חברי היקר מוני כתב על פרשת השבוע "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם". אנו השבת מסיימים את ספר שמות שהתחיל בגלות בנ"י במצרים בשתי פרשיות "ויקהל-פקודי" המתארות שוב את בניית המשכן כפי שכבר דיברנו בפרשיות הקודמות חזק חזק ונתחזק. בנוסף בשבת שלפני ראש חודש ניסן מוציאים ספר תורה נוסף ובו קוראים את פרשת "החודש" שבו אנו קוראים את המצוות הקשורות לחג הפסח. בתחילת פרשה זו התורה אומרת: (שמות, יב', ב') "החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה". וכך מסביר לנו רש"י "החודש הזה לכם היא המצווה הראשונה שנצטוו ישראל", ועל כך יש לשאול מה החשיבות של מצות קידוש החודש להיות ראשונה מדוע לא נבחרה מצוה כללית יותר כמו "אנכי ה' אלקיך" או "ואהבת לרעך כמוך" שהוא כלל גדול בתורה? עוד אפשר לשאול מדוע הקדימה התורה את מצות קידוש החודש לפני מתן תורה עוד בהיות עם ישראל במצרים? ולכאורה אפשר היה לומר שמיד לאחר מצות קידוש החודש מצווה התורה את עם ישראל לקחת בעשור לחודש שה לבית אבות לקרבן פסח, ואם לא נדע מתי ראש חודש לא נדע מתי העשור לחודש. המדרש אומר: "החודש הזה לכם, למה הדבר דומה? למלך שהיה לו אורלוגין (מודד זמן), כיון שעמד בנו על פרקו אמר לו: בני, עד עכשיו אורלוגין זה בידי, מעכשיו מסור הוא לך, כך הקב"ה היה מקדש חודשים ומעבר שנים, כיון שעמדו ישראל אמר להם: עכשיו חשבונם של חודשים ושנים בידי, מכאן ואילך הרי הם מסורים לכם". בצורה אחרת מתאר זאת המדרש: "אמר הקב"ה: משעה שבראתי את עולמי הייתי נושא משאוי, לחשב חשבונות של חודשים, מכאן ואילך הוא מסור לכם, לכם הוא מסור ואין אתם מסורים בידו". מצות קידוש החודש היא מתייחסת לשליטתו של האדם על ממד הזמן. חשיבותו של הזמן הוא, שהוא המסגרת שבו מגשים האדם את חייו, אבל בתנאי שהאדם שולט על זמנו ולא הזמן שולט על סדר יומו של האדם, כאשר ישראל היו במצרים עבדים לפרעה לא היו אדונים על זמנם, שהרי העבד לא רק חייו מוכתבים על ידי אחרים, אלא כל סדר יומו, קצב החיים והצורה שניתנה לחייו, כל אלו אינם בידו אלא נקבעים לו על ידי אחרים. וכשעמד ה' לתת לעם ישראל תורה ומצוות ראה צורך להקדים להם עוד במצרים ולהודיע להם שהמצב שהם שרויים בו במצרים אינו בלתי הפיך, ובניגוד למצבם במצרים מכאן ואילך הזמן יהיה מסור בידם, כמו שנאמר במדרש: "החודש הזה לכם, לכם הוא מסור ואין אתם מסורים בידו". שהרי כל עוד האדם אינו בעלים על חייו אין מקום לצוות אותו בתורה ובמצוות. ולכן הידיעה הזאת הייתה צריכה להאמר לישראל כבר במצרים, עוד לפני שהם באים לקבל תורה במעמד הר סיני. אכן הידיעה הזו שהאדם הוא השולט על הזמן ולא הזמן שולט על האדם, הייתה חשובה מאוד לדור יוצאי מצרים, והיא נחוצה לא פחות לכולנו גם בימינו אנו היום, כי לא רק העבד אלא גם מי שבאופן פורמאלי הוא בן חורין, גם אז הוא לא תמיד באמת בן חורין, כמו שניסח זאת רבי יהודה הלוי בשירו: "עבדי הזמן עבדי עבדים המה" ולכן גם לבני חורין, גם להם באה מצוות קידוש החודש להדגיש את חשיבותו של הזמן, ואת היכולת של האדם לקדשו.