כותרות TheMarker >
    ';

    הגירוש מגן-עדן

    ידוע שעיקר האמונה היהודית נעוץ בקיום עולם הבא על כל הנגזר ממנו: גן-עדן, גהינום... מי שעושה מצוות, קונה לו לאחר 120 מקום טוב בגן-עדן, ואבוי למי שעושה רע ומה שמצפה לו בעולם הבא... מאידך, רואה האמונה היהודית בעולם הזה כפרוזדור, היינו כמעבר זמני שמשמש את האדם לתקן בו את מידותיו ולקנות בהם את חייו האמיתיים והנצחיים בעולם הבא.

    אם כן, "עולם הזה" הוא מרחב "החיים הזמניים" של האדם, "עולם הבא" הוא מרחב "החיים הנצחיים", כאשר "המוות" (הסתלקות האדם מהעולם הזה) מפריד בין שני העולמות. זו כאמור עיקר האמונה של הדת היהודית ושל עוד דתות; ומי שכופר בעיקרים האלה - כופר בעיקר.

    נכנסנו כבר למאה ה-21, ימי הביניים מאחורינו. הדמוקרטיה היא בשורת העידן המודרני והביאה עימה את חופש הדעה והאמונה: כל אדם באמונתו יחיה... כלומר זה לא ביג דיל לכפור היום בקיום אלוהים או בקיום עולם הבא; אף אחד לא יעלה את הכופר על מוקד, ואפילו קיימת האפשרות להיות נאור וכופר וכשר ויהודי למהדרין; בחר באחת הקומבינציות, כולן תקניות.

    דווקא בגין הפתיחות הזאת, עלה קרנו של מוטיב ההגיון ומילא את מקומה של "האמונה העיוורת": אני מאמין כי אמונותי נגזרת מההגיון. גם הכופר לא נותר חייב והטעים את דבריו בהגיון ובשכל הישר.

    פירצה נפרצה בדת היהודית - קוננו חכמינו את העת החדשה והתקוממו על פיתחון הפה שניתן לכופרים בשם ההגיון וגרורותיו... אולם גם עליהם לא פסחה הפתיחות, ומוטיב ההגיון חדר גם לחדרי חדריהם. הם נזכרו לפתע שעיקרי הדת היהודית מבוססים גם הם על ההגיון ועל השכל הישר, ואם כן מדוע להשאירם חבויים בתוך ארבע אמות האמונה העיוורת! הבה נוציא את מוטיב ההגיון אל אוויר העולם ונראה אותו לכול! שכל העולם יידע על מה מבוססת האמונה היהודית, וכל יהודי יידע מהי דתו ועל איזה בסיס היא עומדת. מהפירצה המבורכת הזו יצאו ביאורים ודרשות עם ניחוח שונה המסבירים איך למה ועל מה... מהפירצה הזאת יצאו הרבה רבנים והצליחו בעזרת הקוד החדש של ההגיון לחדור אל מודעות האנשים ולדבר אליהם בגובה העיניים... זהו מקור המספר העצום של החוזרים בתשובה דווקא בעידן הפתיחות זה.

    מהפירצה הזאת יצא גדול המחזירים בתשובה הרב אמנון יצחק, נפתחו תחנות רדיו דתיות, ועידן האינטרנט נפל בזמן... ההגיון והשכל הישר יצאו לאוויר העולם לאחר שנים של מסתור. האור הצפון בדת היהודית יצא לדרך.

    מהפירצה הזאת ביקשתי גם אני להשקיף על דתי היהודית, על דת אימי ואבי ודת ילדי. פתחתי את תורתי, את תורת אימי ואבי ורבותי, ועמדתי על ההגיון והשכל הישר פנים אל פנים; שם ראיתי עד כמה מאסה התורה במושג האמונה העיוורת, ועד כמה ביקשה להרחיקנו מנגררותיו.

    אבל ראיתי שם דבר אחר הרחוק שנות אור מהאמונה היהודית המקובלת שגדלתי עליה אני ואבי ומורי ורבותי. ראיתי בפרוש שגן-העדן הוא היקום שאנו חיים בתוכו, ולא צריך למות בשביל להכנס אליו; נהפוך, מי שנשאר מחוץ לשערי הגן קורס ומת. כלומר, גם בתעודת הפטירה של משה רבינו נכתב- "הנ"ל נפטר כי יצא משערי גן-עדן בכוחות עצמו ולא הצליח להחזיק מעמד מעל ל-120 שנה בחוץ". גם אבותינו אברהם יצחק ויעקב נפטרו מהעולם מאותה הסיבה, ואת תעודת הפטירה הציגה התורה לעיני כל באופן המפורט והברור ביותר, למען נראה ונלמד ונפנים...

    פתחתי את התורה וראיתי עד כמה התרחקה היהדות מעיקרי הדת היהודית, דורות על דורות... כה התרחקנו מתורת משה בן עמרם. כה כפרנו בעיקרי הדת הזאת, לאורך דורות ודורות... במאמר להלן אני עתיד להביא את נוסח העיקרים כפי שהופיעו בתורת משה, שהוחלפו בטיפשות ובמצח נחושה על ידינו.

    תגובות (4)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      30/11/18 20:53:

    צטט: YaelKz 2017-04-04 01:58:13

    מה שכתבו קודם, כך גם בעיני. סיפור מצוין וכתוב מעולה : ) . וגם, כבוד לסא"ל שהשיג את החנינה.

     

     

    תודה!

      4/4/17 01:58:
    מה שכתבו קודם, כך גם בעיני. סיפור מצוין וכתוב מעולה : ) . וגם, כבוד לסא"ל שהשיג את החנינה.
      3/4/17 08:39:

     יפה כתבת!


     ואני נהניתי לקרוא.

     המשך שבוע טוב ומוצלח.


      בברכה

     אהובה.

      3/4/17 06:07:
    סיפור מצויין.

    "הרישיון האחר"

    4 תגובות   יום שני, 3/4/17, 05:47

    למדתי לנהוג כבר בגיל 12 והטריק שלי היה פשוט: חוסך את היומית שקיבלתי מאבא, עד שסופר בכיס 8 לירות סוריות, אומר לאימא שלי שהולך לשחק כדורגל ובמקום לשחק בכדורגל הולך לתפוס "סוזוקי" קטן בכביש הראשי

             

    ''

    רשיון נהיגה סורי

                                            -              -              - 

     

     

     

    פעם, קראתי מאמר ארוך ומנומק על מונח משפטי שנקרא: "הוכחת המימד הנפשי בביצוע עבירה", מונח ממנו נהנים פוליטיקאים שהוגש נגדם כתב אישום. נזכרתי במאמר הזה היום, כאשר דפדפתי במקרה בערימת ניירות מהעבר, והנה קלטה עיני מסמך מצהיב עליו חתום נשיא המדינה דאז... "חנינה ומחיקת עבר פלילי לסמ"ר אלברט שבות". 

    ב-1980 עליתי לארץ עם כל משפחתי מסוריה, בן 19 הייתי. זו הייתה למעשה פרשת בריחה נועזת. אני יכול לכתוב ספר של ממש רק על השעות הגדושות והלחוצות ההן. ארבעים איש, אישה וטף, חצינו את גבול סוריה-טורקיה. ברגל, בשקט מוחלט מפחד פלוגות החיילים המפטרלים משני צידי הגבול. בחבורה הדוממת שתי נשים, אחותי וגיסתי, בחודש מתקדם בהריונן- שביעי, אני חושב. 

    צעדנו כ-12 שעות, בלי מים, בשדה מוקשים על הגבול המפריד בין סוריה לטורקיה. הגענו לנמל התעופה ביום שישי אחה"צ. זו הייתה הפסקת תה קצרה, ואחזור ברשותכם לפשע: 

    למדתי לנהוג כבר בגיל 12. הטריק שלי היה פשוט: חוסך את היומית שקיבלתי מאבא, לא קונה שוקולדים וממתקים, חוסך איזה שבועיים או יותר, עד שסופר בכיס 8 לירות סוריות. קם מוקדם! למניין הראשון ב-5.30 בבוקר, יוצא מבית הכנסת ב-6.00, אומר לאימא שלי שהולך לשחק כדורגל עם החבר´ה עד שבע. אך במקום לשחק בכדורגל הולך לתפוס "סוזוקי" קטן בכביש הראשי, מציע לבעל הסוזוקי את 8 הלירות, עבור חצי שעה נהיגה. 

    ההצעה הייתה מפתה, שהרי שתי לירות שילמו נוסעים עבור הסעת מרכולתם למקומות רחוקים! לא זכור לי אי-פעם איזה סוזוקי שסירב להצעתי, למרות גילי המפוקפק ..... 

    ואל תחשבו שבסוריה אין חוק ואין רישיון נהיגה או שוטרי תנועה. אלא שלעבור מבחן נהיגה ולקבל רישיון נהיגה, יודע כל אזרח סורי, אלו הליכים נפרדים ויקרים ... כל שכן לאזרח סורי יהודי. והרי זה החוק החברתי במדינות מתוקנות אלו: כגודל הקושי כן גובה המחיר לפיתרון הקושי... ("אתה יודע מה זה להשתדל בשביל להוציא רישיון ליהודי...?"), וכך רק "סולתה ושמנה" של הקהילה היהודית, זכתה ברישיון הרשמי הנכסף. 

    מטבע הדברים התפתחו, כצורך חברתי, שווקים שחורים לעקיפת הקושי הזה בתשלום. השוק השחור הציע לכל דורש, ללא אפליה, רישיון נהיגה עם תמונה וחותמת, כדת וכדין. השלטונות היו מודעים לזאת, אולם התופעה הגיעה למימדים כה גדולים עד כי לא היה טעם להורידה ממדף הסל החברתי ... שוטר שתפס אותך בלי רישיון, היה עשוי לנזוף בך על שלא הטרחת את עצמך להוציא אפילו את הרישיון "האחר". 

    אני, כבר בגיל חמש עשרה היה לי רישיון נהיגה, ככל אזרח שומר חוק. ולנהוג, כאמור, ידעתי. הגענו לישראל, והנה הציעו לנו להחליף לאלתר רישיון נהיגה סורי ברישיון נהיגה ישראלי, בלא מבחן וללא פרוצדורות מיותרות. הלכתי, החלפתי והייתי מבסוט לאללה. 

    למדתי באוניברסיטה, התגייסתי לצבא, ויום אחד קרא לי המפקד שלי, סא"ל ממוצא דרוזי, אליו למשרד. בפרצוף חמוץ, שלא כהרגלו, הטיח בי: "אתה הוצאת רישיון נהיגה במרמה אלברט?" והטיל לפני צו אזרחי לזימון לחקירת משטרה. צחקתי, הייתי בטוח שבטעות משעשעת מדובר. 

    אולם, לא בטעות משעשעת עסקינן, אלא במשפט פלילי של מדינת ישראל נגד אלברט שבות. הזמינו אותי ליחידת חקירת פשעים במשטרה, לקחו לי טביעת אצבעות, הוציאו לי צו עיכוב יציאה והחוקר העמיד אותי על חומרת "התיק"! 

    "אתה הוצאת רישיון נהיגה ישראלי על סמך רישיון נהיגה סורי מזויף! הנה", שלף ממגירת שולחנו רישיון נהיגה סורי שהונפק במשרד התחבורה הסורי, כדת וכדין. את הפנים שהציצו אלי מן הרישיון זיהיתי מיד, היה זה אחד מאמידי הקהילה היהודית בחלב. 

    ניסיתי להסביר לחוקר את פישרו של הרישיון "האחר", שהונפק גם הוא כדת וכדין. הסברתי שגם שוטר סורי באמצע חלב, לא היה מדקדק במקור הרישיון. "מה עוד ואני הייתי יהודי אדוני. בבקשה תן לי אישור שהייתי בחקירה עד שעה מאוחרת, תעשה טובה, כך שיהיה לי זמן לקפוץ הביתה ולא לחזור ישר לבסיס". 

    החוקר אכן הכין לי אישור. אך, הוזמנתי למשפט אזרחי, בדלתיים סגורות, בבית משפט השלום בת"א, באשמת: זיוף והשגת דבר במרמה... 

    הסברתי למפקד שלי את כל העסק. הוא הבין והרגיע אותי. אפילו דאג לי לעו"ד צבאי, מאלו ששרות המילואים שלהם מסתכם בלייצג חיילים בבתי משפט אזרחיים. שתי ישיבות היו בבית המשפט, להן קדמה ישיבת הכנה אחת עם העו"ד שלי. ישיבה בת שתי דקות. תשמעו היטב, בת שתי דקות. הסברתי לו במהלכה, בעברית רצוצה של חייל עולה-חדש, את כל הסודות שגוללתי בפניכם, באופן כה שוטף ומשביע רצון עד כי קטע אותי והסביר לי ש"הקייס" מאוד קל ופשוט ואין לי מה לדאוג. "לך לשלום", וגם הוא נתן לי אישור שהייה עד שעה מאוחרת במשרדו, מעשה חסד שלא אחזור ישר לבסיס. 

    ישיבת המשפט הראשונה, ארכה כעשר דקות. הוצגו בה סעיפי האשמה, ואני נחקרתי על-ידי תובעת שקבעה שסיפורי מפוקפק. נחקרתי חקירה נגדית על-ידי עורך הדין שלי שקבע שאני חייל מסכן. והכל בעשר דקות, לא יותר ולא פחות. אחרי כחודש נקבעה הישיבה המכרעת למתן גזר הדין. 

    הגעתי לישיבה מעט נרגש אולם סמוך ובטוח כי כל זה אינו אלא סיפור משעשע שעוד אספרהו בבדיחות לחבר'ה. אך רצה הגורל ובאותו היום עורך הדין שלי, המילואימניק הזריז, איחר בכרבע שעה. השופט זעם ומניה וביה החליט להסתפק בהקראת העונש שהטיל עלי: "שישה חודשי מאסר על תנאי, וקנס בגובה שמונה משכורות צבאיות", אותן אוכל לשלם בשמונה תשלומים, בהתחשבו בהיותי חייל. אשם נמצאתי בזיוף ובהוצאת דבר במרמה. 

    אני חשבתי שככה זה בארץ. אך המפקד שלי, הסא"ל הדרוזי היפה חשב אחרת. הוא נלחם עד שהשיג עבורי מכתב חנינה! מהנשיא. זה המסמך המצהיב בו נתקלתי היום. איה סעיף הקסם אשר לנבחרי הציבור, סעיף המימד הנפשי... ואני, בסך הכל הייתי עולה חדש, חייל שבקושי הבין את התובעת הצעירה והיפה, ועורך הדין שלי שלא הסביר לי מה פשר המונח ששבה והשתמשה בו התובעת הצעירה: סיפור מפוקפק

     

                                        ____________________


    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      אלברט שבות
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין