ארכיון
0
הגדה לבית פסח
אל תקחו את סדר הפסח ככובד עיכול המצות כל עם זקוק למיתוסים ואגדות לאומיות. זה מהות הדבק של קיום משותף. אפילו אם לפעמים זה נראה מקרטע שותפות גורל זה. אפילו האמריקאים שהם לא עם במובן המקובל של המילה יצרו לעצמם מיתוסים מאגדים. אז אצלנו "כולנו יצאנו ממצרים" מה זה מפריע למאנדהו? העיקר שחלקנו אפילו הגענו לארץ ישראל.אפילו שלטון מרושש כמו שיש לנו בימינו לא שבר אותנו לגמרי. [ סובלים אבל לא מוותרים] האגדות כמו אלה של פסח הן נחמדות, ולא כל כך חשוב אם הטכסטים קצת סתומים, וגם הארמית לא חסרה בהם. יש בו נרטיב מסויים וזה די מוצא חן בעינינו. לא ניתן "לכלותנו", . היינו בגטאות של ימי ביניים, יצאנו להשכלה, התבוללנו עד ששוב הלא יהודים הראו לנו שיש לצאת מהמצרים של אירופה. אגדה שמחזיקה מעמד. האנטישמיות לפעמים מסתתרת מאחורי קירות של סיסמאות ליברליות עד שמנהיגים פופוליסטיים של עמי ארצות נזכרים לנפנף בהם כל פעם מחדש. ככה הם דואגים לחזור לארצנו. לפני עשרות שנים היו כותבים סיסמאות יהודים לפלסטינההיום כותבים על קירות "יהודים צאו מפלסטינה" הבעיה שלא כותבים לאן. אז אנחנו נישאר בארץ, ונמשיך לשיר את שירי ההגדה היפים כאשר מסבים על יד שולחנות הסדר בארץ ישראל |
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה, גרמת לי לאסוסיאציה שהובילה לנתח את עשרת המנות שבהגדה http://cafe.themarker.com/post/3377679/
מכבית יקרה מבית COACH לכתיבה. אני יודע היטב את האבחנה בין אגדה-הגדה. אני כדרכי בקודש ובחול גם כן משתייך לעולם של החשיבה של ההומור האבסורדי. "הגדה לבית פסח", לשם דוגמה , הוא רמז לסדרת טלויזיה מהמאה הקודמת "הגדה לבית פורסייט" אם את זוכרת מיצירות הטלויזיה של המלוכה הבריטית..היות ואני אף פעם לא הייתי במצרים אז לא שאפתי לצאת משם. את הגלות המזרח אירופאית צלחתי בשן ועין והגעתי לכאן כנער. נכון היה בזה מעין יציאה לחירות. ולמרות שקראתי את ההגדה בבית שם בירכתי המזרח , אבל לא חשתי במצרים שם. לפעמים יותר גרוע. גם החופש שאני חש בארץ ישראל שאליה הייתי כמה להגיע לא בהכרח תמיד עמדה בציפיות של החלומות. אבל כך זה קורה. המציאות תמיד יותר מורכבת.
המרושעים שמלבישים עלילות דם טוענים שהיהודים מכינים מדם של הגויים "התמימים" מצות. זה בערך עמו להגיד שישו נולד למריה הקדושה אבל היא נשארה בתולה