כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    "פטרסון" – סרט - הכניסה לאוהבי שירה

    41 תגובות   יום שני, 17/4/17, 23:39

    רוצים לשמוע שירה, רוצים לראות שירה, רוצים לחיות שירה, רוצים לרוות שירה?

    לכו לראות את "פטרסון".

     

    אף שפטרסון, הגיבור הראשי בסרט "פטרסון", אומר בפגישה עם היפני המבקר בעיר פטרסון, שלקרוא שיר מתורגם זה כמו להכנס עם מעיל גשם למקלחת, במאי הסרט, ג'ים ג'רמוש, מצליח  לתרגם שפת שירה לשפת קולנוע, כשהוא חותר כל הזמן תחת מעשה האמנות שלו עצמו. כשהוא עושה לשיר, את מה שעושה השיר למציאות, מכפיל, משכפל, משקף, בודה, משקר ומשכר -  קסם!

     

    מי שאוהב את הפיוט שבשגרה, את החזרה המכשפת שבשירה, את קסם השכפול, את יפי הראי  וההשתקפות, מי שיחבור לפטרסון, משורר אלמוני שכותב את חייו מיום שני עד יום שני הבא,  יזכה בחוויה מפתיעה: ייכנס למקלחת עם מעיל הגשם, ועורו ירווה מים, כאילו טבל  במי המפלים של פטרסון, מקור מים חיים, אויר, שמים. שירת מופת.

     

    פטרסון, הגיבור הראשי, נהג אוטובוס ומשורר מתנהל במציאות אחרת, מציאות שמקבילה למציאות חייו.

    הוא אוהב את בת זוגו, הוא מתפעם ממנה ומכשרונה, והיא משיבה לו, כך נדמה, אהבה. הוא משכים לקום לעבודה, ולפני הנסיעה כותב כמה שורות במחברת השירים שלו. מידי יום, עם חזרתו מהעבודה הוא מוציא את הכלב לטיול (בעצם, הכלב מוציא אותו) ושותה בירה בפאב השכונתי. יום, יום, שגרת חיים.

     

    לא נכון, הוא עושה את כל אלה, אבל כאילו אינו עושה באמת. פטרסון כמו אינו נוגע בחייו, אינו חי. בעצם, הוא מרוחק מחייו, מתבונן, צופה בהם מבחוץ כמו בסרט, כותב אותם, מתרגם את המציאות למלים, מכניס למסגרת. אמן.

     

    תאמרו, פטרסון, ניו ג'רסי, אפשר לחשוב, כמה בנאלי, ואף על פי כן, פטרסון שבניו ג'רסי, היא עירו של ויליאם קרלוס וילאמס, משורר שחי בה במחצית הראשונה של המאה העשרים וגיבור הסרט מעריץ אותו, מצטט אותו, מתייחס אליו ומנסה לחקות את סגנונו. 

    נגד עיננו המשתאות הופכת העיר לפלא, לקליידוסקופ, כשהיא מוצגת מבעד לחלונות האוטובוס שבו נוהג פטרסון, מבעד לתודעת  הנהג/משורר, שקולט ומשקף את מראות העיר, את תודעות הנוסעים באוטובוס, את שיחותיהם. כשכל זה משתקף מבעד לתודעת הבמאי ג'ים ג'רמוש, ראי בתוך ראי בתוך ראי. ציטטה בתוך ציטטה בתוך ציטטה.

     

    פטרסון, הגיבור הראשי בעלילת הסרט, ששמו זהה לשם העיר, הוא צידה הפואטי של העיר או נכון יותר, העיר פטרסון, כשהיא משתקפת בתודעתו של פטרסון, היא נצבעת ברוח השירה, כפי שהיא נצבעה ועדיין נצבעת  בשירתו של המשורר האמריקאי, ויליאם קרלוס ויליאמס.

     

    מיהו אותו משורר?

    ויליאם קרלוס ויליאמס  הוא משורר אמריקאי, רופא במקצועו, שכתב פואמה בעלת מספר כרכים בשם "פטרסון". * הוא החל את כתיבת הפואמה  בשנות החמישים של המאה הקודמת וסיים את כתיבתה בשנות השישים. ויליאמס כתב את הפואמה ארוכת השורות, אחרי שקרא את "יוליסס" של ג'יימס ג'ויס  והושפע מ"ארץ הישימון" של ט.ס. אליוט. יעדו המוצהר היה להציע סגנון שירה כמו פרוזאי, שיתאים ויאפיין את השירה האמריקאית, הוא חדד ופתח את סגנונו במשך שנים. 

     

    "מטרתי לעשות לפטרסון, את מה שעשה ג'ויס לדבלין." כתב ויליאמס אחרי קריאת "יוליסס".

     

    ומה עשה ג'ויס לדבלין?

     

    תאר אותה או נכון יותר שקף אותה בתודעתו של גיבור יוליסס.

    "תודעתו של האדם המודרני היא שקוף של עיר," כתב ויליאמס. ג'רמוש בעזרת גיבורו מנסה לממש, להחיות את המטפורה, לשקף את העיר גם כן. ויליאמס מספר על ההכנות לכתיבת הפואימה "פטרסון". הוא הסתובב בעיר, תעד את המראות ואת קטעי השיחות שקלט. גיבור הסרט, עושה כמוהו והסרט הוא משחק השתקפויות וציטטות:


    - ילדה, שפטרסון  פוגש באקראי, כותבת שירים כמוהו, משקפת אותו, כשם שהוא משקף אותה. אם כי היא מאמינה בעצמה וביכולתה השירית הרבה יותר ממנו.

     

    - בת זוגו של הגיבור, אמנית יפיפיה, מנותקת מעצמה, ממנו ומהמציאות, שקועה באובססיה של צורות יסוד וצבעי שחור ולבן, צובעת הכל, את הוילונות, את הקירות, את הנברשת, את כלי האוכל ואפילו את הכיסוי לגלגל הרזרבי, מחוברת בעיקר לחלומותיה, היא פאן אחר של המשורר היוצר. השניים  משקפים זה את זו, עד כדי כך, שהיא חולמת שיהיו להם תאומים, והוא צוחק, אחד לי ואחד לך. (אגב, מוטיב התאומים כסמל לשכפול, חוזר בסרט עוד מספר פעמים).

     

    - היפני שמבקר בעיר פטרסון כדי להתחקות אחרי מקורות השראתו של המשורר ויליאמס, מהווה ראי מעוות כלשהו לגיבור הסרט ובמקביל פטרסון גם משקף אותו. היפני , המתייחס לשירתו של ויליאמס, מעיד גם על סגנונו  השירי של ג'רמוש,  על האסטטיקה היפנית של הצילומים ועל הקצב האיטי של הסרט.

     

    - אוויט, מבקר קבוע בפאב השכונתי, רומיאו מאוהב בג'וליה, שלא מחזירה לו אהבה, הוא ראי הפוך לפטרסון. בניגוד לפטרסון, השקוע בשגרה כמעט מקפיאה,. אוויט עושה מאהבתו צימעס ודרמה, ארטיסט. ואריציה אחרת על  אמן, חי בסרט, בדרמה, עוד אחד שאינו רואה ואינו חי את המציאות.

     

    - בעל הפאב הוא אופציה אחרת, דוגמא שונה ליחסים שבין פטרסון לבת זוגו,  ואריציה  על נושא הזוגיות.

     

    - האוטובוס שבו נוהג פטרסון הוא מיקרוקוסמוס של העיר,  של נוסעיה, של תושביה, של ייחודה, של השגרה הרוחשת בה, ואלה בתורם משקפים אותה ואת המציאות, שמשקפת את הפואמה של ויליאמס, שמשכפלת את העיר פטרסון, שמחקה את דבלין בתודעתו של יוליסס, שבתורה נמצאת בתודעתו של ג'ויס, והכל יחד מהווה ראי לתודעתו של ג'רמוש, שמצטט, מתבונן, מחקה, צוחק, משכפל, משחק בגאונות רבה בכל אלה, ומנצח על המשחק.

     

    הכל משתקף בכל.

    הצופים הם חלק מהחגיגה, והכל משתכפל וחוזר חלילה, ואריציות על תהליך יצירה,  ויש משהו שמעכב ומתעכב, שנעצר בתהליך, קופא ומקפיא, ממית חיים.

     

    כמעט אין עלילה בסרט, כמעט אין דיאלוגים בסרט. שני גיבוריו הראשיים, המשורר והאמנית ומעשי ידיהם מקפיאים את החיים, מגבילים ומקבילים אותם לחלומות, לדמיון. חולמים על תאומים, אבל אינם עושים אותם, ואפילו מעשה האהבה איננו, אולי הוקפא, לא שייך לשם, הפך לתמונה חסרת חיים, תמונה יפה, שכייף להתבונן בה.

     

    היחיד בסרט, שחי באמת במציאות ולא בדמיונו הקודח והיוצר, הוא הבולדוג.

    אם יש בסרט איזו עלילה, הרי שהכלב הוא שמניע אותה, מושך בחוטים, מוביל ברצועה את בעליו ואת ההתרחשות. הוא החיים עצמם. והאמנות, כמה אירוני וסמלי, נבלעת בסרט על ידי החיים, נותרת  בדמיונו של היוצר,  בדמיונו של  המתבונן, בעיניו.

     

    אז על מה  בסרט?

    על הכל ועל לא כלום, או אולי על המסתורין הזה, הסוד, היחס שאינו פתור בין האמנות ובין החיים, העשייה של האחד על חשבון המתתו של האחר, חיים ומוות, המתת החיים כדי להשיב אותם לחיים באמנות, בקיצור שירה, שירת מופת, בקיצור, הכל.

     

    עד כדי כך הוקסמתי מהסרט, שלא שמתי לב שאורכו כשעתיים. משהסתיים, מיד הייתי מוכנה לראות אותו שוב מהתחלה. כמו ספר שלקראת סיומו, אינך רוצה שיסתיים, או מיד אחרי שסיימת אותו, מתחשק לך לחזור לתחילתו.


    הנה הטריילר:

    https://www.sratim.co.il/video.php?id=10230

     

    * והנה על "פטרסון" פואמה של ויליאם קרלוס ויליאמס

    https://en.wikipedia.org/wiki/Paterson_(poem)

     

    כתבה: באבא יאגה

    (C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (41)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/6/17 22:59:

      צטט: אלףמילים 2017-06-12 00:00:55

      לא הייתה לי רשימת סרטים...עכשיו אתחיל אותה....
      בהצלחה, יש לי עוד כמה המלצות בבלוג הזה...

       

        12/6/17 00:00:
      לא הייתה לי רשימת סרטים...עכשיו אתחיל אותה....
        30/5/17 21:23:

      צטט: יסינראל 2017-05-30 20:58:25

      שכנעת בגדול, אלאונורה. הסרט בראש רשימת הסרטים שצריכה לראות, אבל הזמן, הממד הרביעי שהוזכר בטריילר, עוד לא נמצא לו.
      שיימצא!
        30/5/17 20:58:
      שכנעת בגדול, אלאונורה. הסרט בראש רשימת הסרטים שצריכה לראות, אבל הזמן, הממד הרביעי שהוזכר בטריילר, עוד לא נמצא לו.
        28/5/17 08:41:

      צטט: Einbar - blog 2017-05-27 05:08:38

      למצוא סרט טוב, מסוג כזה, זה כמו לגלות חבר חדש. אחפש את הסרט. תודה
      נכון, ממש כדאי

       

        27/5/17 05:08:
      למצוא סרט טוב, מסוג כזה, זה כמו לגלות חבר חדש. אחפש את הסרט. תודה
        29/4/17 22:17:

      צטט: נומיקן 2017-04-29 20:54:02

      עכשיו מבטי בסרט יהיה "עשיר" יותר. תודה
      תהני, שמחה שקראת

       

        29/4/17 20:54:
      עכשיו מבטי בסרט יהיה "עשיר" יותר. תודה
        26/4/17 22:54:

      צטט: יצחק. ב 2017-04-26 18:26:10

      א. יקרה,
      אשר כתבת על הסרט פטרסון הוא יצירה מופלאה בפני עצמה.
      האהבה שאת מביעה ליצירה, למשורר, לעצמך.
      תבורכי.

      נעמת לי מאד, יצחק

       

       

        26/4/17 18:26:

      א. יקרה,
      אשר כתבת על הסרט פטרסון הוא יצירה מופלאה בפני עצמה.
      האהבה שאת מביעה ליצירה, למשורר, לעצמך.
      תבורכי.

        26/4/17 17:25:

      צטט: sbhsport 2017-04-26 16:32:52

      בהחלט אחד הסרטים היותר מדוברים של 2016, אם כי גם במונחים של ג'רמוש, משום מה לא הפך להצלחה גדולה. לא אדע עד שאצפה בו, בקרוב. אבל בלי קשר, הביקורת שלך נהדרת. תודה.
      תודה רבה, חושבת שתהנה מאד, אשמח אם תדווח אחדי שתצפה
        26/4/17 16:32:
      בהחלט אחד הסרטים היותר מדוברים של 2016, אם כי גם במונחים של ג'רמוש, משום מה לא הפך להצלחה גדולה. לא אדע עד שאצפה בו, בקרוב. אבל בלי קשר, הביקורת שלך נהדרת. תודה.
        24/4/17 15:39:

      צטט: דבורהדיין 2017-04-24 14:27:07

      רצה לראות...
      תהני!
        24/4/17 15:39:

      צטט: שולה ניסים 2017-04-24 12:38:20

      תודה על המידע אלאנורה.
      בשמחה רבה

       

        24/4/17 14:27:
      רצה לראות...
        24/4/17 12:38:
      תודה על המידע אלאנורה.
        20/4/17 21:13:

      צטט: גילהסטחי 2017-04-20 16:41:59

      סרט איטי וטוב. שלוקח אותנו למקורות ההשראה של הכתיבה, ועל נקודת ההסתכלות בפרטים הבנאליים שהופכת אותם לשירה. על המילים כסוג של גאולה וההליכה על החבל הדק שבין הצורך בקיום פיזי למול הצורך בהגשמה עצמית. על הבטחון של הטבע ביופיו בלי מילים ומיעוט הדיבור של הגיבור ועוד- בהתאם לעיני הצופה.
      כמה נכון  ומדויק הערת והארת, גילה. תודה רבה

       

        20/4/17 21:11:

      צטט: עמי100 2017-04-20 13:58:47

      הנה באבא חזרה לכתוב לנו פוסטים שתענוג לקרא אותם..אבל אני קורא אותם כמה פעמים...הבן אדם צריך להבין טוב טוב את הכתוב..
      העיקר שהבן אדם יבין בסוף... מגניבתודה, יקירי

       

        20/4/17 16:41:
      סרט איטי וטוב. שלוקח אותנו למקורות ההשראה של הכתיבה, ועל נקודת ההסתכלות בפרטים הבנאליים שהופכת אותם לשירה. על המילים כסוג של גאולה וההליכה על החבל הדק שבין הצורך בקיום פיזי למול הצורך בהגשמה עצמית. על הבטחון של הטבע ביופיו בלי מילים ומיעוט הדיבור של הגיבור ועוד- בהתאם לעיני הצופה.
        20/4/17 13:58:
      הנה באבא חזרה לכתוב לנו פוסטים שתענוג לקרא אותם..אבל אני קורא אותם כמה פעמים...הבן אדם צריך להבין טוב טוב את הכתוב..
        20/4/17 10:56:

      צטט: ~בועז22~ 2017-04-20 07:47:31

      סיקרנת אותי כהוגן !!!! יופי של סקירה, תודה !
      טוב, אז תראה את הסרט ותספר איך היה. תודה רבה

       

        20/4/17 10:55:

      צטט: התרנגול 2017-04-19 23:39:29

      !LIKE
      like your like וחוזר חלילה, שיקוף!
        20/4/17 07:47:
      סיקרנת אותי כהוגן !!!! יופי של סקירה, תודה !
        19/4/17 23:39:
      !LIKE
        19/4/17 20:56:

      צטט: bonbonyetta 2017-04-19 20:39:00

      * צריך להיות סרט מעניין מאד לפי הסקירה שלך. בכלל אני מאד אוהבת את גרמוש הזה.
      ממש, ממש מעניין, ג'רמוש הוא במאי מיוחד מאד. תודה רבה

       

        19/4/17 20:39:
      * צריך להיות סרט מעניין מאד לפי הסקירה שלך. בכלל אני מאד אוהבת את גרמוש הזה.
        19/4/17 14:29:

      צטט: גלית א' 2017-04-19 09:05:09

      הו, כמה אני אוהבת את ג'רמוש.

      תודה על הסקירה הנהדרת.

      נראה לי סופ"ש הקרוב אני הולכת לפטרסון.

      בטוחה שתהני, כייף!

        19/4/17 14:28:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2017-04-18 23:59:03

      דימויים נהדרים, תודה.
      תודה רבה, מכבית, כך הסרט
        19/4/17 09:05:

      הו, כמה אני אוהבת את ג'רמוש.

      תודה על הסקירה הנהדרת.

      נראה לי סופ"ש הקרוב אני הולכת לפטרסון.

      דימויים נהדרים, תודה.
        18/4/17 21:12:

      צטט: דוקטורלאה 2017-04-18 15:26:15

      למקרא דבריך, סרט זה נשמע כחוויה מיוחדת שמן הראוי לחוות, כאשר מצב הרוח מתאים! תודה על הפירוט.
      ועוד משהו, הסרט עמוק ואינטליגנטי, נוסף להיותו פיוט

       

        18/4/17 21:11:

      צטט: דוקטורלאה 2017-04-18 15:26:15

      למקרא דבריך, סרט זה נשמע כחוויה מיוחדת שמן הראוי לחוות, כאשר מצב הרוח מתאים! תודה על הפירוט.
      נכון, נדמה לי שגם כאשר מצב הרוח אינו מתאים, הסרט ישפר אותו, בתנאי שאת אוהבת שירה

       

        18/4/17 15:26:
      למקרא דבריך, סרט זה נשמע כחוויה מיוחדת שמן הראוי לחוות, כאשר מצב הרוח מתאים! תודה על הפירוט.
        18/4/17 14:24:

      צטט: עמנב 2017-04-18 12:49:47

      כל הזכויות וכל הכבוד לבאבא יאגה. ביקורת סרט מאד רחבה, מעמיקה ומלומדת. עושה חשק לראות את הסרט. כל טוב, עמוס.
      תודה רבה, עמוס , על המחמאה
        18/4/17 12:49:
      כל הזכויות וכל הכבוד לבאבא יאגה. ביקורת סרט מאד רחבה, מעמיקה ומלומדת. עושה חשק לראות את הסרט. כל טוב, עמוס.
        18/4/17 10:03:

      צטט: ד. צמרת 2017-04-18 09:58:08

      אני מתעב שירה, במיוחד את כל השירים הפלצניים של מילה או גג שתיים בשורה. אבל לסרט אלך, פשוט כי אני אוהב קולנוע.
      יש פה הרבה יותר משורה או שתיים, ברקע הפואמה של ויליאמס, 6 כרכים של פואמה אחת! והסגנון פרוזאי ולא פלצני בכלל. ההיפך מזה. הסרט הוא סרט מופת, אבל אין בו מתח, וכפי שכתבתי אין אקשיין ואין תזזית. אבל יש עומק ורבדי רבדים. מקווה שתהנה. הנסיון שווה

       

        18/4/17 09:59:

      צטט: n1free 2017-04-18 07:35:09

      יקרה, הכתיבה שלך על הסרט היא מעשה שיקוף ואמנות בפני עצמה.

      אני מודה ושמחה שכך, תודה רבה

       

        18/4/17 09:59:

      צטט: באשי- 2017-04-18 06:50:22

      תודה. עשית לי רצון
      שווה, ודאי תהנה

       

        18/4/17 09:58:
      אני מתעב שירה, במיוחד את כל השירים הפלצניים של מילה או גג שתיים בשורה. אבל לסרט אלך, פשוט כי אני אוהב קולנוע.
        18/4/17 07:35:

      יקרה, הכתיבה שלך על הסרט היא מעשה שיקוף ואמנות בפני עצמה.

        18/4/17 06:50:
      תודה. עשית לי רצון

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין