כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוק

    בעידן שאחרי הקיבוצים, הציונות זקוקה לערים גדולות. והערים הגדולות זקוקות, בתורן, לעקרונות חשיבה של צפיפות מקיימת, דיאלוג בלתי פוסק עם רחשי לבו של התושב היצירתי ומרחב ציבורי המעודד יצירה תרבותית, אידיאליזם ומין. Urban blog, לא להמונים.

    "הציבור זז ימינה"? הוא לא זז, הוא רק נולד יותר

    5 תגובות   יום שבת, 8/4/17, 17:26

    הדמוקרטיה נחטפה מאיתנו בצורה לא מתוחכמת, לא כזו שיש למנצח מה להתגאות בה

     

     

     

    תחקירן "וואלה!" יצא לראיין פעילים מרכזיים של העבודה במחוז הדרום כדי להביא מהם את הצפוי והלא-מחדש (המיואשים: "כשאנחנו נראים כל כך רע מי ירצה להצטרף אלינו?"). במיוחד איכזב אותי יוסף שריקי, שמכהן כמזכיר המפלגה בנתיבות, שמצוטט שם כאומר - "המפלגה מנותקת מהמציאות כי היא עוד לא בנתה מנהיגות שתבוא ותגיד: 'אני מרכז-ימינה'". זו תובנה 'מרשימה' בעומק הרגרסיה שמקופלת בה מבחינת הפנמת תפקידן של מפלגות כבית ערכי ומקומה הקריטי של מפלגת העבודה בנוף האידאולוגי הישראלי בפרט.

     

    למה שמפלגת העבודה תבנה מנהיגות שתבוא ותגיד 'אני מרכז-ימינה'? :-/ אני מנחש, שהסיבה לכך בעיני שריקי היא שההרכב הדמוגרפי של העם השתנה. מעתה אמור: הציבור משתנה, משנים את מהות האירגון. כמו חברת אוסם, או IBM. זה כמובן אינו חידוש מעכשיו, אלא הלך רוח שהולם את מנהיגותו של אהוד ברק (התשתית וה-predecessor של יצחק הרצוג) - ומהדהד את העובדה שישנם לא מעטים בעמדות המפתח במחוזות השונים ששואלים את נפשם לראות את ברק ניצב שוב בראשות העבודה. מעבר לכך, בולט כמובן העניין הטריוויאלי הזה של נטייה לבקש מהעבודה "להתיישר" ימינה, כאמצעי להתמודד מול נתניהו. זוהי כמובן שגיאה שתפגע בעבודה ובישראל. באותה מידת היגיון אפשר וראוי להציע שאנשי העבודה ילמדו גם לסובב רגלי תרנגולת מעל הראש. יעשו קריוקי, ויצהירו שהם בעד חיסול ההסתדרות, התקשורת והאוניברסיטאות.


    העובדה שישנו ציבור משמעותי בישראל של המאה ה-21 שלא יצביע לעבודה לאו דווקא תשתנה כשהמפלגה תדביק על עצמה סטיקרים של יאיר לפיד או הבית היהודי. זהו בדיוק הדבר: נוהגים לומר ש"הציבור נע ימינה". אני נאלץ להטיל בכך ספק. אני מפקפק באפשרות שיימצאו אזרחים רבים שרוב חייהם האלקטורליים נהגו להצביע למרצ ולעבודה ואילו במערכות הבחירות האחרונות שמו ליכוד או ישראל ביתנו. לא, זה לא שהבוחרים שינו עמדותיהם משמעותית - מה שכן קרה, ושעליו נורא מבהיל לדבר למרות שהוא ידוע ובסיסי, הוא שהציבור שכבר ממילא נמצא בימין פשוט גדל על דרך ההִתרבות הטבעית מחד, ועל דרך ההגירה (זו השלילית וזו החיובית כאחת - שמאלה החוצה ימינה פנימה) מאידך. הוא ממש לא היה צריך 'לנוע' הרבה. אין אינדיקציה לכך ששמאלנים שוכנעו בנכונות התפיסה הימנית במספרים שעולים בהרבה על התנועה בכיוון ההפוך. האהדה ל"יש עתיד" היא אסטרטגית, לא מהותית. לכן, לא בזירות ההשפעה נוצר והתמצק הרוב הכמו-נצחי הנוכחי, שמדכא אותנו פוליטית ומורלית; לא ברשתות החברתיות ולא ב"שבת תרבות" נולד המשקל החדש, אלא בשני מקומות שאותם אנחנו קצת פחות פוקדים: מחלקות היולדות, ואולם קבלת הפנים בנתב"ג. ראוי להזכיר את הפרט הנכון הזה לכל ימני/דתי שמקניט אותנו ע"י איזכור הפיכתם לרוב, כאילו היה זה לבדו ארגומנט שתומך בהשקפתם: רבותיי, נהייתם רוב לא כי הדעות שלכם בזכות הקפיטליזם, הדת וההתרחבות הטריטוריאלית קסמו פתאום לשכבות האיכותיות. השכבות האיכותיות פשוט הידלדלו, זה הכל. הפריון הנמוך בקרב השמאל הישראלי הוא נתון תרבותי (ויש בזה משהו דטרמיניסטי) שלא גורע בדל של תוקף מעקרונותיו ודגליו. הדמוקרטיה נחטפה מאיתנו בצורה לא מתוחכמת, לא כזו שיש למנצח מה להתגאות בה.

    אבל לא התשובה לאחרים היא החשובה. החשיבות המהותית היא להכיר בכך שזהו זמן לשים את הקלפים על השולחן בינינו ולהסכים בקול - ולא עוד ברמיזה תקינה-פוליטית - שבמצב הדמוגרפי של אוכלוסיית ישראל דהיום אין למפלגת העבודה-מרצ עוד אפשרות אלקטורלית לזכות בהליך בחירות ברוב קולות שיאפשר להרכיב ממשלה. ובהחלט, זו צריכה להיות מטרה עיקשת ובזאת אני מסכים עם כל דוברי המפלגה המתוסכלים במחוז הנגב. רעיונות הציונות הסוציאליסטית לא נתערערו והם עדיין כתמיד הנכונים והרלוונטיים ביותר, אבל בזמן שפתרנו את התשחץ נולדו כאן רבבות ילדים מסורתיים, דתיים ולהבדיל - ערבים, והגיעו לכאן בין-ליל מאות אלפי מהגרים אוקראינים ורוסים שהתאזרחו מיידית בלא שום צורך לעמוד בבחינה אודות ההיסטוריה של ישראל, המבנה החברתי-פוליטי שלה ותרבותה. וכך, אלו מאזרחי ישראל שמזוהים עם האתוס המקים, המכונן, הקאנוני, אלו שחשים סנטימנטים לשיר שנכתב בעברית ולא לגבעה החשופה בשומרון או למזוזה שעל הדלת, נותרו נתח לא גדול, ובהיעדר עלייה פתאומית ורצוי המונית – של כל יהודי אוסטרליה+בריטניה+דרום אפריקה לצורך העניין, אין תכלית אמיתית לדיון ב"מצבנו" כמו זה שמנסה כתבת הסופ"ש לעורר - מכיוון שכל דיון כזה (בסגנון שאנחנו שומעים בפעם המי יודע כמה שהבכי והנהי הזה מושמע) מתעלם מהנושא ה'מכשיל' של הרכב המצביעים בארץ.

    ברגע שמישהו מאנשי המפלגה יבוא ויאמר: "בזמן שאנחנו באופוזיציה האידאולוגית אכלנו סלט טבעוני והתכתשנו עם נתניהו התכתשויות עקרות, כאילו הוא אבי כל חטאת, הציבור שלו פשוט עשה בשקט יותר ילדים וייצר בעלי זכות בחירה שחסרים למגזר שלנו (ובמקביל שָמַטנו את האחריות התנועתית לעלייה לארץ)" - אז תהיה תקומה, כי לפחות ניתן יהיה לדבר בלי פחד על הסיבה האמיתית לנפילתה של ישראל כמדינה פרוגרסיבית, ציונית ורודפת-שלום כמו שהסבים שלנו ייעדו אותה להיות. ולפחות במה שנוגע לשאלה הפרסונלית הנצחית, התשובה מבין הדמויות שנמצאות בשטח צריכה להיות עמיר פרץ, לא אהוד ברק.

    ''
    נדירים, ויהיו נדירים עוד יותר עוד 20 שנה אם השיח לא יעסוק בשאלות האלו.                                תמונה מתוך "דבר ראשון"
    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/4/17 12:19:

      'הדמוקרטיה נחטפה מאיתנו בצורה לא מתוחכמת, לא כזו שיש למנצח מה להתגאות בה'-

       

      משפט מפתח שפותח את הפוסט הזה וגם סוגר אותו ואתו את ההבנה שה'שמאל' חי בלה לה לנד.

        11/4/17 17:35:
      הציבור נוהר ימינה באוטובוסים
        11/4/17 08:48:
      ניתוח נכון.
        10/4/17 12:51:
      הסיכוי של העבודה יהיה אם לא תימין, אלא תבדל עצמה כאלטרנטיבה לימין, תאסוף אליה את מר"ץ ואולי אף תחבור למפלגות הערביות
        9/4/17 16:27:
      ניתוח מעניין ... יש לי איתו בעיה אחת - יש כאן הנחה מובלעת כאילו הימניות ו\או הדתיות ובכלל השקפה פוליטית הן תכונות שעוברות בתורשה - מה לעשות זה ממש לא כך.