כל אדם נושא סל של זכרונות ורשמים מהעבר. ובמידה רבה העבר פולש לתוך ההווה ומשפיע על עיצוב דרכו של האדם לרע או לטוב.
ביטוי ספרותי לכך אפשר לראות אצל קפקא הכותב בזו הלשון: אני יודע לשחות כמו האחרים, ואולם יש לי זיכרון טוב משל האחרים לא שכחתי את אי ידיעת השחייה מן העבר. והנה מפני שלא שכחתי אותה, לא עוזרת לי ידיעת השחייה, ובעצם איני יודע לשחות. ( מתוך: פרנץ קפקא, היונה שעל הגג, הספר יצא בהוצאת עם עובד, בתרגומה של אילנה המרמן, עמ' 151)
עצם הזיכרון של קפקא בדבר היותו לא יודע לשחות היה בכחו להשפיע על יכולת השחייה שלו כאן ועכשיו. לדעתי, קפקא רומז כאן על המציאות הקיומית של האדם וההתנהלות בה. השחייה משמשת כמשל להתקדמות של האדם בדרכו בחיים,כאשר חלק מאותם הקשיים הנקרים בדרכו הם בעצם שאריות של הרשמים מהעבר אשר נותנים אותותם ומשפיעים על צעדיו בהתויית דרכו בעולם
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ייתכן והיה אדם עצוב
אולם הטביע חותם
בכתיבתו
תודה לך אהובה יקרה
שבוע נפלא לך
הזיכרון שלנו מעאוצב עם לפי מה שאנו קולטים במציאות ואינו בה מוכן
היכולת לקלוט היא מוכנה אבל לא התוכן של הקליטה
תודה לך על המשוב וההרחבה
"אדם צובר זיכרונות כמו נמלים...."
השאלה אם אנחנו מגיעים לעולם "דף חלק" או שטרום לידה טמון בנו זיכרון גנטי או זיכרון נשמתי כלשהו.
על כל פנים - מטען הזיכרונות שלנו משפיע על הטעם שלנו, על הבחירות שלנו, על ההחלטות שלנו, על הפחדים וכו'.
האם באמת ניתן להתנתק מהזיכרונות או לנטרל את השפעתם?
רוקם היקר.
יישר כוח על כתיבתך המחכימה!
אהבתי את המשל שהבאת
והנמשל לדרכו של האדם בחייו.
שבוע טוב ויצירתי.
בברכה
אהובה.
תודה לך מקרב לב על הסבת תשומת הלב לכתבה
כתבה בנושא הזיכרון והשפעתו על חיינו
http://www.eol.co.il/articles/848