כותרות TheMarker >
    ';

    פתיחה

    ארכיון

    0

    סופשבוע עם סופוקלס וחברים

    0 תגובות   יום שני, 13/3/17, 17:13

     

    "..הדלתות מנחשות אותי ונפתחות לי מעצמן אני נכנס פנימה עם הרבה טקס בישבן..." שוב ושוב חוזרות מילות הקסם של מאיר אריאל בהיכנסנו אל היכל טרמינל 3 בדרכנו ליעד חדש.

    הפעם מוזמנת לנו פגישה עם אנטיוכוס, לסגור איזו פינה עם אבנים עתיקות מאלה של הכותל, קצת אוזו  עם יאסו וצלחות שבורות.

    אתונה און דה ליין,  בייבי.

    היר ווי קאם.

    שעתיים טיסה בלבד מפרידות בין חמסין אביבי נעים בארץ הקודש, לבין יום אפרורי, זועף וגשום ביוון האירופאית. הלוואי והיה הפוך.

    אבל כל אחד והמזל שלו.

    חברת התעופה היוונית  Aegean שטרם נחשפתי אליה  הצטיידה במטוס חדיש קצר, ועבה למראה,  כך שהיה מספיק מרווח ונוח, ומצד שני לא עמוס נורא .הטיסה עברה בשקט ובשלווה.

    במחיר המפתיע זכינו לקבל גם ארוחת בוקר צנועה שהיה בה מאפה גבינה דמוי פשטידה, עוגייה ואפשרות לבחור בין בירה יוונית לבירה בינלאומית (בסעיף השתייה הקלה).

    מבחינתי על סעיף זה בלבד מגיע לה כוכב השתדלות.

    לאחר הנחיתה חיכה לנו אוטובוס שאורגן מראש להעברה לבית המלון.

    בדרך לאתונה משדה התעופה, יוון  מתגלה כרצף של בתים מכוערים ברמה בלתי יאומנת. בהמשך היום אביע תמיהה קולנית כיצד עם שלפני 2500 שנה בנה מבנים מפוארים ואדירים שהחזיקו מעמד וכיבושים, לא  השכיל להמשיך את מורשת אבותיו ובונה בעליבות בדוחק ובצפיפות חסרת חן את עריו.

    דוגמא לכך קיבלנו עת האוטובוס הביא אותנו סמוך למלון ומשם וואן הסעות הביא את המזוודות למלון היות והרחוב צר מלהכיל אוטובוס !!

    מאידך, מלון אלקטרה מטרופוליס מתגלה כמלון סטייליסטי ומדוגם.

    חדר מרווח ומצוחצח מוכן לקראתנו, בריכה סאונה חמאם וספא במרתף, רשת אלחוטית חינמית בכל תחומי המלון, והשיא, חדר אוכל שהוא יותר בר מסוגנן על הגג משקיף אל האקרופוליס בקו ישר שמרוחק כמה מאות מטרים בלבד. כל אלה פלוס מיקום מרכזי בלב העיר ממש מעניקים לתייר שהות מענגת בכל ימי שהותו בעיר.

    אנו מחליטים לצאת לסיבוב היכרות ראשוני עם הסביבה.

    בימים האחרונים למדתי להכיר את אתונה לפי אתריה התיירותיים כך שכיכר סינטאגמה היא הכיכר ממנה מתחילים את כל  הטיולים שכן רבים מאתרי העיר סמוכים אליה.

    במהלך הסיבוב המהיר נכנסנו אל תחנת הרכבת התחתית לחזות בקירות הזכוכית הגדולים שמציגים את פני הקרקע מרובת התגליות הארכיאולוגיות ויצאנו בצד השני סמוך לבניין הפרלמנט. בטרם הספקנו לחשב מסלול מחדש ניגשה אלינו נציגת אוטובוס תיירים העושה סיבוב עירוני במסלול קבוע והציעה לנו לרכוש כרטיס לסיור.

    היות ועלות יום שווה למחיר יומיים לקחנו את כרטיס היומיים עבור סך 16 יורואים אירופאיים (ובלב ברכנו את ירידת השער האחרונה שחסכה לנו בערך שקל שבעים).

    הגשם שירד כל הבוקר הותיר מושבים רטובים בחלקו החשוף של האוטובוס, אבל מצד שני מלמעלה רואים טוב יותר. אז סבלנו בשקט.

    האוטובוס הזה מצויד במשדר אינטרנט אלחוטי שמאפשר גלישה במהלך הסיור וכן באזניות עם הסברים בשלל שפות כולל זאת שלנו, כך שהסיור היה מרתק ואון ליין. בכל פניה של האוטובוס ובכל רחוב ההסבר היה מלווה ברמת הנסיעה בדייקנות מופתית ללא קשר לתנועה.

    המסלול של האוטובוס עובר בין כל האטרקציות ומאפשר לקבל מידע חזותי וקל להמשך הסיורים הבאים.

    השיקול הספונטני שעשינו מתברר כבעל ערך ומאפשר לנו לדלג בקלילות וללא הוצאות נוספות בין שלל הנקודות שממילא התכוונו להגיע אליהן.

    כיוון שהגשם פסק בחרנו לרדת בתחנה הכי איכותית באתונה. האקרופוליס שרואים מכל נקודה.

    העלייה מתונה ובכניסה לאתר אנו משלמים 10 אירו עבור זכות הכניסה לאתר.

    מרגע שמתחילים לעלות מתגלה טפח ועוד טפח של העיר העצומה הזאת שמשתרעת עד למלוא האופק.

    לא בכדי בחרו היוונים הקדמונים לבנות את המקדשים מלאי ההוד וההדר על ההר הסלעי הזה.

    בעוד אנו מתגאים בקיר הכותל ובשרידי מצדה הנפש מתרוננת מול העמודים היונים, הקורינתים או הדורים (לך תזכור את ההבדלים הדקים בניהם) הענקיים. תנסה לדמיין לעצמך כיצד נבנה תיאטרון דיוניסוס, מקדשו של זאוס, האודיאון של הרודס או הפרתנון המרשים בעוצמתו.

    בין גבעת האקרופוליס לחניון ניצב סלע ענק ובו מדרגות חצובות בסלע למטיבי לכת או גרם מדרגות ברזל למקשישים. פני הסלע חלקלקים וקשה למצוא נקודת עמידה יציבה אבל המונים עולים אליו כדי לתפוס עוד זוית לאקרופוליס.

    לאחר סיבוב ההתרשמות באתר ירדנו אל תחנת האוטובוס ולאחר מספר דקות המתנה קצר הגיע האוטובוס להמשך המסלול.

    בחרנו לרדת בתחנה בה התחלנו וללכת לנוח במלון לאחר הלילה הלבן, על מנת שנוכל למשוך מאוחר יותר.

    בשעות הערב המוקדמות הגשם שהחל בטפטוף התגבר לחצי מבול כך שהאופציות להסתובב בחוצות העיר הצטמצמו.

    החלטנו דווקא להתחיל עם ארוחת ערב ולראות מה ימשיך.

    בחרנו אקראית מסעדת רחוב סמוכה למלון שמציגה תפריט מגוון במחירים שווים לכל נפש.

    ג'ירוס זה השם המקומי למה שאנו קוראים שאוורמה.

    הבשר נתון לבחירה בקר חזיר או הודו.

    המצע מתברר כסוג של פיתה דקיקה ולצד הבשר מתרוממת גבעת צ'יזיקי עדין, פיסות בצל ועגבניה.

    סלט ירקות רענן וכוס בירה צוננת הפכו את הארוחה הזאת (סך 15.5 אירו) למהפך אמיתי במצב הרוח לחיובי ביותר.

    מהכיכר נמתח מדרחוב מקביל לרחוב מטרופוליס ובו כל חנויות האופנה והמותגים הבינלאומיים המוכרים.

    ירדנו בו עד לכיכר  מונאסטריאקי ומשם עלינו חזרה ברחוב מטרופוליס בחזרה לבית המלון שלנו.

    היה יום גדוש אירועים שהגענו אליהם בצורה ספונטנית ורגועה ביותר.

    ללא לחץ או רצון לסמן וי על כל אתר.

    הלכנו לישון מתוך אופטימיות זהירה ליום טוב ומוצלח גם מחר.

     

    השכמה של עצלים שלא מחויבים לכלום העירה אותנו בשמונה בבוקר.

    במקומות בהם אני מבקר לראשונה תמיד תהיה צפייה דרוכה לקראת ארוחת הבוקר.

    מתמונות מקדימות באתר המלון אנו לומדים שיש למה לחכות.

    שוב עלינו לקומה העשירית המוארת באור יום ללא גשם ומפיצת ריחות קפה טרי מעורר ופותח סתימות. בופה מגרה ועשיר בכל טוב ממתין לנו.

    גבינות מכל סוג. ירקות זוהרים בעודף טריות. מבחר נקניקים ובשרים. מאפים מלוחים ומתוקים. עוגות ומיצי פרי... בקיצור, ככה צריכים להתחיל יום.

    אנו מתיישבים בחלון צופה לאקרופוליס מלא ההוד וההדר ומתענגים בשקט על כל השפע.

    לאחר ארוחה נינוחה החלטנו לנצל את ההפוגה מהגשם ואת השמים הבהירים, ולבקר בהר ליקבטוס הצופה אל העיר.

    אנו מגיעים שוב אל האוטובוס סובב העיר וממשיכים לנצל את כרטיס הנסיעה.

    התחנה הקרובה ביותר היא זו שמספרה 10 לצד שלושה מבנים גדולים המהווים את האקדמיה של אתונה. מתחם זה מאופיין בבניינים בסגנון מקומי דהיינו כניסה מרשימה מבוססת על עמודי שיש כבירים ופסלים של גיבורים  מקומיים.

    לאחר סבב התרשמות התחלנו לטפס במעלה הרחוב תוך שאנו שואלים עוברי אורח שיכוונו אותנו אל הרכבל. מפה לשם עברנו ברחובות, אחר כך בסמטאות, ולבסוף במעלה מדרגות אין סופי.

    הנשימה המאומצת גובה מחיר, אבל לאט לאט נפרש נוף העיר למולך, וכשמגיעים לפסגה הנושקת רום 270 מטר בלבד מעל פני הים נדמה הגובה כגבוה פי כמה יותר.

    כאן עומדים משתאים אל מול הנוף הנשקף אל ההרים הסובבים מכל עבר ומהים בכיוון דרום מערב, ואפילו מספר איים באופק הרחוק.

    יזם מסחרי היה מציב כאן טלסקופים, אבל ככה נאלצים לזהות ממרומי ההר את המקומות הבולטים.

    מצידה האחר של הפסגה ישנו בית קפה בו בחרנו להחזיר את הדופק למצב נורמלי, ומה רבה הפתעתנו לגלות כי הוא יושב ממש על הפתח העליון של אותו רכבל עלום.

    עבור 4 אירו זכינו לרדת את מדרון ההר באחותה הקצרה יותר של הכרמלית שלנו.

    תחנת המוצא חבויה בין בתים וללא שילוט מכוון. ירדנו לכיוון הכביש המרכזי שנראה ממעל, ובדרך נתקלנו בשוק מקומי לתושבי הסביבה.

    הפתעות חביבות כאלה מתבלות את היום בתבלין אהוב.

    לאחר שיטוט קצר בין דוכניו ירדנו אל המישור כדי לחזור אל כיכר סינטאגמה המוכרת. שוב עליתי על האוטובוס "שלנו"  מתוך כוונה להגיע לשוק המרכזי של אתונה שחשבתי שנמצא ליד כיכר אומוניה.

    אומנם הוא יחסית קרוב לשם אבל נהג האוטובוס כיוון אותי לתחנת כיכר מונאסטריאקי,  ובתכל'ס השוק נמצא בדיוק בין שתי הכיכרות.

    במקום זה בחרתי להיכנס אל סמטאות שוק הפשפשים המתחילות בכיכר.

    השוק מכיל מבחר חנויות נאות עם מוצרים ששמחים לפגוש בכל מקום במחירים הוגנים פחות או יותר.

    המוכרים היוונים מתגלים כאדיבים ביותר ובלתי מתעלקים, ונותנים ללקוח את מרחב הנוחות.

    השירותים הציבוריים אגב בתחנת הרכבת התחתית הסמוכה הם בגדר נעלם.

    אין להם סימן, ואם מתעורר הצורך האנושי להזדקק להם יש לפנות אל חדר הבקרה הסמוך שיפתחו את החדר עבורך.

    זה אולי מסביר את ניקיונם למרות שפע האדם בכיכר באופן תדיר.


    ירדתי את הרחוב כשלפתע נתקלו פני במכר מעברי הרחוק. יוליק ואני עבדנו יחד אי שם בתחילת שנות השמונים באילת והיינו חברים קרובים, אבל השנים והמרחק הפרידו, הזמן כאילו עצר מלכת.

    התרגשנו מאד. וקבענו פגישה בקרוב.

    איזו הפתעה נעימה באמצע החיים.

    סמטת החנויות מסתיימת באזור של טברנות ומסעדות ליד חורבות העיר העתיקה שמשתרעת על פני שטח ירוק עצום.

    מחר יהיה מה לראות פה מן הסתם אני כבר קובע לעצמי תכנית עתידית.

    חזרה לאזור המלון אני בוחר בכביש השלישי מתוך אלה שמקבילים לרחוב המלון.

    רחוב זה שמתחיל ליד תחנת התחתית טיסיו Thissio    ומסתיים במדרחוב  היפה המקביל למלון שלנו.

    כל המקטע הזה משתרע לדעתי על קוביה בגודל של לא יותר מק"מ מרובע לכל היותר.

    ההליכות המרובות גובות את מחירן ברגליים דואבות וחשק לכוס קפה.

    חזרתי לחדר כדי לתפוס תנומה קצרה למילוי המצברים לפני יציאה לארוחת ערב.


    סביבת המלון שוקקת חיים כאילו אין צורך לעצור לכמה שעות.

    חנויות ומסעדות פתוחות והמוני בני אדם מסתובבים בניהן.

    לארוחת ערב בחרתי לצאת אל קרבת המלון באזור מרובה האפשרויות הקולינריות.

    חיבתי למסעדות סיניות שכמעט נעלמו מן הארץ הציבה בפני שתי התלבטויות.

    המסעדה המומלצת ביותר באתונה אך ריקה מסועדים ניצבת אנכית לאלמונית בשם East pearl גדושה במבלים.

    זו שמטבחה הצנוע והזעיר ופתוח לעין כל מנפק מנות טריות ומפתות.

    העדפתי את חוכמת ההמונים ( גם אם מספרם 16 ככמות הכיסאות)  והצפייה לכיסא פנוי רק הגבירה את המתח.

    בחרתי לפתוח כמנהגי במרק חמוץ חריף. המרק הזה מהווה מבחן וקדימון לרמה הכללית של המסעדה.

    טרם קרה שנפלתי על אוכל גרוע עם מרק מצויין.

    המרק האמור הדיף ניחוחות נשכחים ובמגע הראשון חרך לי את החך.

    מעולה.

    אני מת על המרק הזה. כשעושים אותו טוב הוא מעולה, והנוכחי היה אש להבה מבית היוצר של שומר הגיהינום.

    אוכלים, מזיעים, מקללים ונהנים.

    למנה העיקרית בחרתי עוד פריט אהוב.

    בקר נמוך במיוחד קריספי ברוטב שום חריף (10€) עם אורז לבן בצד. במנה  כיכבה פיטריה שחורה בשרנית עזת טעם שנראית כמו עלה חסה ומזכירה בטעם עלה אצה ירוקה אבל טעימה הרבה יותר.

    אין ספק, אתונה הולכת לבעור הלילה.

    היה טעים מאד, וזול.

     17€ כולל תשר הם סכום סביר ביותר לנ"ל.

    בטן מלאה זה סימן שאפשר ללכת לישון כי מחר מתחילים קשה.

    ארוחת בוקר גדולה על הפרק.

    מקווה מאד שלא מגישים כאן ג'חנון בשבת בבוקר.

    לילה טוב  סופוקלס.


     

    לא ג'חנון ולא נעליים.

    יום  שחור בו מהשמיים יורד גשם זלעפות במובן הרע של המילה, עם שמיים שאין בהם פרצה של תקווה להפוגה - מקדם את פנינו בהשכמה.

    יום שכזה משנה תכניות מקצה אל הקצה.

    ארוחת הבוקר נמתחת עד כי כמעט גורשנו בבושת פנים.

    מניסיון למדתי כי צריך לחפש אופציות שיש בהן גג.

    חיפוש מהיר ברשת העלה מוזיאון אספנות למכוניות, וכשיש בחירה בין אבנים עתיקות לענתיקות  בנות זמננו מנצחת האפשרות השנייה ללא עוררין.

    מונית שנכנסה כמעט עד הלובי לוקחת אותי בלב השיטפון תמורת 7€ בלבד. סכום זניח מול האפשרויות האחרות. המרחק אומנם כ-2.5 ק"מ בלבד אבל שווה כל דרכמה יבשה.

    טבעם של מוזיאונים למכוניות להפתיע בהיצע וברמת השחזור והשימור, והמוזיאון היווני עושה מלאכה נאמנה, אם כי כבר ראינו גדולים ומפוארים ממנו.

    8€  דמי כניסה לעולם שעצר מלכת.  מכוניות דוממות שמספרות כל אחת בדרכה את ההיסטוריה של המכוניות במאה האחרונה.

    גם פאן נגמר כשנגמר העניין. חיפוש מהיר העלה כי מוזיאון הארכיאולוגיה המפורסם נמצא במרחק 250 מטר משם ועניין של כמה דקות הליכה.

    גשם לא גשם..קצת רוח וקור לא ישברו אותי.

    ואכן המוזיאון שנמצא בבניין עצום דמוי מקדש קדום (איך לא?) מהווה אופציה יבשה מחד ואמצעי לשפר את דימוי הקולוטריסט (יעני חובב התרבות) שאני מנסה ליצור לעצמי.

    גם כאן דמי כניסה זניחים 5€ עבור קורת גג וחימום.

    המוזיאון מכיל כצפוי המון פריטי עתיקות שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות ברחבי יוון ומספרים את סיפורה של הארץ הזאת החל מהמאה השמינית לפני הספירה.

    לקראת שעות הצהרים הגשם נחלש והפך לרסיסי מים ומבחינתי היווה סימן ואות לצאת מהמחסה.

    בדרך חזרה למלון אני עובר בכיכר אומוניה ומוצא די בקלות את השוק שפספסתי אתמול.

    מסתבר בדיעבד כי לא היה זה  הפסד ניכר. דוכני קצבים ועליהם כל בשר מופשט מעורו. החל מארנבות עובר בתרנגולות וכלה בכבשים חזירים ובקר.

    בין המעברים מוקדש מעבר אחד לפירות הים והדגה. יחסית לעם של דייגים ההיצע לא גדול כפי שראיתי במרוקו לא מכבר.

    בחזית השוק מספר חנויות של תבלינים ופירות יבשים.

    המשך הצעידה (ויברך האל את הגוגל מפות ואבי אבות הג'פיסי). מביא אותי בקלות אל המלון.

    הטמפרטורה ברחוב נושקת לדעתי ל - 7-8 מעלות כך שדי קר, ומה מתבקש אם לא ספל קפה חם וקצת נמנום של צהרי שבת.

    הנמנום נמתח מעבר למה שתכננתי ותאורת לילה קדמה את פני כאשר התעוררתי.

    זה זמן לצאת לארוחת ערב.

    יצאנו מהמלון ופנינו שמאלה במורד הרחוב לכיוון כיכר מונאסטריאקי  שבה יש מבחר מסעדות.

    בחרנו באחת הומה אדם (שזה סימן טוב ) שיש בה שני נגנים וזמרת.

    ישבנו כמעט על הבמה מרגישים את הבל הזמר. מלצר זריז הגיש סלט ירקות מתובל גבינה ושברי מאפה. הזמנו סופלקי כבש עם ציזיקי וצ'יפס. כוס בירה, ולקינוח על חשבון הבית (נגיד) שוט שקוף של נוזל אלכוהולי בטעם אניס מתקתק (לא סוג של אוזו ) וגלידת וניל טעימה ביותר.

    הנזק כלל כנראה גם מס מוזיקה לצוות ההווי ובילוי  והסתכם ב-27€ והיה ללא צל של ספק תמורה מלאה עבור הזמן והאוכל.

    בוקר אחרון מצפה מחר. זה הולך להיות בוקר של יום ארוך.

    לילה טוב יזראלוס.

     

    קלימקה – משמעו בוקר טוב ביוונית, ואכן הבוקר החל טוב יותר מזה שקדם לו.

    אין גשם, וזו כבר בשורה טובה.

    אפור וקר אבל היום (כנראה) נזכה ליובש.

    יום ראשון כל העסקים הקטנים סגורים כמו גם המרכולים. היחידים שפתוחים כרגיל הם המסעדות והחנויות במרכזים.

    אני בוחר ללכת לצפות בחילופי המשמר בפרלמנט.

    כבר לפני 30 שנה בערך ראיתי צילומים (זוכרים את ערבי השיקופיות של מי שחזר מחו"ל, ואת אלבומי הכיבושים ?) , אבל כידוע אין טוב ממראה

    עיניים וכך מצאתי עצמי בין המון האנשים שהתרכזו וחיכו בצפייה דרוכה,

    ואכן, היוונים אולי לא דייקו בדיוק בשעה, אבל המשטרה סגרה את מקטע הרחוב ללא שום צפירות תלונה מצד הנהגים המקומיים,  ואז מעבר לפינה נשמעו תרועות חצוצרות ורעמי תופים, ותוך מספר דקות הגיעו כמה קבוצות חיילי משמר בלבושם הייחודי והמוזר למראה.

    כמי שתרגל בנעוריו ת"ס-תס"ח עד זוב עצב, המראה מן הצד קצת משעשע. החיילים מצידם לוקחים את תפקידם בשיא הרצינות ונותנים שואו מתבקש.

    כשחילופי המשמר הסתיימו והשומרים חזרו בתהלוכה כלעומת שבאו התחלתי את המסע הרגלי שלי.

    תחילה בחרתי לשוטט בגאוות העיר -הגנים הלאומיים שממש נושקים לגדר הפרלמנט.

    אולי זה החורף ואולי זאת חוסר השקעה אבל הפארק הגדול דיי משעמם לשיטוט. אין בו פרחים מרהיבים או צמחיה יוצאת דופן או אגם גדול כמקובל.

    אמנם ציוצי הציפורים מרעיש בשלל שריקות (בעיקר באזור כלובי הציפורים) , אבל דיי מהר מיציתי אותו. התושבים המקומיים מנצלים את שבילי החצץ לריצות וכושר.

    מעבר לכביש המקיף את הפארק נמצא האצטדיון האולימפי הראשון בעת החדשה. זהו אצטדיון ענק בנוי כולו שיש.

    ברור שזה אתר חובה לביקור.

    נפרדתי מ- 5€ ונכנסתי פנימה. מיד טיפסתי את כל המדרגות כדי להשקיף ממעל. זאת ממש לא משימה פשוטה ויעידו שרירי רגליי הדואבים.

    מתנשף כקטר חלוד עמדתי בפינה מצלם את המגרש על כל גודלו.

    עוד צילומים מתבקשים נלקחו מכמה זוויות שימחישו את עוצמת המבנה.

    בחלקו התחתון ישנה מנהרה המובילה לתצוגת ההיסטוריה האולימפית מאז ועד היום.

    יצאתי משם ופניתי בהמשך הרחוב אל חורבות מקדש זאוס.

    עבור סך 3€ נכנסים לגן גדול שבמרכזו על במה מוגבהת ניצבים עמודי שיש כבירים ועצומים שהיוו חלק ממקדש גדול במיוחד.

    גם כאן אי אפשר שלא להשתומם מול הגודל ומן המחשבה כיצד נבנו.

    ממש מעבר לכביש מול שרידי שער אדריאנוס מתחילה סמטת רחוב מבטיחה שבקצה שלה ניצב צוק האקרופוליס.

    אזור זה נקרא הפלקה ובכל המדריכים כתוב שכדאי מאד לבקר כאן.

    אם כתוב אנחנו פה. השמש בדיוק החלה לשחרר קרניים ראשונות שמבשרות על מהפך יומי ואני מוצא עצמי משוטט בשכונה שהיא בין נווה צדק לירושלים העתיקה...סמטאות ציוריות ובתים יפים (סופסוף), חנויות לתיירים עם כל מיני חפצי נוי, מסעדות ובתי קפה. בדיוק מה שכל עיר נורמלית מתגאה להראות לתייר.

    אני מסתובב הנה והנה עד שעולה על שביל הנושק לפארק המקיף את האקרופוליס.

    ליד הסלע הגדול אני שב ומטפס לתפוס צילום באור שמש שמקנה להר צבעים אחרים לגמרי.

    המשכו של השביל מוריד אותי ממש לכיכר  מונאסטריאקי  בפעם המי יודע כמה, כך שאני זוכה להקיף את ההר מכל צדדיו.

    בדרכי אני חולף על פני  שרידי האגורה הרומית. אגורה פירושו שוק. לצד האגורה הרומית משתרעת האגורה היוונית הגדולה פי כמה.

    השמש שיצאה מוציאה המוני אנשים לבלות במוקדי האוכל והבילוי סביב הכיכר. מוזיקה עליזה בוקעת מכל עבר. זה כבר זמן להתחיל לחזור למלון להתחיל את תהליך העזיבה.

    כדי לא להגיע תשושים לנמל התעופה קבענו ארוחת בין הערביים. להפתעתנו ממש מול המלון ניצב סניף של רשת smile.

    על החלון מצויין תפריט מלא ב- 10€

    הלכנו על המלצת השב.

    קודם כיבדו אותנו בכוס יין, אחר כך המלצר הניח סלט יווני טעים ולצדו מחית שעועית צהובה ופיסות לחם קלוי.

    המלצר הסביר שכדאי למרוח את המחית על הלחם. היה בסדר.

    למנה עיקרית רצינו ג'ירוס אבל היות ונגמר הלכנו על תחליף.

    הדונר- פיסות בשר בקר עם ירקות וצ'יפס מגולגלים בפיתה דקה וצרובה.

    היה טעים ביותר ובמידה.

    לפני ששילמנו חזר המלצר וכיבד אותנו בקינוח קצפתי ענוג שהיה אוורירי ולא כבד ובתחתיתו רסק עוגיות אוראו. ברור שהיה טעים. נכון ?

    כל התפריט הזה בסכום זניח ביותר של פחות מ-40 שקלים.

    אין מה לעשות. תמיד נתחשבן כמה עולה פה וכמה בארץ.

    אחרי כל זה לא נשאר אלא לחכות להסעה לשדה התעופה ולחזור לשגרה לפחות עד הפעם הבאה.

    אתונה,

    עיר אפורה, כעורה, צפופה, ענקית, זולה.

    לא בחורף ומאד רצוי לא בסופשבוע.

    אנשים מאד אדיבים ונעימים.

    ארבעה ימים יספיקו. גם 200 אירו.

    יאסו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      ירון הולנדר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשימה