חברי היקר מוני כתב על פרשת השבוע "כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כופר נפשו, לה' בפקוד אותם". בפרשתנו מסופר על החטא הנורא שבנ"י חטאו והוא חטא העגל "עגל הזהב". ונשאלת השאלה מדוע כאן בין ארבעת הפרשיות (תרומה-תצווה, ויקהל-פקודי) שבו מספרת לנו התורה על בנייתו של המשכן מספרת לנו התורה על חטא העגל, הרי לפי סדר הכרונולוגי מיד לאחר מתן תורה משה עלה אל ה' וב-יז' בתמוז משה ירד עם הלוחות ושבר אותם כשראה את מעשה העגל, ולאחר מכן משה עלה שוב להתפלל על עם ישראל, וביום כיפור ה' סלח ולמחרת התחילו בבנייתו של המשכן, אז למה בחרה התורה  דווקא כאן לספר על חטא העגל? מה רוצה ה´ ללמד אותנו בזה? אחד ההסברים שניתן לומר הוא שה' רוצה ללמד את עם ישראל, יסוד חשוב בעבודת ה'. שורשו של חטא העגל לא נבע מתוך רצון לשכוח את ה' ולבחור באלוהים אחרים. אלא שורש החטא היה שבני ישראל עשו להם כלי אחד לעבוד את ה', לא באופן שה' ציווה אותם. הם רצו לעבוד את ה' בדרך שהייתה נראית להם. ועל אף שכוונתם הייתה לטובה, שהרי בני ישראל אמרו על העגל: "אלה אלוהך ישראל אשר הוציאוך מארץ מצרים", הם הכינו אותו מתוך אמונה בה' ורצו לעובד את ה' דרך העגל. אך ה' לא ביקש זאת מהם, וראה זאת בחומרה רבה. העגל הוא עבודה זרה. מה זה עבודה זרה? עבודה שהיא שונה ממה שה' רצה שנעבוד אותו. עבודת ה' חשובה שתהיה מדוקדקת ביותר, כפי שה' רוצה בדיוק, לא פחות ולא יותר! אולי זו אחת הסיבות שפרשות ויקהל פקודי נכתבו, אף שהן חזרה על מה שכתוב בפרשות תרומה תצווה, כדי לתאר לנו שבני ישראל הקימו את המשכן באופן מדויק ומדוקדק, כפי שה' ציווה, שזה התיקון לחטא העגל. וממילא מובן מדוע בפרשות "ויקהל פקודי" כתוב למעלה מ-10 פעמים בתיאור בניית המשכן והכלים: "כאשר ציווה ה'". על אף שגם במשכן יש סוג של פולחן שהיא מאוד דומה לע"ז (כפי כתב הרמב"ם במורה נבוכים, שעבודת המשכן והמקדש מקבילות לפולחן עבודה זרה), במשכן זה על פי ציווי ה' וממילא זה דבר רצוי וטוב, אך כשזה לא על פי רצון ה' זו העבירה החמורה ביותר בתורה, עבודה זרה. לאורך התנ"ך רואים מספר דוגמאות של חטאים הנראים לנו קלים ביותר אך עונשם היה חמור מאוד, מהסיבה שהחוטא עשה שלא כרצון ה': א. נדב ואביהו, הקריבו אש זרה (ויקרא פרק י, א) "וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם", ועל כך הם נענשו בעונש מוות, אף שהמדרש כותב שהיו צדיקים גדולים. ב. שאול המלך, נענש על כך שלא הרג את אגג מלך עמלק. וכדברי שמואל לשאול בשעה שמוכיח אותו אומר לו: אף אם כוונתך רצויה (שמואל א פרק טו, כב): "הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה'?! הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים". לעניות דעתי זה המסר גם בדורנו לעשות את רצונו של ה' יתברך בשלמות.