חברי מוני היקר כתב על פרשת השבוע "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור". השבת אנו מתחילים לקרוא את החומש השלישי חומש ויקרא המכונה בפי חז"ל תורת הכהנים. עיקר הספר מדבר על ציווי הקורבנות שהצטוו הכהנים במשכן ובבית המקדש. חומש ויקרא פותח עם א' קטנה במילה "ויקרא", לעיתים כאשר התורה רוצה ללמד אותנו ערך רוחני או ערך מוסף, הדבר יכול לבוא לידי ביטוי גם בגודל האות. בדברי הימים (דברי הימים א', א' ,א') אנו מוצאים את המילה "אדם" עם א' גדולה, ככלל, ישנם שלושה גדלים של אותיות בספר התורה קטן בינוני וגדול, כאשר רוב האותיות הינם בינוניות אך לעיתים כאשר התורה רוצה ללמד אותנו ערך רוחני או ערך מוסף, הדבר יכול לבוא לידי ביטוי גם בגודל האות. השוני בין א' קטנה לא' גדולה מחדדת את ההבנה, מהי הדרך הראויה והרצויה בעיני ה' כדי להתקרב אל הקודש פנימה. בשבת שעברה סיימנו את ספר שמות בפרשה שבו נאמר "ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו ענן וכבוד ה' מלא את המשכן" (שמות מ', לה'). באה התורה ומסבירה כי משה לא נכנס לאוהל מועד בשל הענן אך לאחר מכן כאשר הענן עולה מעל המשכן ה' מזמין את משה לגשת פנימה אולם משה לא נכנס. הטעם לכך, המובא בדברי חז"ל, שמשה העניו מכל האדם על פני האדמה, לא ראה את עצמו ראוי להיכנס למקום כה קדוש ולכן נשאר בחוץ. בתחילת פרשת ויקרא, ה' קורא אל משה באופן מפורש ומבקש ממנו להיכנס. חז"ל מלמדים שלשון "ויקרא" הוא לשון של חביבות ונעימות. הטעם לכך "הענווה" שהיא הביטוי הפלאי של משה הבא לידי ביטוי בא' הזעירה שהיה מקטין את עצמו. אצל אדם הראשון אנו רואים שהאות א' גדולה ובולטת, א' שמסמלת לשון גאווה, שבסופו של דבר, הביאה לחטא אדם הראשון שחשב כי יש ביכולתו להתמודד מול היצר ולגבור עליו, אך נפל בחטא עץ הדעת טוב ורע. זהו המסר שהתורה רוצה ללמדנו בחומש ויקרא, חומש שבו אנו מצווים על הקורבנות, "ענווה"!!!, שנבין את מעמדנו כאן בעולם זה, בין אם אדם שמביא קורבן על חטא שעשה ומתוודה על קורבנו לפני ריבונו של עולם, ובן אם אדם שמביא קרבן תודה ומבקש להודות לריבונו של עולם על כל הטובה שעשה אתו.