כותרות TheMarker >
    ';

    על חורבנם של בעלי החיים

    ארכיון

    אלף פצצות רגילות על הירושימה - פוסט דומסטיקציה 11

    0 תגובות   יום שישי , 7/4/17, 19:57

    אלף פצצות רגילות על הירושימה
      

    פוסט דומסטיקציה 11

     

    ארצות הברית הסבירה הלילה (7.4.17) לעולם בצורה ברורה – זה בסדר להרוג ילדים אבל זה לא בסדר להרוג ילדים עם נשק כימי, ומעשה שכזה – יציאה כה בוטה מהקווים הברורים, יגרור אחריו עונש. הנה דוגמא אחת מיני רבות לאופן בו משטרים מורשים להרוג את נתיניהם אבל אך ורק תוך שמירה על הכללים להרג אוכלוסיות ואיסור על שימוש באופנים ספציפיים לביצועו. אולי המדינה היחידה שיו...צאת דופן היא צפון קוריאה, שממיתה את אזרחיה בתאי גזים גם ברגעים אלו ממש מבלי שלמישהו בעולם אכפת, אבל חוץ מנה, כנראה, כל המדינות הגדולות יודעות שמדובר בכללים שעל כולנו לשמור.


    זו מהותה של תרבות אנושית של פגיעה, ופוליטיקה אשר יסודותיה הם ריסון או הרג האחר, עליהן למדנו לבנות את העולם האנושי. אם רבי נחמן מזהיר את תלמידיו מפני "תורה נפולה" אשר בליבתה נמצאים הייאוש והלאות מן העולם (הערה 1), הרי במקרה זה מדובר בהומניזם נפול, אשר כבר עייף מהמחשבה שהישועה תגיע מתוך רוחו של האדם, ורק מתחנן לא לשבור את כל הכלים בבת אחת. הדת התאיסטית מתקיימת היום בתוך מרחב בו אלוהים מת זה זמן רב, את זה אנחנו יודעים, אבל גם ההומניזם מתקיים, כזבוב המתרוצץ בפראות בתוך כוס זכוכית, במרחב בו גם האנושי מת.

    בחזרה לאסד – צאו ושאלו ילד בן שלוש כיצד הוא מעדיף למות, על ידי פצצה קונבנציונאלית או על ידי פצצה עמוסה בגז סארין, ורוב הסיכויים שמולכם יעמוד עכשיו ילד שחווה טראומה קשה, ולא ילד שמספק תשובה שקולה. הדרישה לשימוש בנשקים מסוג אחד ולא בנשקים מסוג אחר היא לא דרישה למות באופן מסוים, אלא דרישה להרוג באופן מסוים. היא מיועדת, בראש ובראשונה, על מנת לשמור על אותו "צלם אנוש" של ההורג, ומיועדת לרווחתו יותר מאשר לרווחת הקרבן.

    בארץ נאסר שימוש בגז רעיל על מנת להשמיד אפרוחים זכרים חסרי שימוש בתעשיית הביצים. לא מדובר במחשבה על האפרוחים, אשר מושמדים באלפיהם בכל יום ונזרקים לזבל, אלא בהתחשבות ברגשותינו, עם שעבר זוועה דומה עם גז.


    את בעלי החיים אנו רוצחים בשיטות המוכרזות כהומאניות לא על מנת לעזור לבעלי החיים (מעבר לכך שעזרה אמיתית היתה מתחילה מאי-אלימות, מה גם ששחיטה כשרה אינה באמת מטיבה עם בעלי החיים הנשחטים, גם בגבולות הצרים עד גיחוך של הרווחה במשחטה), אלא על מנת לשמור על קודים בסיסיים של הומניזם נפול, על מנת שנשאר בני אדם מנצלים ואלימים, אבל לא נהפוך למפלצות.

    בתרבות כזו אין שום כעס על ההרג.
    אנחנו רוצים שיהרגו עבורנו בעלי חיים, רק בדרך שתגרום לנו (לא להם!!) להרגיש טוב יותר. אפילו היינו רוצים לשנות באמת, מה ששולט בנו כרגע הוא הניכור, כפי שמגדירו אריך פרום דרך קארל מארקס – האמונה שאין לנו שליטה במה שנעשה בעולם, ואף לא במה שאנו עצמנו עושים (הערה 2). הניכור ממעשינו הוא המוביל למשפטים כמו "אני רק עושה את העבודה שלי", ולאמונה שלבורג הכי קטן במערכת אין באמת השפעה עליה. "אתם לא תשנו את העולם" אמר לי פעם מישהו, בזמן שהפגנו נגד פגיעה בבעלי חיים. "יכול להיות", אמרתי לו. "אבל אם ניכשל זה יהיה בגלל אנשים כמוך ולא בגלל אנשים כמוני".

    את האפרוחים שהזכרתי מקודם אנו איננו הורגים על ידי גז רעיל, אלא בזריקה אל תוך מגרסה. זוהי ההנחיה הנוכחית, שנוסחה על מנת למנוע מנהגים קודמים של זריקת אפרוחים חיים לפח, בו ימותו מחנק, רעב או צמא. כך אנו משמרים את כבודנו כבני אדם, כאלו שאינם מסוגלים לוותר על חביתה מביצה בבוקר, אבל לפחות לא משמידים תינוקות בני יומם בדרכים אשר מזכירות את הנאצים, אלא בדרכים יצירתיות אחרות.

    כך אנו שומרים על ניצחון הרוח האנושית ועל כבודה. זה בסדר גמור ואף רצוי להרוג, אבל בואו נדבר על הדרך לעשות זאת.

    (1) – תיאולוגיה של חסר, ישי מבורך, רסלינג, עמ 17

    (2) – Marx's Concept of man, Erich from, Karl Marx, Bloomsbury, p.51

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה