בפרשת "צו".
נושאי הפרשה:
א -- דין קורבן עולה.
ב --דין קורבן מנחה.
ג -- הקורבן של הכוהן המתחנך לעבודה.
ד -- תורת החטאת.
ה -- תורת האשם.
ו -- תורת השלמים. בכלל זה תורת התודה.
ז -- איסור אכילת חלה.
ח -- הסדר שעשה משה לאהרון ולבניו ביום כהונתם.

פרשה זו מלמדת על דרך הקרבת הקורבנות שהוזכרו לעיל.

יש בה פרטים נוספים על תפקיד הכוהנים, על זבחי השלמים --  זבחי התודה, הנדבה והנדר, וכן על מקומו של דן הקורבן.

הפרשה חותמת בטקס משיחת אהרון ובניו.

 עבודת הקורבנות צופנת בתוכה סודות פנימיים: רוב הקורבנות בבית המקדש היו נאכלים במשך יומיים, אך " קורבן התודה" נאכל רק במשך יום אחד, ואילו "קורבן העולה" לא נאכל כלל והיה עולה כולו על המזבח ונשרף באש. מה משמעות הדברים היום?

תשובה: אפשר לפרש את "קורבן העולה" גם במשמעות חיובית וגם במשמעות שלילית, משום שהאש יכולה להיות חיובית ויכולה להיות  שלילית -- תלוי בשימוש שאנו עושים בה. המזבח עשוי לסמל את לב האדם, בו בוערת אש הרגשות והרצונות.

 הכוהן מסמל את הכוחות החזקים החיוביים שבכוחן לשרוף את השליליות.