כותרות TheMarker >
    ';

    עדכונים מתחום העסקים

    הבלוג עוסק בכל ניסיונותי לקדם את עצמי בתחום המקצועי,איך אני מקדם את יחסי הציבור, איך מקדם את השיווק, את המיתוג והמכירות. כל זאת במקצוע שהוא כל כך רחוק מהתחומים הללו.
    במקום לשמור על סודיות מקצועית, כדי להימנע מתחרות, אני משתמש דווקא בפרסום המהלכים הללו כדי לקדם גם אתכם - באופן אירוני - גם זה חלק מהקידום שלי...

    תגובות (2)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      15/3/17 14:24:

    צטט: אלון האס 2017-03-15 14:16:02

     

    העובדה שיש יותר מבעל מקצוע אחד בקבוצה, לא חייב להוות בעיה. 

     

    בראש פינה, היתה באמת משהי שהיא תרפיסטית באמנות והיה לי יתרון גדול של 20 שנות ניסיון על פניה, כך שניתן בהחלט להבין אותה, אבל בכרמיאל, הייתה פסיכותרפיסטית שהיא בעיקר פסיכותרפיסטית זוגית ומשפחתית - נושאים שאני לא מתמחה בהם. 

     

    הבנתי שבעבר היה מטפל אחר ולכן הם חילקו בניהם ואז היא הגדירה רק טיפול זוגי ומשפחתי והוא היה המטפל הפרטני. מרגע שעזב, היא הבהירה שהיא עוסקת גם בטיפול פרטני, היא הציע שאני אצמצם את עצמי אך ורק לאוכלוסיות אתם היא לא עובדת, למשל ילדים ונוער ותחומי מומחיות ייחודיים שלי, כמו טיפול בלקויות למידה ונפגעי תקיפה מינית.

     

    זו שאלה של היכולת שלנו לשתף פעולה, אני לא משוכנע שזה באמת היה פוגע בה שאני משתתף, היות שאנחנו בכלל ממקצועות שונים ומאיזורים גיאוגרפיים שונים, ליהפך, חשבתי שאני יוכל להפנות אליה ולשתף פעולה - למשל בקהילה שלנו כאן. 

     

    יש בהחלט אפשרות שמספר אנשים מאותו התחום יעבדו יחד ויקדמו זה את זה, למשל שם יש בתחום הפרסום והשיווק שלושה אנשים, אבל כל אחד מהם מגדיר את עצמו באופן מאוד ספציפי אחד מתמקד במיתוג, אחד בדפוס ואחד בקידום אתרים ולפי מה שהבנתי, הם עובדים יחד ומקדמים זה את זה. 
     

    אני ניסיתי להבהיר שפסיכותרפיה, מה שמוגדר אצלנו שיחו-תרפיה ותרפיה באמנות, הם שני מקצועות שונים ושאני במילא נמצא במרחק חצי שעה נסיעה ממנה, כך שהלקוחות שלי הם פחות מכרמיאל ויותר מהגליל העליון ולכן לא נראה לי שיש צורך שכל כך אצמצם את עצמי, אבל היות שהיא הוותיקה, היא רשאית לפי הכללים של ה BNI להתנגד.


    על כל פנים - את ההערה הזו אמרו לי לפני הישיבה האחרונה, בסיום לא שיתפו אותי בסיבה - יכול להיות שזה בכלל לא מה שהכריע את הכף.
    נראה לי שמשהו באופן שבו הם חוו אותי הפריע לחלק מהם, כי הם אפילו לא התקשרו לכל הממליצים שנתתי. התירוץ היה שנתתי מספרים לא נכונים, אבל מייד לאחר שגיליתי שאחד מהמספרים השתנה שלחנו מספר מתאים והם לא התקשרו...

     

    כך, שהנושא של חפיפה בתחום המקצועי היא לא הבעיה העיקרית.
    אחרי הכל, אם היו מאוד רוצים אותי ורק משתתפת אחת הייתה מתנגדת, היו מבקשים מאיתנו לשבת יחד ולהגיע להסכמות. 


    אני בהחלט חושב שיצרתי התנגדות אצל כמה מחברי הקבוצה. 

      15/3/17 11:38:
    מעניין כמה לקוחות חדשים קיבלו חברי הקבוצה בראש פינה? לדעתי BNI גדול מדי על מדינת ישראל כך שאם שני עורכי דין נמצאים בקבוצה הסיכוי שיקבלו לקוחות מתוך הקבוצה הוא אפסי.

    ללמוד מהכישלונות - BNI

    3 תגובות   יום רביעי, 15/3/17, 09:43

    ללמוד מהכישלונות – BNI

    אחת הדרכים שנראו לי אפקטיביות בפרסום, היא רשת חברתית ממשית, לא כזו שפועלת דרך האינטרנט, אלא רשת קשר של קבוצות קבוצות בארץ ובעולם, של אנשים שמקדמים זה את זה.

    אחת הרשתות האלו, היא ה BNI  ויש לא רחוק מהבית שלי קבוצה כזו.

    בסיבוב הראשון של השיווק, לפני שנים ביקרתי שם והתרשמתי, מסיבות טכניות לא הצטרפתי אז, אבל היה לי ברור שכשאזדקק שוב לשווק את עצמי, אצטרף.

    הצטרפתי למפגש של הקבוצה בראש פינה, הקבוצה שקרובה לביתי, אלא שלצערי, אחת החברות שם היא מודרכת שלי, שהבהירה שאם אני אצטרף אפגע בסיכויים שלה לקבל הפניות ולכן נאלצתי להרחיק עד לכרמיאל, מקום קצת רחוק יותר שאיננו ממש באיזור הגיאוגרפי הקרוב ביותר ובכל זאת, נראה שבמאמץ קטן ניתן יהיה בכל זאת להשתלב.

    להפתעתי הרבה, נתקלתי בשורה של קשיים, הקושי הראשון היה כאשר כל אחד נדרש בסבב לעמוד ולהציג את עצמו, הניסיון להציג ב 35 שניות מי אני ומה אני "מוכר" הסתבר לי כמשימה כמעט בלתי אפשרית.

    מהר מאוד הבנתי, שזו פעולה ממש לא פשוטה עבורי, אני שמרצה כמעט עשרים שנה, שעומד יום יום מול סטודנטים ומדבר על מגוון גדול מאוד של נושאים, מתקשה לעמוד 35 שניות ולצמצם לתוכם את מי שאני ומה שאני עושה.

    באופן מפתיע, חלק מהמשתתפים ממש נעלבו ממני, ראו בזה סוג של התנשאות, כשאמרתי למשל, לא נראה לי שב 35 שניות אני יכול להסביר בדיוק מה זה תרפיה באמנות, אבל מי שירצה להרחיב מוזמן להיכנס לאינטרנט, יש לי שם הרבה חומרים...

    ובכל זאת, לא הבנתי עד כמה נכשלתי, עד שהגיע הרגע שבו היו אמורים לקבל אותי לקבוצה, לאחר שני מפגשים הגשתי מועמדות, שני מפגשים נוספים השתתפתי כמועמד ובשלישי, היה לי ברור שיודיעו על קבלתי ובמקום זאת, לא הודיעו דבר כל המפגש... סגן היו"ר של הקבוצה, מנה בסיום הפגישה את החברים והודיע שאין מועמדים...

    חשבתי לעצמי, בטח התבלבל, מישהו גם אמר לו "שכחת את אלון ?..."  הוא אמר, כן בעצם שהחברים יישארו בסיום, אנחנו צריכים לקיים דיון.

    המתנתי בחוץ עם אחד האורחים, ידעתי שיש התנגדות של משתתפת אחרת שחוששת שהמקצועות שלנו חופפים כי היא פסיכותרפיסטית והבהירו לי שהיא תגיש התנגדות ואז אצטרך להגיע איתה לפשרה כלשהי – על מה מותר לי ומה אסור לי לשוווק והתלבטתי באותו הזמן, עד כמה אסכים להתגמש, איזה לאיזה הסכם אצטרך להגיע איתה כדי שהיא תאפשר לי להמשיך בקבוצה.

    אבל, סגן היו"ר יצא ובישר לי, שהם החליטו לדחות את הבקשה שלי. הוא גם הבהיר שהם לא נוהגים לפרט מה הסיבה.

    למען האמת, היו לי הרבה לבטים, בכלל לא הייתי בטוח שאני מעוניין, שיתפתי אותו גם בלבטים האלו בפגישה שהייתה לנו, אבל לא האמנתי שהם יחסכו לי את ההתלבטות, אחרי הכול הקבוצה קטנה מאוד וזקוקה לאנשים נוספים ולא האמתי שאני עד כדי כך בעייתי...

    עשיתי עם עצמי בדיקה, ניסיתי להבין איפה בדיוק נפלתי, הרי לא הכישלון להציג את עצמי ב 35 הוא הבעיה המרכזית.

    נראה לי שהחלק הבעייתי ביותר אצלי, הוא הביקורתיות, מילא שאני רואה את הכל, אבל גם לא הסתרתי את הדברים וכששאלו פשוט אמרתי –

    נזכרתי בדברים, שבפעם הראשונה, הערתי על כך שבמקום הקודם שהייתי מקרינים על מסך כל אחד שמדבר, חשבתי שיהיה רעיון נחמד שגם כאן זה יבוצע, בפעם השנייה, כשהביאו את הסנדוויצ'ים, אמרתי שאני אוכל ללא גלוטן וזה מאוד מאכזב שאני משלם כל פעם 30 ₪ ולא יכול ליהנות מהאוכל, הגדלתי לעשות ושיתפתי את אלו שאיתם שוחחתי בעובדה שאת הקבוצה של ראש פינה, לפני שנים רבות חיברתי עם מסעדה – ורד הגליל וכשהצטרפתי למפגש, ממש נהניתי מארוחת בוקר מעולה ב 25 שקלים...

    גם בהערות האישיות, לא ממש עשיתי חשבון ואמרתי בדיוק מה שאני חושב והיו די הרבה דברים שחשבתי שלא כל כך מוצלחים.

    אין ספק שהביקורת שהייתה לי על הקבוצה היא הגיונית, אחרים איתם שוחחתי הסכימו איתי לחלוטין, למרות שבקבוצה רובם אמרו כמעט את ההיפך הגמור, כששאלתי אחד מהם איך זה שזה מה שהוא חושב והוא אמר כמעט את ההיפך הגמור, הוא הבהיר לי בצורה מאוד ברורה – "כשאני מגיע לקבוצה כזו, אני אומר את הדברים החיוביים, את השליליים אני שומר לעצמי, לא נראה לי שזה מה שהם רוצים לשמוע ולי אין ממש צורך להגיד את הדברים."

     

    אז, עד כמה זה נכון, להגיע בתור אורח שרואה כל פגע ולשתף את החברים בכל הבעיות ?

    אולי אני רגיל מהתפקיד שלי כמרצה, שזה חלק מהתפקיד שלי, ללמד את הסטודנטים במה הם צריכים לשפר, אבל נראה שיש צורך ללמוד להיות קצת יותר מתוחכם, להתאפק מעט עם הביקורת וגם כשאומרים אותה, לעדן ולנסח בצורה זהירה.

    אין ספק שלמרות כל הלבטים שהיו לי אם בכלל כדאי לי להצטרף לקבוצה, ברגע שבו נאמר לי שלא התקבלתי, היתה תחושה מאוד לא נעימה, דחייה, עלבון והביקורת העצמית התחילה להציק.

     

    אבל, בתור תלמיד לקוי למידה, שלא הרים ידיים והצליח להשלים תואר שני, גם הפעם, אני לוקח את השיעור ומנסה לשפר.

    המסקנות עיקריות שהסקתי מהכישלון הנוכחי:

    1. הכנת שיעורי בית – התעוזה שלי להציג כל פעם מה שעולה בראשי באותו רגע, כדי לבדוק את הדברים מתוך איזו שאננות שבסופו של דבר, אני עומד להיות שם הרבה זמן ובסוף הם יבינו, לא ממש הוכיחה את עצמה – יכול להיות שאם הייתי מתאמץ קצת יותר לנסח את הדברים: מי אני ? מהי התרפיה באמנות ? עושה חזרה או שתיים לפני שאני מגיע למפגש, היו מרגישים שאני מכבד אותם יותר ואולי הייתי נתפס כ"יותר רציני".
    2. הביקורתיות – נראה שהנזק הגדול ביותר שאני סוחב איתי במערכות השונות, הוא העובדה שאני מתקשה לא לומר את דעתי, גם על אנשי הסמכות, החל מהמורים שלי, דרך המנהלים בעבודה ועד לקבוצה שאמורה לקבל החלטה אם לקבל אותי.
      איפוק, ריסון ועידון של המסרים היו בהחלט יכולים לסייע לי להימנע מהעלבת האנשים שצריכים להחליט אם לקבל אותי לשורותיהם.

    ומה בכל זאת אני רואה כהצלחה גם בכישלון המופאר הנוכחי –

    1. התעוזה – למרות כשלונות חוזרים, אנ לא מפסיק לנסות, דחו במקום הראשון, עברתי לשני בטח יהיו גם עוד מקומות שאנסה להתקבל, בסך הכול די רגיל להיזרק ולחזור מהחלון.
    2. הראייה האופטימית לטווך הארוך – היה לי ברור כל העת, שההסבר של ה 35 שניות, במפגשים הראשונים, הוא רק חלק מתהליך ארוך, שבו צריך לראות את התמונה השלמה.
      כמו בטיפול, לראות את המפגש בתור חולייה בשרשרת של תהליך שינוי ולכן, לא באמת חשוב אם הצלחתי בתום החודש הראשון להציג את עצמי, כמו שגם ברור לי שהכישלון של הניסיון הנוכחי, הוא בסך הכול חלק קטן מהתהליך הארוך של השיווק הנוכחי, שבוודאי יארך עוד זמן רב ויהיו בו עוד הרבה רגעים מאכזבים לא פחות. אבל באותה מידה, אני משער שכמו בסבב השיווק הראשון שלי, יהיו גם רגעים מרגשים שבעדם שווה לספוג את כל אותן נפילות.
    3. היכולת להפוך את הלימון ללימונדה – להכין את הפוסט הנוכחי, שיעזור גם לכם להתכונן לכישלון הבא, להסתכל עליו בפרופורציות המתאימות...
    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      אלון האס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין