנה? אלזה?"
    שכני השפיל מבטו במבוכה:
    "אסתר המלכה," לחש והסתכל מסביב.
    "כל הכבוד", עודדתי אותו, "חשוב לעודד ילדים להיות מקוריים."
    "אבל אל תגלה," ביקש.
    "לא, בטח שלא. כשאני אראה אותה, אני אגיד: כל הכבוד, סופר-וומן!"
    שכני לחץ לי את היד בחום והתפוגג. ואלה עוד שואלים את עצמם למה הם באופוזיציה 40 שנה.
     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/3/17 18:25:
      צחקתי ו... התלבטתי אם גם לבכות, בסוף החלטתי לא
        14/3/17 16:43:
      *מלכת אסתר
        13/3/17 15:17:
      איפה נעלם רוב העם ? היום אתה שמאלני מסריח או ימני פנאטי. אין באמצע..
      :)) מצוין (וכן אני מהאופוזיציה)

      ארכיון

      פרופיל

      אהוד אמיר.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין