כותרות TheMarker >
    ';

    הפעם לא שותקים יותר

    אתה חשוב, אין לך מושג כמה אתה מיוחד וחשוב.

    0

    כמה רוע אפשר לבלוע?

    6 תגובות   יום שני, 20/3/17, 13:29

    צניעות משמעותה ביטוי של אהבה. רק אלה שאוהבים יכולים להיות צנועים.

    אם לא קיימת אהבה, אז איך אפשר להיות צנועים, או רחומים?

    אנשים חוששים שלאהוב זוהי חולשה! מכאן שגם ענווה גם היא חולשה.

     

    אבל התחושה שלי הפוכה.

    כשאוהבים וכשצנועים, מרגישים דווקא חזקים ועוצמתיים. גם השלום כזה. הוא עוצמתי.

    המילים ה"חלשות" הללו ענווה, שלום, חמלה, אהבה, דווקא מחזקות אותנו כבני אדם, בעוד שהמילים ה"עוצמתיות" – אגו, מלחמה, שנאת-האחר, זה שלי, אני רוצה, אני צריך- שאמצנו לעצמנו בנוחות, מחלישות אותנו וגורמות לנו תמיד להרגשת של הפסד.

     

    אז כמה בורים אנחנו יכולים להיות?

    אם נשרת אחרים- לא כמשרתים, אלא לתת להם, באמת, מכל הלב, את מה שהם צריכים, נוכל להשפיע עליהם עשרת מונים מכל שימוש בדברי הרהב והעלבון שאנחנו רגילים לשלוף נגדם בחיי היומיום.

    אהבה, ענווה, שירות, צניעות ומחשבות טובות מאפשרות לנו דווקא להשיג הצלחה, לחיות חיים שלמים ומאושרים ולגרום לאחרים לראות בנו אנשים מיוחדים. כמה כיף לצאת לרחוב עם חיוך גדול על הפנים. תראו כמה שכחנו לחייך!!!

     

    כשאנחנו צנועים אנחנו מקבלים כבוד מכולם. אף אחד לא נותן כבוד לשחצנים. כולנו מעדיפים אותם רחוק מאוד מאתנו.

    לדעתי, להיות צנועים זה להיות עם הכי הרבה כבוד העצמי.  

    כמה קשה להיות צנוע? הכי הרבה בעולם! כי צריך להרגיש מאוד בטוח כדי להיות צנוע, לא?

     

    האם כך נוכל לשמור על צביוננו כבני אדם? ברור, רק כך. ענווה גורמת לנו להיות חסרי-האגו.

    עוד מלה חשובה – "אגו". אנחנו חזקים, לא מכופפים אותנו! להיות חסר אגו, זה לא אומר להיות חסר חוט שדרה, להיות חסר כבוד עצמי, אלא רק להפסיק להיות יהירים, ולהפסיק להיפגע. להפסיק להילחם מלחמות אבודות, למי יש יותר, לפגוע בחלשים מאיתנו ובחזקים מאיתנו. ענווה מייצרת אהבה, חמלה, סובלנות.

     

    אבל התרגלנו ליהירות, כי יהירות גורמת לנו כל הזמן לחוש חוזק מדומה, אבל אתה גדלה גם התחושה של העלבון. אז מדוע אנחנו ממשיכים לשחק כל הזמן עם השניים אלה? מה זה נותן לנו? בחיי היום יום, זה גורם לנו להפסיד כל הזמן! או שאנחנו נפגעים, או שפוגעים בנו, הסתכלו סביבכם, זה קורה כל הזמן, בכל מקום, לא רק בחדשות!

     

    אז בואו נחזור לבסיס, לענווה, לסבלנות, לסובלנות ולמילה הגסה הזו- שלום!

    קודם כל שלום עם האני העצמי שלי, שנפסיק להרגיש חשובים מידי או פגועים מידי. שנפסיק לראות רק את הפגמים, לשפוט לחומרה כל הזמן, ורק אז נלמד לחיות בשלום גם עם האחרים ולהיות מאושרים, באמת! 

     בואו נהפוך לאנשים רחומים, מלאי חמלה, קודם כל למען עצמנו, למען המשפחות שלנו, לשכנים שלנו,לסובבים אותנו! כי ביום שנלמד להיות רחומים על עצמנו, נדע להיות סובלניים עם אחרים! כשנדע לוותר לעצמנו על החולשות ועל חוסר ההישגים שלנו, נדע גם לוותר לאחרים על חולשותיהם.

     

    אז כמה רוע אפשר לבלוע? בלענו מספיק!

    בואו נפסיק את משחק הדמים הזה, ונתחיל לאהוב. יש לנו את זה בטבע שלנו, ניזכר בזה, ונטפח את זה, למען כולנו!

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      .

      תמשיך..

      .

        23/3/17 11:14:
      מילים כדורבנות...
        22/3/17 16:34:

      צטט: מלחהארץ0 2017-03-20 18:06:01

      אתה נשמע בודהיסט. אהבה חמלה, רק לא להצביע על משהו לא תקין ולצאת חביב לכולם. לא שמעת על לאומיות יתר?

      אכן, צריך לשמור על הנטל, תחושת המצוקה והחרדה... חלילה לא להיות קצת יותר קלים ונעימים. עוד עלולים להאשים אותי באנושיות יתר.
        22/3/17 16:29:

      צטט: רחלי בן-צור 2017-03-21 08:57:21

      קריאה כלבבי.

      צוחק

        21/3/17 08:57:
      קריאה כלבבי.
        20/3/17 18:06:
      אתה נשמע בודהיסט. אהבה חמלה, רק לא להצביע על משהו לא תקין ולצאת חביב לכולם. לא שמעת על לאומיות יתר?

      ארכיון

      פרופיל

      עופר לבבי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין