כותרות TheMarker >
    ';

    lean on me

    ראיתי פעם סרט שנקרא lean on me. הסרט היה מקומם למדי, אך את הכותרת אני לוקחת איתי לכל מקום.
    הבלוג הזה הוא מעין ראי לנפש. קופסת תכשיטים שניתן להניח בתוכה מחשבות ורגשות המבקשים להם דרך החוצה, מחפשים אפשרות למצוא להם פה וצורה, ואינם יודעים איזו עין תשזוף אותם, ומתי, ואי מי, יגיב להם אם בכלל. הכתיבה מקלה מאד, מסייעת להרגיש ומסייעת לחשוב. הידיעה שאי מי עשוי לראות את הדברים יש בה מן ההצצה למקום אסור, מן המשחק בין הראוי והלא ראוי הדרים בכפיפה אחת. . .

    0

    ההרגל שבנפש..

    5 תגובות   יום שבת, 8/4/17, 12:17

    ''

    בשיחה מרתקת עם אשה חכמה אחת, היא העמידה מולי מראה על משהו שאני הייתי מכנה אותו הכל חוץ מהרגל... כשאיש מאד מסוים משתלח בי, צועק עלי, מתרגז עלי, אני נעלבת עד עמקי נשמתי. הגוש הזה של הבכי מתייצב בגרון ובזויות העיניים תוך שניות. לא רצית? כן רציתי? הוא שם. ואז בחזה התחושה המאד מוכרת, ו... ואיכס. 

    ואני מתכווצת, ואני מרגישה נורא. לפעמים אני צועקת (נסי לתקוף בחזרה, תהיי חזקה...)  לפעמים אני עוזבת את המקום, שזו גם תגובה אקטיבית.  אז מה? אז אני נעלבתי פחות? לא. נשארתי עם העלבון. עם כל העלבון. 

    מה את מרוויחה מזה, היא שאלה אותי. בואי נבדוק מה את מרוויחה מזה. זה נשמע לי כמו הרגל. את "רגילה" להיעלב. זה כבר יושב על טייס אוטומאטי. 

    אז לקח לי זמן לקבל ולהבין שזה על טייס אוטומאטי. אבל מה אני מרוויחה מזה? למה הטייס האוטומאטי הפרטי שלי לוקח אותי לשם????  

    אז כן. מסתבר שקשה לי להבין שאני חזקה, שיש לי כח, שאמנם כילדה היו לי חוויות לא קלות לאורך הדרך, אבל אני כבר מזמן לא שם, אני צריכה לקחת אחריות. להבין שהמושכות בידי (ההבנה הזו ממש קשה, בעייתית. אני???  המושכות אצלי?? )  ולהתקפל לתנוחת עובר (בנפש, לא חייבים לשבת כך ממש..)  זו תחושת המוגנות שאני זקוקה לה, וכשמשהו קורה, אני לא מנתחת, לא בודקת, לא בוחנת, נעלבת. הכי פשוט. אין לי רמזורים בדרך, ולא "באמפים "  אותם מכשולי כביש שאמורים להוריד לך את המהירות ולומר לך - שים לב. והנה אני יושבת כאן, ונעלבת עד קצה האצבעות. ויודעת לדבר על זה. אז מה? אז אני לא נעלבתי?  התקשורת שבין התפקוד השכלי לבין התפקוד הרגשי עלתה על שרטון. זהו. צריך לראות מה עושים הלאה.  מה אני מרוויחה מזה? עדיין לא הצלחתי לתמלל...

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/4/17 21:54:
      נראה לי שאת בדרך הנכונה....אני לא יודע אם זה יעזור לך, אני למשל מתקשה לזכור מתי נעלבתי לאחרונה....כנראה זו גם בחירה.
        9/4/17 13:24:
      * מעניין כל כך, אני צריכה להזכר בדברים כשאני נעלבת ממישהו ממשהו ולנסות לנתח זאת בצורה כזו. הלוואי ואוכל.
        9/4/17 11:29:
      להגדיר ולהבין קל יותר מלשנות דפוס. זה דורש מודעות עצמית, תרגול ולהניח את האגו בצד.
        8/4/17 21:04:
      הדרך להתמודדות היא קודם כל הזיהוי וההבנה - זה על אוטומט אצלי, עכשיו, איך אני לומדת להתמודד עם זה ואולי אפילו לשלוט בזה. בסופו של דבר, מה אנחנו אם לא... בני אדם :-)
        8/4/17 12:53:
      אז מה עושים ? נעלבים וממשיכים הלאה אחרי יומיים זה עובר ואפשר לחזור ולהיות שוב חברים טובים . בדרך כלל אנחנו נעלבים מאנשים שאנחנו אוהבים . מאנשים שאנחנו רגישים אלייהם . נעלבים מאנשים שמכירים מצויין את נקודות התורפה שלנו ואנחנו כלי משחק בידייהם . שחקי ותהני . פעם ברוגז ופעם שולם .

      ארכיון

      פרופיל

      ש.ר.ה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין