כותרות TheMarker >
    ';

    לגעת במילים

    כתיבה ודיון

    0

    חנה סקרה- מניעת פרס ישראל מהאמן, יאיר גרבוז - מחייבת חשיבה מחדש

    5 תגובות   יום חמישי, 23/3/17, 14:51

    חנה סֵקֶרָה


    ההחלטה לא להעניק פרס ישראל לאמן, יאיר גרבוז - מחייבת ניסוח מחדש של תקנון פרס ישראל.

     

    מנקודת-ראות אמנותית ומנקודת-הראות של טעמי האישי, אינני מתחברת לאמנות של יאיר גרבוז, ואני מלווה את אמנותו לאורך השנים, וכמובן שגם התבוננתי היטב בתערוכה האחרונה שאצר לו מוזיאון ת"א.

     

    לאורך השנים כתבתי על אמנים ותערוכות.

     

    בהקשר הנדון- טעמה ושיפוטה המקצועי של וועדת הפרס, הם שעומדים למבחן.


    אם וועדת הפרס ראתה את מר גרבוז ראוי לפרס מן ההיבט האמנותי, אך בקול יחיד שהתנגד, פסלה אותו- וזאת- בגלל אותה התבטאות שלו על "מנשקי הקמעות והעולים לקברי צדיקים", יש לגנות בכל פה את הפסילה, ובוודאי את התבטאותו של שר החינוך, בעקבות ההחלטה הנפסדת הזו.

     

    מלכתחילה, ההתבטאות של מר גרבוז, הובנה בהקשר רדוד ורחוק מהמהות אליה הוא כיוון, אך דינו של ההמון , שהוא הולך אחרי הרדידות, ודינם של הפוליטיקאים, שהם הולכים בעקבות ההמון, ועושים בו שימוש מניפולטיבי, ציני ובזוי.


    ציניות זו מקוממת במיוחד, לאור העובדה שמנשקי קמעות ועולים לקברי צדיקים, נמנים על כל "עמך ישראל", ללא הקשר עדתי כלשהו.

     

    זו התורה כולה בנוגע לתגובות המתלהמות שהיו בעקבות ההתבטאות של האמן.

     

    ההחלטה שלא להעניק לו את הפרס, בעקבות אותה התבטאות, חוטאת פעמיים:

     

    1.כאמור, המניפולציה הפוליטית שנעשתה, ביודעין ושלא ביודעין, בהתבטאות של יאיר גרבוז- גם בלי לרדת למהותה ולכוונתה.

     

    2. מניעת פרס מאמן, הראוי בעיני וועדת הפרס מן ההיבט האמנותי, אך פסול עקב התבטאות שלו , שאין לה כל הקשר אמנותי, לקוחה ממשטרים של דידקטורה טוטליטרית וממשטרת מחשבות, שמענישות אמנים, הוגים ואנשי רוח, שאינם משרתים את האידיאולגיה שלהן, וגם משתשמשות בהם שימוש מניפולטיבי ודמגוגי, כלפי קהל המצביעים הפוטנציאלי.

     

    יש לזכור בהקשר זה, את ביטול מתן פרס ישראל, לפרופסור ישעיהו לייבוביץ, בשנת  1992- שמיותר להכביר מילים על תרומתו ההגותית והרוחנית, ומניעת מתן הפרס, נעשתה בגלל התבטאויותיו בנושא הכיבוש- התבטאויות שערורתיות - יאמר מחנה פוליטי אחד- התבטאויות מוסריות ברוח נביאי ישראל, המוכיחות עצמן יום יום ושעה שעה- מזה חמישים שנות כיבוש - יאמר המחנה האחר- שאני נמנית עמו, וכמדומני שאיש מהמחנה הזה לא התעלם מסגנונו הבוטה, הקשה והמשתלח, אך כלום מיטב נבאותיהם הקשות של נביאי ישראל, לא רשפו חרון יוקד , כלפי עוולות מוסריות, חברתיות והומניות, ולא ניבאו תחזיות קשות, שאמנם התגשמו?


    ובאותה נשימה של מניעת פרס ישראל מפרופסור לייבוביץ,   הוחלט עתה להעניק את פרס ישראל לשנת 2017, לחיים בארי, ראש עמותת "אלעד", שמעשיו- מעשיה - נתונים במחלוקת מהותית, מוסרית ולאומית -

     

    ומוסיפה הוועדה ומונעת את הפרס מהאמן , יאיר גרבוז, בגלל התבטאות, אולי לא מוצלחת, אך וודאי לא מסיתה ולא גוזלת.


    ההחלטה לבטל את מתן הפרס לאמן, משה גרשוני, בשנת 2003, עקב סירובו ללחוץ את ידה של השרה לימור לבנת, שהייתה אז שרת החינוך, הייתה החלטה קשה, אך זכות הטיעון של הזוכה וזכות הטיעון של המבטלת - ניתנים לדיון.

     

    נימקה אז, השרה לבנת "אין לגרשוני לצפות, כמי שבחר להתעלם ולבוז לממשלת ישראל הנבחרת, לסמליה ולטקס פרס ישראל - שהמדינה תכבד אותו. במדינה דמוקרטית, מדינת חוק, מכבדים את חופש הביטוי של כל אזרח, אך אזרח שאינו מכבד את המדינה, מוסדותיה ונבחריה - אינו זכאי להתכבד על-ידי המדינה בפרס החשוב ביותר שלה".

     

    ותגובתו של גרשוני להחלטת השרה הייתה - "ההחלטה של לבנת מצביעה על סממנים גוברים של שלטון טוטליטרי".

     

    יכריע כל בר דעת, מה בין מפעל חיים אמנותי שתרם לאמנות הישראלית, תרומה חשובה מאוד, ושבעצם מהותה ערערה על היבטים מרכזיים רבים שמייצג הממסד, ושלמרות הערעור והמחאה שהיו בליבת אמנותו של גרשוני, מצאה אותו הוועדה ראוי לפרס - לבין סוגיה, חשובה אמנם, אך לא מכרעת, של מה שעשוי להתפרש, לכאורה, כבעיה של נימוסים והליכות, שעה שמצדו של האמן, היה זה ביטוי עקרוני וערכי.


    כך או כך- החלטה זו הייתה שגויה ואומללה, גם אם יכולה להתקיים הבנה כלשהי, לנימוק של השרה לבנת.


    בחזרה לאמן יאיר גרבוז, אם הוועדה מצאה את האמן ראוי לפרס מן ההיבט האמנותי, והחליטה למנוע ממנו את הפרס, בגין התבטאותו, תתכבד הוועדה, תתכנס שוב, תשקול את החלטתה מחדש, ותעניק לו את הפרס.

     

    עוד לא מאוחר לתקן את המעוות.


    מכל מקום, התופעה החוזרת ונשנית, גם אם לעתים נדירות, שוועדת פרס ישראל מקבלת  החלטה להעניק את הפרס לאישיות כלשהי, ומיד מתבטלת ההחלטה, מנימוקים אלה ואחרים- תופעה זו אומרת דרשני, ומחייבת לנסח מחדש את תקנון מענק "פרס ישראל" .

     

    ראוי שמנסחי התקנון, יהיו נציגים מומחים מהתחומים המגוונים, בהם מוענק הפרס.

     

    בתקנון, מחויב וראוי לקבוע, שהשיקולים להענקת הפרס, יוציאו מהדיון ומההחלטה כל שיקול פוליטי ואידיאולוגי. 

     

    חייבים זאת, למען חיי המדע, החברה, ההגות והרוח - וחייבים זאת, למען ערכו של פרס ישראל - שמראה את ישראל לעצמה - במראה.


     

    כל הזכויות על המאמר שמורות לחנה סקרה@

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/3/17 16:31:
      תודה לאנשי התגובות
        25/3/17 08:47:
      עד כמה שאת צודקת חנה. איך אפשר להתנות פרס באמנות לדעות פוליטיות של מקבל הפרס??
        24/3/17 11:49:
      תודה לאה, את בהחלט צודקת. מסכימה איתך לחלוטין.
        24/3/17 10:30:
      אני סבורה שפרס ניתן על יצירת האמן. לא על דבריו, לא על דמותו, לא על כתביו בכל מדיה שהיא, אך ורק על מה שיצר בכל תחום שעליו הוחלט לשפוט את יצירתו. אם ירחיבו את השיקולים - אנו עלולים להגיע לאבסורד לגבי יצירה. האם יופיו של האמן, חכמתו, ביתו , משפחתו ועוד - יש להם קשר לשיפוט איכות יצירתו?

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      חנה סקרה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין