כותרות TheMarker >
    ';

    על חורבנם של בעלי החיים

    ארכיון

    לחג הפסח – מחשש שיישאר בגדר יום זיכרון

    1 תגובות   יום ראשון, 9/4/17, 12:23
     

    את ההאשמות כלפי, כאילו אני עסוק וטרוד אך ורק בראיית שחורות, אני דוחה מכל וכל. כן – אני אעדיף תמיד להתמקד בוילונות הבוערים מאשר בדירה החדשה והיפה, אך אני עושה זאת כי אני מאמין שאפשר להציל את הדירה משריפה, ולא כי התאהבתי באש. אז כן – גם לקראת פסח אסתכל, ברשותכם, לא על החגיגיות, אלא על העובש העולה ממנה. ננקה אותו ונזכה לחג אמיתי:

    תנו דעתכם על ההבדל הגדול בין "...
    חג האביב" ו-"חג החירות".
    חג האביב מבשר על בואו של האביב, עם פנים נשואות אל עבר זריחתו. תארו לעצמכם כמה מוזר היה לו היינו חוגגים לזכרו של אביב קדמוני שהתרחש מתישהו בעבר, מבלי שום השלכה על ההווה או על העתיד.
    לעומת חג האביב, חג החירות נחגג אך ורק על מנת להזכיר לנו אירוע בודד של יציאה לחירות, אירוע אשר קבור היטב בעבר הקולקטיבי שלנו, מבלי להתייחס כלל אל רעיון החירות בשום צורה קונקרטית. טקס סדר הפסח אינו מתייחס לחשיבותה של היציאה לחירות, אפילו לא את כוונתנו לצאת לחירות נוספת. תארו לעצמכם שהיינו חושבים את חג החירות כפי שאנו חושבים את חג האביב, ורואים את החירות העתידה עלינו. אבל איננו עושים זאת, ובמקום דרישה לחירות כוללת אנו מסתפקים בדקלום חוזר ונשנה של סיפור על אלו שהגיעו לבקש עזרה בארץ זרה, והפכו בה לעבדים.

    וכן – אנו עושים זאת כשבמרחק לא רב מאיתנו עומד מתקן חולות, בו כלואים אנשים שעשו בדיוק את אותו הדבר, ולא רחוק משם ישנם אנשים אחרים אשר סביב החירות שלהם אנו מתכתשים אחד עם השני כבר שנים רבות, ורובנו יישבו בערב סדר הפסח סביב שולחן עמוס בגופותיהם של מי שסבלו כל חייהם, אך ורק על מנת להישחט על ידינו. ואם קוראי מילים אלו יגלגלו עיניים מול ההשוואה הזו שאני עושה, בין עבדים אנושיים ועבדים שאינם אנושיים, זה רק בגלל שהם עדיין חושבים בצורה של מעמד, ומסרבים להתחשב בסבל ובאושר של כל אחד מאיתנו. אם לחם אינו כשר, אבל רגלה התלושה של התרנגולת כן, אני מרים ידיים מלנסות להבין.

    וכשנבקש מאותם אנשים לחדול ממעשי האלימות הללו, נשמע ש"אין מה לעשות" וש"ככה עובד העולם". הנה התמצית של היעדר החופש והניכור המוחלט ממעשינו ומהיכולת שלנו לשנות. "אין שמחה אלא בבשר וביין" – חישבו כמה עלובים ומוגבלים חייהם של מי שחושבים כך. הורקהיימר כתב על האדם שנעשה לאוטומט שאינו ביקורתי ונעדר היכולת להתוודע לדיכויו. עלינו להתעורר ולהתנער מאזיקים אלו, ולא רק להתוודע למי שמדכא אותנו, אלא גם להתוודע לדיכוי שאנו מפעילים על אחרים.

    בדקלום המרוקן שלנו את יציאת מצריים אנו מחלישים את כוחו של מעשה ההצלה. בחישוב ובהתחשבנות בסוגיה מי זכאי לחופש ומי לא, אנחנו מפוררים לגמרי את חשיבותו של החופש ואת חשיבותו של החג. החג בוודאי שאינו כשר מבחינה מוסרית, אך שימו לב שמסיבה זו בדיוק הוא גם אינו שמח. כל שנשאר לנו הוא טקס בו אנו משאירים כיסא ריק וכוס יין למשמעות למעשים שלנו, שאולי תגיע כשנלך לישון.

    "כמו כן, לפני שלוש שנים, בדיוק שבוע לאחר ששלטונות בוסטון חברו יחד להוביל חזרה לעבדות אדם חף מכל פשע, שהם ידעו על חפותו, צלצלו תושבי קונקורד בפעמונים וירו בתותחים כדי לחגוג את חירותם - ואת האומץ ואהבת החירות של אבותיהם שלחמו על הגשר. כאילו שלושת המליונים *האלה* לחמו בעד הזכות להיות חופשיים בעצמם, אבל להחזיק במצב של עבדות שלושה מליונים אחרים. כיום אנשים חובשים מצנפת שוטים, וקוראים לה מצנפת חופש. אינני יודע, אבל ישנם כמה שאם היו קושרים אותם אל עמוד ההלקאה, והם היו יכולים לשחרר יד אחת בלבד, הם היו משתמשים בה כדי לצלצל בפעמונים ולירות בתותחים, כדי לחגוג את החירות שלהם. וכך מרשים לעצמם כמה מבני עירי לצלצל ולירות; זה היה היקף החירות שלהם; וכשגווע קול הפעמונים, גוועה גם חירותם; כשאזל אבק השריפה, עלתה בעשן גם החירות שלהם."

    הנרי דויד ת'ורו, 1849    
     
    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      נאה דרשת. את דורשי העבודה שכבר כאן יש, לטעמי, להעסיק במקום לייבא עוד שכירי ושכירות עבודה המובאים לשיפור רווחת חברות ההשמה הדבוקות לתחת של השלטון, ובא לציון גואל.