כותרות TheMarker >
    ';

    מאזניים

    מחשבות על הכל מכל כל, פילוסופיה, פוליטיקה, ספרות, שירה, מוסיקה -- בקיצור על החיים כמסע ועל מסע החיים.

    פוסטים אחרונים

    תגובות (1)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      3/11/17 10:09:
    מזמן לא קראתי סיפור בשקיקה שיש בו כל כך הרבה מסרים נפלאים . נהנתי מאוד . תודה . רוצה לציין נקודה שחשובה לי ומצטטת את דברייה של לילי/רחל : "והיא הוסיפה: 'מבחוץ ובכוח, כלומר על ידי משהו אחר שהיה מפעיל עליי לחץ או מכריח אותי להשתנות זה לא היה קורה, זה לא יכול היה לקרות.' " . להבדיל מלילי/רחל אני עוברת את השינויים רק כשמכריחים אותי , כשכופים ומפעילים עלי לחץ מבחוץ ובכוח .
    0

    רחל -- סיפור קצר פרק מתוך הספר בכתובין "צופה וציפיות"

    1 תגובות   יום חמישי, 6/4/17, 20:48

     

    לאחר למעלה מעשרים שנה של חיים בארצות הברית, ולאחר עשור שבו כל ביקורי הקצרים בארץ היו מוקדשים כל כולם לטיפול בהורי, הגעתי לארץ לביקור מסוג שונה בתכלית.  אבי נפטר לפני כשנה ואימי הפליגה זה מכבר אל מחוזות השיכחה, ומעל לכל תכלית ביקורי הפעם הייתה לבדוק אפשרויות לחזור ארצה.  נישואי עלו על שירטון  ומבחינה מקצועית חשתי מבוזבז ומתוסכל, וכך עומד על פי שוקת שבורה נאלצתי לשקול האם לא הגיע העת לחזור הביתה. 


    שהיתי בביקורי בארץ כחודשיים, ובהם חוויתי חוויות שגם כעת זמן לא מועט מאז שחזרתי לגלות אני ממשיך לעכלן.   מעבר לפרטים השונים ולתמונות השונות שבים ועולים ברוחי המאפיינים המשותפים לכל שאירע לי בשהותי בארץ ככלל.   ראשית, התחושה שמכל כיוון ובכל עת נמסר לי מסר.  שהמפגשים השונים, עם עשרות אנשים,-אלה שהכרתי והיו חבריי ואלה שמעולם לא פגשתי  - נשאו משמעות מיוחדת.  שמכל מפגש יצאתי עשיר בתובנה חדשה.  שנית, שבמפגשים שונים היה ממד של משהו מסתורי, מרכיב יסוד חסוי, בלתי מובן וקסום.  מכולם השפיע עליי במיוחד המפגש עם הדמות אותה כיניתי ברבות הימים "רחל."  מפגש עליו אני מבקש לספר להלן.  אבל לפני כן, כפתיח אספר על דבר אחר שאירע לי באותו ביקור. 


    באחד מימי השבת, יצאתי לטייל בעיר העתיקה עם מארחיי לסוף השבוע שגרו במושבה הגרמנית.  עם שאנו חוצים את גן הפעמון דיברנו על הא ועל דא.  איני יודע איך וכיצד הגענו להעיד מהי החיה המייצגת אותנו.  אני ציינתי, שבמהלך כל חיי הצב הוא זה שאני מאמין מייצג אותי.  לא רק שראשי דומה לראשו של צב אלא שאני מהלך לאיטי כצב, וכל תנועותי תנועות של צב הן.  לאחר שבילנו כל היום בסימטאות העיר העתיקה, חזרנו לעת ערב אל בית מארחיי, ולפתח ביתם ניצב לו צב.  הם העידו כי בשלושים השנים שבהם הם חיים באותו בית הם מעולם לא ראו צב.  ואני, כדי להוכיח לעצמי שאין אני חולם בהקיץ, הצטלמתי עם הצב שחיכה לי לפתח דלתם.  היה זה אחד מיני עשרות ה"ניסים" שקרו לי באותם ימים של קיץ.  אבל כאמור עיקר סיפורי הוא על פגישתי עם רחל. 


    בימים הרבים שבהם שהיתי בירושלים התגוררתי במנזר בפאתי תלפיות וארמון הנציב.  מנזר זה שבו מתגוררות נזירות פרנציסקניות היה עבורי מעוז של רוחניות ושקט נפשי.  כאשר הגעתי בסופו של יום עמוס בראיונות ופגישות אל חדרי הצנוע והנזירי הרגשתי שכאן אני יכול לנוח ולהחליף כוח.  אורחי המנזר היו בעיקרם צליינים מאיטליה וצרפת ועם הנזירות, שאת קול שירתן המלאכי שמעתי מדי בוקר וערב, החלפתי מדי פעם מילים של נימוס. 


    המנזר היה עטור בחומה וכאשר נכנסת בשעריו, היה שביל של כמאה מטרים מוליך אותך אל לב המנזר ואל גן שבו מתחת לעצים ניתן היה לשבת על גבי כסאות של פלסטיק ולאכול ארוחה או סתם להגות בשקט.   והנה באחת משעות הצהריים המאוחרות,  בחוזרי למנזר, הבחנתי באישה ישובה בגן.  שלא כשאר המבקרים היא נראתה ישראלית.  היא הייתה כבת שישים וחמש, קטנת מימדים, עם תלתלים צהבהבים ובמיוחד בלט הצעיף הסגול הסרוג שעטף את גופה.


    איני יודע מדוע, אבל ניגשתי אליה ושאלתי אותה אם היא ישראלית.   'כן,' היא ענתה לי, 'באתי מן השרון במיוחד לבקר במינזר וללמד את הנזירות עברית.'   ישבתי לידה והתחלנו לשוחח.  'ראה,' היא אמרה לי, 'מאז שפרשתי לגמלאות, לא מצאתי משהו שאני באמת רוצה להתנדב לעשות.  והנה כאשר ביקרתי פה לאחרונה הנזירות שבו את ליבי בגישתן, טוב ליבן ורצונן לכבד כל אדם באשר הוא.  ובמיוחד התרשמתי ממחויבותן להתפלל בשפת הארץ.  אכן, הרגשתי, זהו דבר שאני הייתי מוכנה לעשות בלב שלם, לבוא וללמד אותן עברית,  וזאת היא אכן הפעם הראשונה שנסעתי כל הדרך מן המרכז לירושלים, וזה עתה סיימתי את השיעור הראשון.'   לאחר מכן היא שאלה אותי למעשיי, ואני ספרתי לה שאני עוסק בפילוסופיה, ובמיוחד במחשבתו של מרטין בובר.  'בובר,' היא נזקפה באחת, 'בובר שינה את חיי.'  כאן מן הראוי שאעיר במאמר מוסגר שאת האמירה 'בובר שינה את חיי,' כלשונה, שמעתי לפחות שלוש פעמים בביקור זה.  זאת הייתה הפעם הראשונה.   היא שאלה אותי אם אני רוצה לשמוע את סיפורה כשנענתה בחיוב היא התחילה לספר בקולה השקט והרך הגם שהיה בו חוסן של אישה שבעת ניסיון חיים. 


    היה זה בעת שהייתה עם בעלה דאז וביתה הקטנה בשליחות בחו"ל לפני למעלה מארבעים שנה.  בעלה עבד קשה והיה עסוק בענייניו והיא אימא צעירה בשנות העשרים לחייה, ניסתה למלא את זמנה בהתנדבות ובלימוד.  באחד הימים היא הגיעה למשרדי הקהילה היהודית ונכנסה לספרייה של המרכז הקהילתי.  אני זוכר כמעט מילה במילה את שאמרה לי.  'איני יודעת איך אך מבין הספרים הרבים על המדפים נמשכתי לספרו של בובר "אני ואתה," והתחלתי לקרוא בו.  והנה עם שאני קוראת את הספר, חשתי שאני חווה חוויה מיסטית מהממת.  חשתי שמעין חומות של מראות סוגרות עלי מסביב, ואני לכודה במרכזן ואיני יכולה אלא לראות את דמותי משתברת במראות השונות.'   'זהו הרגע,' סיכמה, 'שבו הבנתי שאני צריכה עזרה', והיא הוסיפה באנגלית,  'that something with me is off’ .  ומכאן, היא הוסיפה, החלה דרכה לחיפוש יעוץ ועזרה נפשית ורוחנית ששינו את חייה. 


    כשסיימה את סיפורה, היא הסתכלה אלי ואני הסתכלתי בה, ולרגע ארוך לא דברנו.  הערב ירד, וצל העצים סביבנו התארך.  רוח ירושלמית הביאה מעט קור, ושמש השקיעה ריצדה בין האבנים המסותתות.  למשמע דבריה בשרי נעשה חידודין חידודין.  הרגשתי שמשהו חשוב קורה לי אבל שקשה לי באמת להפנימו.  ספרתי לה כמו בתגובה שהגעתי כעת לארץ, הרבה בגלל מה שאני מכנה "התסמונת הנרקיסיסטית," שכה רבים בעולמנו המודרני נופלים ברשתה, ושחיי האישיים, והמשבר האישי שאני עובר,  הם במידה רבה קרבנותיה.   וגם הזכרתי לה את הציור של נרקיס צופה בבבואתו, שצייר צייר הרנסנס האהוב עליי, קארוואצו.  ציור שבשנה האחרונה, אף הוא באופן מסתורי צץ והופיע בפניי בצמתים שונים ומשונים.

     

    ''


    'כן,' היא אמרה בטון פסקני משהו, כמו מנסה להדגיש במיוחד, 'זהו אתגר לא קל.  אבל אני חייבת לומר לך, שעל מנת שאוכל לשמוע את המסר ולהשתנות בהתאם, הייתי חייבת קודם כל להיות מוכנה לקליטתו והייתי חייבת להיות פתוחה להפנימו ובמיוחד חזקה או נואשה מספיק על מנת לבקש עזרה.'  והיא הוסיפה: 'מבחוץ ובכוח, כלומר על ידי משהו אחר שהיה מפעיל עליי לחץ או מכריח אותי להשתנות זה לא היה קורה, זה לא יכול היה לקרות.' שוב שתקנו לרגע קט, והיא קמה ממקומה ונפרדה ממני, שכן חייבת הייתה לשוב לביתה.  ישבתי על גבי כסא הפלסטיק הירוק, וראיתי את דמותה הקטנה הולכת ומתגמדת ומתרחקת בהשקט בשביל אל דלתות המנזר הגדולות.  היא פתחה את דלת הברזל להולכי הרגל וסגרה אותה מאחוריה.  אך רק שדמותה נעלמה, והיא כבר לא הייתה שם, עלתה לסף הכרתי התודעה, שמעולם לא פגשתי אותה, וכי איני יודע את שמה, מלבד זה שהיא קראה לעצמה, לילי, כשמה של אמי ז"ל, אשר בארץ שינתה את שמה לרחל.   אכן, כאילו הערפל נמוג מסביבי ובעיני רוחי התבהרה האפשרות, שהיה זה מעין ביקור של אליהו הנביא, או של רחל אימנו המכונה גם השכינה.  שהיא באה למסור לי מסר ולענות על שאלה קיומית ששאלתי באותה עת, ושידעתי שהתשובה לה לא יכולה הייתה לבוא אלא בחסד הרגע.  והרגע הגיע. 


    ב'אור הגנוז', כותב בובר כי החסדים נהגו לספר בהקשר לפטירתו של רבי פנחס מקוריץ את האגדה הבאה: "בהטיה האחרונה של הדרך אל הכותל המערבי ראה רבי יעקב שמשון בערב אחד אשה עטופה בצעיף מקדקדה עד כף רגלה הולכת ובוכה. מיד נתמלאו גם בעיניו דמעות, עד של יכול לראות במשך שעה קלה.  כשנשא שוב את עיניו והביט, כבר נעלמה האשה. 'על מי יכולה השכינה לבכות אם לא על רבי פנחס', אמר לנפשו, קרע קריעה ובירך ,ברוך דיין האמת'."


    כך גם מתאר עגנון את דמותה של תהילה.   "זקנה אחת הייתה בירושלים. זקנה נאה שכמותה לא ראיתם מימיכם. צדקת  הייתה  וחכמה  הייתה וחיננית  הייתה  וענוותנית  הייתה. אור עיניה חסד ורחמים וקמטי פניה ברכה ושלום. אלמלא שאין הנשים יכולות להידמות למלאכים הייתי מדמה אותה למלאך אלוקים. ועוד זאת הייתה בה זריזות של עלמות. אלמלא בגדי זקונה שעליה לא ניכר בה שמץ זקנות".


    עשרים שנה לאחר שהופיע, במשרדי באוניברסיטה שבווירג'יניה, "סוכן ספרים" שהביא לי מסר שעיקרו, - "כשתהיה מוכן תגיע הקריאה", וגם הוא נעלם כלא היה דקות לאחר מכן, כך הופיעה לילי, 'אישה עטופה בצעיף', שבעיני רוחי, דמתה 'למלאך אלוקים,' אשר הביאה עמה מסר שאני מקווה שסוף סוף הבנתי והפנמתי, ששינוי בא מבפנים, ואין זה באחריותך ואינך יכול לכפות על אדם אחר להשתנות, לחזור בתשובה, או אפילו להביט במראה נכוחה.

     

     

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      דוד ברזילי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין