כותרות TheMarker >
    ';

    מחשבות

    מחשבות, מפה ומשם. ביחוד משם...

    0

    האם השמיים הם הגבול? או, הרהורים על גיל 50+

    18 תגובות   יום שלישי, 28/3/17, 22:37

    באיזשהו שלב בחיים, ואולי גם מספר פעמים, עוצרים ועושים חשבון נפש.

    אולי זה אופייני לגיל מבוגר יותר, 50+.

    פתאום, עד עכשיו, הכל היה נראה אפשרי. אפשר להתקדם, אפשר לשנות עבודה

    ועניין, אפשר לשנות מקום מגורים ובת זוג.

    או לפחות כך זה נראה.

     

    והנה פתאום, הזמן אץ ורץ לו. מבינים ש10 שנים חולפים ביעף, שהזמן עושה את שלו,

    מנטלית, פיזית. שהאדם לא כל כך ורסטילי, ושמה שלא הושג ב20 שנים אחרונות אולי

    הוא קשה מאד להשגה.

     

    יש כאלו שמאד מהר מתבייתים על רצון מסויים, בונים איזו תמונה ריאליסטית של

    מה רוצים: עבודה, משכורת סבירה, בת או בן זוג, ילדים, בית נאה ונח, מכונית אמינה.

    ויש כאלו ששואפים לעוד ועוד. תחרותיים כאלו, מלאי "פלפל" ומצד שני, קצת לא

    מסתפקים במה שיש. 

     

    אני שייך לקבוצה האחרונה. עם רגל פה ורגל שם. לימודים, צבא, פוסט דוקטורט באנגליה,

    עבודה בארה"ב ל9 שנים, משרה באוניברסיטה שם, משרה בכירה יותר באנגליה, חזרה

    לארץ לאוניברסיטה כאן, פרופסור, ראש מחלקה ל3 שנים, חוקר.

     

    האם באיזשהו שלב עוצרים, מסתכלים אחורה, נאנחים בסיפוק ואומרים "זהו, די לזוז,

    כאן אני שייך, מתאים"? כנראה שזה תלוי באישיות. מי שמסתפק במה שיש לו, מי שרוצה

    תמיד יותר, ומי שמוכשר באופן לא רגיל (שעשוי להיות מהמרוצים או מהממורמרים באופן

    לא תלוי בהצלחתו).

     

    ובגיל 50+, צריך לעצור ולהסתכל על מה שקרה, ומה שעוד רוצים, ומה שרציונלי לרצות.

    וקני המידה משתנים. הדברים שהושגו מונחים בצד, והדברים שעוד לא הושגו מצלצלים

    בפעמוני אזהרה.

     

     

    אז מה למדתי מן המסע של 25 השנה האחרונות, בהם גרתי ועבדתי לסרוגים

    ב3 יבשות?

    לא להיות שחצן: תמיד יש אנשים שהשיגו יותר, אף אחד אינו מתנת השמיים למעסיק,

    לבת המין השני, לחברה, הגיל לא הופך את ההורה לחכם יותר מילדיו, ועליו גם ללמוד

    מהם ולהתאים את עצמו.

    סבלנות: לא משיגים כל דבר ביום אחד. אם רוצים שינוי, יש ליזום אותו, לעבוד לקראתו

    ולהתאזר בסבלנות.

    ריאליות: אפשר להשיג המון בחיים עם כח רצון וכשרון. אבל אי אפשר להשיג כל מה שרוצים.

    אופטימיות: זה הקשה מכולם. במיוחד כשמבינים שעם הגיל, האפשרויות נסגרות, הראש

    קצת יותר איטי (למרות שהניסיון מפצה), הגוף גם הוא יותר איטי, אבל הרוח עדיין חזקה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/4/17 15:00:

      צטט: פטשניק 2017-04-06 09:43:38

      וגם האם חשבת שיש זמן בו אתה מפסחק לחשוב על עצמך
      ומתחיל לחשוב על הסביבה בה אתה חי
      ומתחיל לתרום ולא רק לקבל

      אני הגעתי לשלב בו אני מחלק את הידע והנסיון שלי
      לכאלה שאני חושב שהם זקוקים 

       

      כמרצה באוניברסיטה מחלק את הידע שלי כחלק מעבודתי.

      למרות שבשנים האחרונות אני מרגיש שאולי הגיע הזמן לשינוי במערכת האוניברסיטה.

      האם הסטודנטים באים מוכנים לקבל את הידע והנסיון שלי? או שהם באים "להחתים כרטיס

      סטודנט" ולצאת עם קלף ביד שעליו רשום תואר כלשהו? הם בוודאי הרבה פחות סבלניים משנים

      שאני למדתי. מבחינת נוכחות, הפרעות בכיתה. ואולי שיטת הלימוד כבר אינה מתאימה

      לדור שטווח הריכוז שלו הרבה יותר קטן? יותר מעניין לגלוש באינטרנט, מה גם שזה זמין

      בכיתה בטלפון, ואם כבר, למה להכנס לכיתה? ואולי האשמה נעוצה בי, כמורה לפני כיתה של

      סטודנטים, והם צריכים גרויים חזותיים הרבה יותר גדולים.

        6/4/17 09:43:

      וגם האם חשבת שיש זמן בו אתה מפסחק לחשוב על עצמך
      ומתחיל לחשוב על הסביבה בה אתה חי
      ומתחיל לתרום ולא רק לקבל

      אני הגעתי לשלב בו אני מחלק את הידע והנסיון שלי
      לכאלה שאני חושב שהם זקוקים 

        6/4/17 09:38:

      don't worry be happy
      לכל גיל יש את היתרונות שלו 

        30/3/17 14:43:
      "לא להיות שחצן: תמיד יש אנשים שהשיגו יותר" לא להיות שחצן , כן, אבל לא בגלל שיש כאלו שהצליחו יותר, אלה בגלל שזאת תכונה שלילית ולא חברותית , כול אחד התברך במשהו אחר וגם מי שלא התברך בכלום אין צורך להינשא עליו "ריאליות: אפשר להשיג המון בחיים עם כח רצון וכשרון. אבל אי אפשר להשיג כל מה שרוצים." כברו אמרו הרולינג סטונס You Can't Always Get What You Want "האם באיזשהו שלב עוצרים" כול עוד לא ניתן לעצור את הזמן לא ניתן לעצור " כפי שנאמר בידי החכם באדם "לכל, זמן; ועת לכל-חפץ, תחת השמים" הרהורים זה תמיד טוב, שום דבר אינו מובן מאילו ולעולם אל תגיד לעולם לא. המשך חיים פורה
        30/3/17 13:14:

      צטט: אם החיטה 2017-03-30 12:58:44

      צטט: דורון אנ_פל 2017-03-30 12:48:14

      צטט: אם החיטה 2017-03-29 20:25:30

      אני לא חושבת שהחיים מתמצים בהשגת יעדים. בדרך כלל אני לא נוהגת לצטט פוסטים שלי, אבל לא אני כתבתי אז אני מרשה לעצמי: http://cafe.themarker.com/post/2654572/

       

       

      אני חושב שהתכוונת לפוסט שלך הבא? (נכנסתי אבל הפוסט שציינת היה על ניו יורק)

      http://cafe.themarker.com/post/3370738/

       

      התכוונתי לפוסט שצירפתי, זה ציטוט מן הסרט של וודי אלן

      (אני לא נוהגת לצטט את עצמי, זה מביך)

       

       

      עכשיו הבנתי!

        30/3/17 12:58:

      צטט: דורון אנ_פל 2017-03-30 12:48:14

      צטט: אם החיטה 2017-03-29 20:25:30

      אני לא חושבת שהחיים מתמצים בהשגת יעדים. בדרך כלל אני לא נוהגת לצטט פוסטים שלי, אבל לא אני כתבתי אז אני מרשה לעצמי: http://cafe.themarker.com/post/2654572/

       

       

      אני חושב שהתכוונת לפוסט שלך הבא? (נכנסתי אבל הפוסט שציינת היה על ניו יורק)

      http://cafe.themarker.com/post/3370738/

       

      התכוונתי לפוסט שצירפתי, זה ציטוט מן הסרט של וודי אלן

      (אני לא נוהגת לצטט את עצמי, זה מביך)

        30/3/17 12:53:

      צטט: דוקטורלאה 2017-03-30 11:09:11

      איך כולם גומרים - אין צורך להצהיר, העניין ברור. הדיון הוא מה עושים עד אז. לדעתי, מי שהשיג כמוך עמדות אקדמאיות ראויות, חייב להתמקד בנושא שהכי מעניין אותו. אין זה דווקא נושא מהעבר, הוא יכול להיות מחידושי הזמן. אאחל לך בהצלחה וחג פסח שמח!

       

      תודה וגם לך פסח מהנה!

       

      בכל זאת, יש עדיין הרבה מוטיבציה ליותר. פעם הייתי פרופסור באוניברסיטה מפורסמת

      (אוסטין טקסס) אבל מבחינה חברתית הייתי בודד להחריד, ברחתי תוך שנה, פעם הייתי באוניברסיטה

      נחמדה באנגליה אבל הרגשתי קצת אנטישמיות, עכשיו במקום שמבחינה חברתית נחמד,

      אבל סטודנטי מחקר כמעט ואין... ואפשר לנוח על זרי דפנה ולתת להגיון ולגיל

      להשלים עם כך שבכל מקום

      יש ככה וככה, או לפנטז על המקום שישלב את זה וגם זה. וכנראה המלחמה הגדולה היא

      בין להשלים עם הריאליות והגיל, ובין שאריות הפנטזיה.

        30/3/17 12:48:

      צטט: אם החיטה 2017-03-29 20:25:30

      אני לא חושבת שהחיים מתמצים בהשגת יעדים. בדרך כלל אני לא נוהגת לצטט פוסטים שלי, אבל לא אני כתבתי אז אני מרשה לעצמי: http://cafe.themarker.com/post/2654572/

       

       

      אני חושב שהתכוונת לפוסט שלך הבא? (נכנסתי אבל הפוסט שציינת היה על ניו יורק)

      http://cafe.themarker.com/post/3370738/

        30/3/17 12:44:

      צטט: shimenben 2017-03-29 20:50:16

      אחרי גיל 50 מיקמת את עצמך בזמן באופן מוחלט- יש לך פרספקטיבה; כלומר, ההסתכלות שלך לאחור עתירת ניסיון אתה יודע לאלו הרפתקאות אתה יכול/ רוצה להיכנס, ולאילו לא. דווקא בסביבות הגיל הזה יש יותר אופטימיות כי כבר היינו מספיק דרמתיים לגבי כל דבר... עדיין לא הזמן לשבת על זרי הדפנה אבל אפשר להתחיל לרפד איש איש כפי יכולתו...

       

       

      אבל עדיין יש המון שאיפות. ולעומת זאת אני שואל את עצמי עד כמה

      בשלב זה השמיים הם עדיין הגבול.

        30/3/17 12:38:

      צטט: דאגניט. 2017-03-29 17:28:29

      ובסוף, כולם, המוצלחים יותר והמוצלחים פחות, אלו שהשיגו ואלו שלא השיגו, גומרים באותו מקום - עמוק בקבר.

       

       

      הגישה האמריקאית אומרת שהמטרה היא להנות מהדרך. משתדל מאד. לא יודע אם המוצלחים יותר

      נהנים יותר, לפעמים הם יותר לחוצים.)

        30/3/17 11:11:
      its never to late לשינויים. לכל זמן, ועת לכל חפץ. בלי קשר לגיל. הכל בראש.
        30/3/17 11:09:
      איך כולם גומרים - אין צורך להצהיר, העניין ברור. הדיון הוא מה עושים עד אז. לדעתי, מי שהשיג כמוך עמדות אקדמאיות ראויות, חייב להתמקד בנושא שהכי מעניין אותו. אין זה דווקא נושא מהעבר, הוא יכול להיות מחידושי הזמן. אאחל לך בהצלחה וחג פסח שמח!
        29/3/17 23:38:

      מישהו פעם אמר:

      כעסתי מאוד כשלא היו לי נעלים

      ואז פגשתי מישהו שלא היו לו רגליים

      וכעסי שכך.

       

      פרופורציות.

        29/3/17 20:50:
      אחרי גיל 50 מיקמת את עצמך בזמן באופן מוחלט- יש לך פרספקטיבה; כלומר, ההסתכלות שלך לאחור עתירת ניסיון אתה יודע לאלו הרפתקאות אתה יכול/ רוצה להיכנס, ולאילו לא. דווקא בסביבות הגיל הזה יש יותר אופטימיות כי כבר היינו מספיק דרמתיים לגבי כל דבר... עדיין לא הזמן לשבת על זרי הדפנה אבל אפשר להתחיל לרפד איש איש כפי יכולתו...
        29/3/17 20:25:
      אני לא חושבת שהחיים מתמצים בהשגת יעדים. בדרך כלל אני לא נוהגת לצטט פוסטים שלי, אבל לא אני כתבתי אז אני מרשה לעצמי: http://cafe.themarker.com/post/2654572/
        29/3/17 17:28:
      ובסוף, כולם, המוצלחים יותר והמוצלחים פחות, אלו שהשיגו ואלו שלא השיגו, גומרים באותו מקום - עמוק בקבר.
        29/3/17 16:40:
      עוצמת הרוח הכי הכי חשוב...לי מרגיש שחסר עשור בין 50 ל-60...כאילו מה הקמצנות הזו...קצת לעשות רווחים...לאן יש לרוץ כבר? חשבון לנפש חשוב וגם מולדת ומומולדת תמיד:)

      ארכיון

      פרופיל

      דורון אנ_פל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין