כותרות TheMarker >
    ';

    האתר שלי brieut.goop.co.il

    ארכיון

    תגובות (1)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      9/4/17 17:37:
    תבורך
    0

    ארוע מיוחד בפעילותי במשטרה.

    1 תגובות   יום ראשון, 9/4/17, 01:06

    לפני מספר ימים נשאלתי ע"י מכר שלי על פעילותי ההתנדבותית במשטרה. הוא לא הצליח להבין מדוע אני מתנדב למעלה מעשרים שנה, ממלא תפקידים שלעיתים יש בהם סיכון רב, וזאת לאחר שציינתי בפניו שאינני אוהב את הפעילות הזאת, ושאני מבצע אותה אך ורק מסיבות אידאולוגיות כתרומה לחברה ולמדינה.


    התפתחה שיחה, ובה סיפרתי לו על פעילותי בעבר, על ארועים שהיו, ואז נזכרתי בארוע אחד מיוחד: לא ארוע נוצץ, לא ארוע שדובר עליו, לא ארוע שקיבלתי תעודת הוקרה על השתתפותי בו, אבל ארוע שבעיניי הוא חשוב במיוחד. להלן הסיפור.


    זה היה בחורף לפני הרבה שנים. הייתי בפעילות בלילה. היה מאד קר, נשבו רוחות עזות וירד גשם חזק. נהגתי בניידת, ולצידי ישב מתנדב נוסף. הראות הייתה קשה, גם בגלל מזג האוויר וגם בגלל התאורה הגרועה. נסעתי לאט ברחוב מרכזי, לא רחוק ממרכז העיר. לא נראו אנשים ברחובות. לפתע, הבחנתי בתנועה מצד שמאל על המדרכה במרחק 50 מטרים בערך. עצרתי את הניידת כדי שאוכל לראות טוב יותר, והבחנתי בדמות העומדת ומחפשת משהו על המדרכה. התקרבתי אליה, והבחנתי באשה זקנה ורזה, לבושה בכותונת לילה, ומביטה למטה על המדרכה.


    ניגשתי אליה ודיברתי אליה בעדינות. התברר שהיא איבדה את מפתח דירתה, אינה יכולה להכנס לביתה והיא מחפשת אותו. הכנסתי אותה לניידת והפעלתי את החימום בה. האשה הייתה רטובה מהגשם, רעדה מהקור וחששתי לבריאותה. יצאתי לחפש את המפתח, כשאני מאיר את המקום בפנסי הניידת ובפנסי האישי, אך ללא מימצאים. ניסיתי לברר היכן היא גרה, אך היא הייתה מבולבלת ומסרה לי מספר כתובות, אותן בדקתי, אך הן לא היו מקום מגוריה.


    נסעתי איתה לתחנה, העברתי אותה לטיפולן המסור של שתי השוטרות שהיו ביומן. הן הכינו לה תה חם והביאו לה תנור חימום, ואני דיברתי איתה כדי לנסות לאתר קרובי משפחה. זה לא היה פשוט כי היא מסרה גירסאות שונות. באחת מהן הזכירה את שם משפחתה, והשם הזה לא היה נפוץ, וגם היה מוכר לי.  אחרי כמה דקות נזכרתי ברופא מומחה מסויים שעבד בעיר, לו היה אותו שם משפחה.


    החלטתי לנסות להתקשר אליו. השעה הייתה שלוש בבוקר כשאיתרתי את מספר הטלפון שלו והתקשרתי אליו. הוא ענה לטלפון. היצגתי את עצמי וסיפרתי לו את הסיפור.  הוא ביקש שאבדוק אם על צווארה של האשה יש שרוך ואליו מחוברת דיסקית עם כל פרטיה.  בקשתי מאחת השוטרות שתעשה זאת, ואכן הייתה דיסקית כזאת, בה היו רשומים כל פרטי האשה. מסתבר שהרופא היה בנה.


    כעבור כחצי שעה הוא הגיע לתחנה, לקח את אימו, כשהיא כבר יבשה, בריאה ושמחה.


    במהלך המשמרת היו ארועים חשובים שונים, אך דווקא הארוע ה"אפור" הזה, ארוע שלא בלט ולא משך כל תשומת לב ולא צויין בפורום כלשהו, הוא זה שגרם לי לתחושת סיפוק שעשיתי משהו חשוב שהצדיק מבחינתי את ההגעה למשמרת הלילה.


    במהלך השנים השתתפתי במאות פעילויות וארועים שונים בתחומים בטחוניים, פליליים, תעבורתיים ואחרים. ארועים שיגרתיים וארועים מסוכנים עם הרבה אקשין מסוגים שונים. על חלקם קיבלתי תעודות הוקרה והצטיינות, עליתי גבוה בסולם הדרגות, ודווקא הארוע הקטן והלא נחשב הזה נחרט בזכרוני כארוע בעל משמעות מיוחדת. ועובדה היא, שאחרי כל כך הרבה שנים, אותו אני זוכר יותר מכל ארוע אחר.

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      hal767
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      מתנות

      • מתנות