בפרשת "כי תישא".
השבת "פרשת פרה". 
נושאי הפרשה:
א -- מצוות מחצית השקל.
ב -- עשיית הכיור, שמן המשחה, והקטורת 
ג -- מצוות שמירת השבת.
ד -- מעשה העגל.
ה -- תפילת משה ושבירת הלוחות 
ו -- בקשת משה מהקב" ה.
ז -- מצוות שלוש רגלים.

אלוקים מצווה על כל בני ישראל לשלם מחצית השקל "כופר"  לאחזקת אוהל מועד. לאחר מכן מקבל משה הנחיות נוספות  באשר להכשרת המשכן ולעבודת הכוהנים: מרגע זה ואילך על  אהרון ובניו לרחוץ את ידיהם ואת רגליהם בכיור נחושת לפני  שיבואו אל אוהל מועד. עוד נאמר למשה להכין שמן משחה  מבשמים מובחרים וכן קטורת סמים ולטהר בעזרתם את אוהל  מועד ואת כליו -- השמן והקטורת נועדו למטרה זו בלבד.

אלוקים מציין שניים מקרב בני ישראל -- בצלאל ואהליאב -- כאמנים  האחראים לבניית משכן הקודש. על הראשון נאמר "וימלא את  רוח אלוקים בחוכמה ובתבונה ובדעת" והוא משגיח על הבנייה  יחד עם אהליאב.

אז חוזר אלוקים על מצוות השבת בבחינת אות בין הקב"ה לישראל.

לאחר הדברים האלה מקבל משה שני לוחות "כתובים באצבע אלוקים". 

אך העם, החושש כי שהותו הארוכה של משה בראש הר סיני מלמדת  על מותו, פונה אל אהרון בדרישה שיכין אלוקים אחרים אשר יוביל  את העם במדבר במקום משה. אהרון תובע את נזמי הזהב שלהם, מתיך את הזהב ויוצר את העגל. אהרון בונה מזבח לעגל וקובע את יום המחרת יום חג. ואכן, למחרת היום מקריבים בני ישראל עולות ושלמים
לפני האל החדש וחוגגים במשתה ובמחולות .

כאשר אלוקים מבחין בהתנהגותם האלילית של ישראל, הוא חורץ את דינם. משה משכנע את ה' לבטל את עונשם. אך כשמשה יורד מההר  ורואה את העם מרקד עם עגל הזהב, הוא משליך את הלוחות מידיו בחימה, שורף את העגל וטוחנו לעפר ומכריח את בני ישראל לשתותו.

 אלוקים מצווה על משה להנהיג את העם לתוך ארץ כנען ומבטיח לשלוח מלאך לפני המחנה, אך אלוקים מסרב לנסוע בקרבם.

לאחר מכן מפסל משה שני לוחות חדשים, שב ועולה ההרה ומקבל את התורה שנית.

על ידי שבירת הלוחות משה למעשה מבטל את החומר. האותיות הקדושות פורחות להן מלוחות האבנים. ללא רוח האבנים כבדות והן נופלות ומתנפצות. עובדי העגל נהרגים ומוצאים מן העם, משה  שורף את עגל הזהב ומבקש רחמים  מהבורא.