כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    על חורבנם של בעלי החיים

    ארכיון

    גאונות - פוסט דומסטיקציה 10

    0 תגובות   יום ראשון, 26/3/17, 21:11

    גאונות - פוסט דומסטיקציה 10

     

    #פוסט_דומסטיקציה 10
    גאונות

     


    בסרט "אני רובוט", מצליח הבלש דל ספונר ללכוד רובוט תבוני אשר עבר על החוקים הברורים שתוכנתו ותוכננו עבורו. במהלך החקירה המשטרתית, רוצה האדם להוכיח למכונה שהיא לא יותר ממכונה, ושאינה תבונית כמו בני האדם אשר חיים סביבה.

    "האם רובוט יכול להפוך קנבס ליצירת אמנות"?, שואל ספונר. "האם רובוט יכול ליצור סימפוניה יפהפיה?". הרובוט, כדרכם של רובוטים, לא מתבלבל ושואל בחזרה את האדם – "האם אתה יכול לעשות זאת?".


    דל ספונר מתייחס להומניזם בגישה נגדה כותב גם ז'אן פול סארטר. בביקורתו על ההומניזם הקלאסי, הרואה את האדם כתכלית וערך עליון, מזכיר סארטר את סיפורו של קוקטו, בו אחת הדמויות מרחפת באווירון מעל ההרים ומצהירה – "האדם הוא דבר נפלא!". קוקטו, מסביר סארטר, נותן לאותה דמות, שלא בנתה אווירון מימיה ואינה יודעת כיצד לעשות זאת, לראות את עצמה כשותפה ליצירתו וכבעלת הידע הנחוץ לכך רק מעצם היותה אנושית כמו הוגי ויוצרי אותו הכלי.

     

    במילים אחרות – כיצד אני יכול להעיד שהאדם חשוב יותר משאר בעלי החיים מאחר והוא יודע להגיע לירח, אם אין לי מושג אפילו איך מתחילים לחשב פעולה מורכבת כמו עזיבת האטמוספירה של כדור הארץ?

     

    גישה מנוונת זו של הומניזם איבדה את כוחה עם השנים, אך היא עדיין משמשת כסיבה לעליונות אנושית על פני בעל החיים הלא אנושי. מספר בני האדם שהגו משהו חדש אל תוך העולם הינו זעום לעומת שאר האוכלוסיה האנושית על פני כדור הארץ, ורובנו – מה לעשות, למעשה קרובים הרבה יותר אל בעלי החיים מאשר לאנשים כמו בודהה, טסלה, דה וינצ'י, מארי קירי, ניטשה וכדומה.

    עם זאת, זריחתם של אנשים אלו הופכת אותם לסמלים לאנושיות בכלל, ולאנושיות שלנו-עצמנו בפרט.


    ראו עכשיו את המקרה ההופכי – בעל החיים יוצא הדופן, זה שמפגין תבונה גבוהה במיוחד, זה שמבצע פעולה שמפתיעה אותנו בתחכום שלה ואפילו זה אשר פשוט חי את חייו בצורה שונה לזו בה חיים רוב אחיו ואחיותיו עליהם שמענו ואותם ראינו. לא קשה לדמיין את ההתפעלות מפרה חופשייה, אולי ידידותית, שמסתובבת לה בחופשיות ברחובות ניו דלהי, את הפרה שרצה באחו הירוק בגרמניה, ומשחקת עם חברותיה, את הפרה בארצות הברית- זו אשר הסתירה את העגל שלה מידיו של הרפתן ואת הפרה שנראית היטב בתיעוד הוידאו, כשהיא בוכה בכי מר על אובדן העגל אשר נלקח ממנה.

     

    עבור רובנו, פרות אלו לא יצליחו להקרין מהעולם הרגשי שלהן על הפרות אותן אנו מכירים מהרפת הקרובה אלינו – פרות זומביות אשר אינן זזות וכמעט ואינן מגיבות לסביבתן. מה שווה התיעוד של הפרה הבוכה, אפילו של הפרה שהסתירה את העגל שלה מידי הרפתן, מול אמירה לפיה "אלו שטויות, לפרות אצלנו ברפת לא אכפת מהעגלים שלהן"?


    מדוע קוקו, הגורילה שלמדה לדבר בשפת הסימנים, הגורילה שתיארה את מה שהיא מרגישה ואפילו ניסתה לשקר לבני האדם ששבו אותה, אינה מקרינה מיכולותיה ומתבונתה על כל שאר הגורילות בעולם, אלו הכלואות בגני חיות ואלו שנכחדות בגלל ההשתלטות האנושית על השטחים בהם הן חיות?


    מדובר בנשק חשוב ואפקטיבי ביותר, בו אנחנו משתמשים ביעילות: את גאונותו של האדם האחד, הבודד, אנו מנכסים לעצמנו בקלות על מנת לצבור כח פוליטי מול כל אלו שאינם אנושיים (וגם מול בני האדם אשר משתייכים לגזע אותו איננו אוהבים), ואילו את דפוסי ההתנהגות הברורים ביותר אצל בעלי החיים, בהם אנו שולטים באכזריות כה רבה, אנו מקטלגים כקוריוז שולי שאינו מעיד על הכלל.

    כי אם היה מעיד על כלל הפרות, על כלל הגורילות, על כלל התרנגולים, החזירים, הדגים והחולדות, מה היה נותר לנו לחשוב על עצמנו?   

     

     
    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      oren ben yosef
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין