כותרות TheMarker >
    ';

    כותב בקפה, רשומון

    יומן. לא בלוג...
    ובו רשומות. לא פוסטים...

    ארכיון

    0

    אלוהים המתוק !!!, איזו תביעה נפלאה...

    5 תגובות   יום חמישי, 20/4/17, 06:57

     

    ''
     

     

    1969 הייתה התחלת הסוף עבור להקת החיפושיות. עבודה משותפת בין חברי הלהקה כמעט ולא התקיימה והם היו מגיעים באופן נפרד לאולפן ההקלטות על מנת להוסיף את חלקם לשיר זה או אחר. מתחים וחיכוחים העיבו על עצם הימצאותם יחדיו.


    ג'ורג' האריסון טס לדנמרק, שם הוא הופיע במספר הופעות בעיר קופנהגן יחד עם להקה בשם Delaney & Bonnie & Friends.


    באחד הימים השתתף האריסון במסיבת-עיתונאים כאשר לפתע הוא חמק ממנה החוצה, שלף את הגיטרה שלו והחל מנגן מספר אקורדים אשר התרוצצו בראשו. אל האקורדים הללו הוא הוסיף שלושה ציטוטים מתוך מזמורי-דת, שניים מהם נוצריים: הראשון הוא Hallelujah והשני, שיר גוספל ישן בשם Oh Happy Day. הציטוט השלישי (כמה ברור ומובן, מצידו של האריסון...) היה שיר דת הינדו - hari krishna.

    כאשר התמה המרכזית של השיר הייתה מוכנה הוא השמיע אותו ללהקה וזאת ליוותה אותו עם ביצוע ווקאלי תומך.

    בשיר האריסון שופך את ליבו ומביע את רצונו להיות קרוב אל אלוהים.

    וכך, אליבא ד'האריסון, נולדה הגירסה הרישמית לשיר My Sweet Lord.


    שבוע לאחר מכן חזר האריסון ללונדון שם עזר למוזיקאי האמריקאי בילי פרסטון להפיק אלבום משל עצמו. מזה זמן רב היה בין השניים שיתוף-פעולה פורה וחברות קרובה, פרסטון אף ניגן במספר הזדמנויות עם "החיפושיות" (גם בהופעה האחרונה שלהם, על הגג ה"הוא"!!!!) ומאוד התחבב על חברי הלהקה.

    האריסון, ביודעו כי הלהקה נמצאת במשבר שאולי יסיים את דרכה המשותפת, הציע לחברי להקתו להוסיף את פרסטון בתור חבר חמישי, לא פחות.

     האריסון התמים, היה בטוח שצירופו של פרסטון ימנע את הפירוק הבלתי-נמנע...

    ג'ון לנון התלהב. רינגו סטאר, כדרכו – ישב על הגדר, רגל פה רגל שם..., ופול מקרטני הטיל ווטו. יותר מדי טבחים במטבח..., העיר פול בציניות..., וקבר את ההצעה של האריסון בעודה באיבה...

    כך או כך, האריסון הציע את My Sweet Lord לפרסטון, לאלבומו החדש.


    משום-מה שירו של האריסון עבר מתחת לראדר של פרסטון והאריסון החליט להקליט את השיר בעצמו לטובת האלבום הראשון המתוכנן שלו, בעידן של "אחרי" החיפושיות..., אשר הוא קרא לו (כמה אירוני...): All Things Must Pass...

    תחילה האריסון הוציא את My Sweet Lord בסינגל והוא כבש את הפסגה הבריטית בינואר של שנת 1971.


    וכאן, איך אומרים..., העלילה מתעבה לה...


    בעוד שירו של האריסון הופך להיות להיט חורך מצעדים ולהקה בשם the Belmonts עושה גירסת-כיסוי לשיר.

     גירסת-הכיסוי עוד הוסיפה משלה לשירו של האריסון ועיבתה את השיר מתוך מה שהיה נראה לה כמילים ולחן מתוך השיר He’s So Fine של להקת בנות בשם the Chiffons, שיר שהיה להיט בשנת 1963. the Belmonts מצאו סימילריות כבר בתוך גירסת המקור של האריסון ולמעשה, גירסת הכיסוי של the Belmonts, אף שהייתה סלט מעורבב היטב, הזכירה מאוד את שירו של האריסון כאשר מבנה האקורדים היה כמעט זהה והמילים, בחלקן הגדול.


    והעלילה, ממשיכה להתעבות...


    גירסת-כיסוי זאת לא הצליחה מי-יודע-מה אבל..., היא לכדה את תשומת ליבו של מנהל חברה להפצת מוזיקה בשם Bright Tunes אשר הייתה בעלת-זכויות היוצרים של השיר He’s So Fine.

    בשנת 1971 הגישה Bright Tunes תביעה נגד האריסון בשל פלגיאריזם, אי-מתן קרדיט וגביית תמלוגים לא חוקית.


    האריסון, מתוך בהלה כול-שהיא, ניסה להגיע אל פשרה מהירה: הוא הציע ל-Bright Tunes סכום של כ-100,000$ בעד הזכויות על השיר He’s So Fine. אך ההצעה לא התקבלה על אף ש-Bright Tunes עמדה על סיפה של פשיטת-רגל.


    מוזר ככול שזה ישמע, אך היה זה המנהל העיסקי של האריסון, אלן קליין, אשר גרם לעיסקה שלא לצאת אל הפועל: הוא נפגש עם מנהלי Bright Tunes ואמר להם (!!!) שהאריסון צפוי להרוויח הרבה על My Sweet Lord והם יכולים לגזור קופון שמן יותר אם ידחו (!!!) את ההצעה של האריסון.

    קליין לא היה טיפש..., ובשלב זה בוודאי לא רצה לבגוד באמונו של האריסון (זהירות, ספוילר...), כפי שמשתמע מהכתוב לעייל. תוכניתו הייתה פשוטה להפליא:

     הוא ידע על הקשיים הפיננסיים של Bright Tunes ובנה על כך שהם יחמדו קופון שמן יותר מ-100,000$ שהציע להם האריסון.

    אולם לחמדנות זאת יש מחיר, כך חישב קליין: ל-Bright Tunes פשוט אין מספיק אוויר פיננסי לנשימה לצורך קרבות ארוכים בבתי המשפט...

    האריסון העביר הצעה נוספת ל-Bright Tunes: הוא הציע להם סכום גדול יותר אשר יכלול את רכישת הזכויות מהם על כול הקטלוג המוזיקאלי שלהם. שוב, ההצעה סורבה.

    Bright Tunes מצידה העבירה הצעה נגדית. האריסון דחה אותה מניה וביה...


    בסוף שנת 1971, לפני שהחל הדיון בתביעת Bright Tunes נגד האריסון, החברה פשטה את הרגל באופן סופי והדיון בתביעה נדחה עד ליום בו החברה תתייצב מבחינה פיננסית, או לחילופין עד שיקבע שאין אפשרות לייצבה ואז להעבירה לפירוק, או אז זכויותיה על נכסים ואו על כול רכוש הוני אחר, יעברו לידיו של המפרק.

    בשנת 1976 הצליחה Bright Tunes להתאושש והעניינים שבו לקדמותם, כלומר – התביעה החלה להתנהל בבית המשפט.


    אחסוך מכם את הפרטים הטכניים אליהם ירדו מומחים מוזיקולוגיים מטעם שני הצדדים ואעבור ישר אל פסק הדין, לא לפני..., שאוסיף עוד טוויסט לעילה שהתעבתה לה:

    אלן קליין, מי שהיה המנהל העיסקי של האריסון, עבר סופית את הקווים כאשר ייעץ באופן גלוי ל-Bright Tunes לדחות עוד הצעה של האריסון. קליין עשה זאת כמחאה על כך שהאריסון לא חידש את חוזה ההעסקה ביניהם (משום הסתבכות אחרת של האריסון [תחת ניהולו של קליין...], בייזום הקונצרט לפליטי בנגלאדש בשנת 1971).


    פסק הדין ניתן בקיץ של שנת 1976.

    בפסק הדין כתב השופט ריצ'ארד אוון:

    "ברור לחלוטין ואין כול ספק ששני השירים, כמעט זהים. אולם, אין גם ספק שהאריסון לא העתיק ביודעין. ישנן רק שמונה תווים רצופים ו"תאונות יכולות לקרות". אף שהנתבע (האריסון) העיד שהוא הכיר את השיר משום שהיה להיט אין הוא יכול להיתפס כמי ש"גנב" אותו, ועם זאת - הוא עבר על חוק זכויות היוצרים ומכאן שה"גניבה" של האריסון הייתה ללא יודעין ותת-הכרתית".


    שלושה חודשים מאוחר יותר גזר השופט אוון על האריסון לשלם סך של 1.6 מיליון דולר ל-Bright Tunes, שהם 75% מהתמלוגים שקיבל האריסון על My Sweet Lord.

    קליין, אחרי הכול, צדק.


    ואם חשבתם שזאת סופה של העלילה, טעיתם...


    זמן קצר אחרי שניתן פסק הדין ונקבע ההסדר הכספי מכרה Bright Tunes את כול הקטלוג המוזיקאלי שלה (כולל את הזכויות על השיר He’s So Fine...) תמורת 587,000 דולר לחברה בשם ABKCO.

    ו-ABKCO הייתה בבעלותו של..., אלן קליין !!!!!!


    האריסון חש מושפל עד עפר, נוכח בגידתו של אלן קליין.

    הוא סירב לשלם את סכום הפיצוי כפי שקבע השופט ל-ABKCO, כלומר – לאלן קליין. יתירה מזאת: הוא הגיש תביעה נגד קליין.

    יעברו עוד חמש שנים של התדיינות משפטית...


    בחודש פברואר של שנת 1981 פסק השופט לטובתו של האריסון, כך:

    "אלן קליין נהג שלא ביושר והפר התחייבות חוזית שהייתה בינו לבין האריסון בכך שייצג אותו שלא-נאמנה בדיונים מול Bright Tunes. ומכאן ש: ההסדרים הכספיים של משפט התביעה של Bright Tunes נגד האריסון בטלים והם היו כלא היו. בית המשפט משית על מר האריסון כדלקמן: תשלום ע"ס 587,000 דולר לאלן קליין שהם למעשה רכישת הקטלוג של ABKCO במלואו [הסכום ששילם קליין במקור ל-Bright Tunes...] וכך ייצא קליין אינו מרוויח ואינו ניזוק...”.


    הסוף?, לא בדיוק...


    בהמשך פסק הדין הבהיר השופט, למען הסר כול ספק, שהאריסון לא אמור לשלם בפועל את סך 587,000 דולר לקליין. שהרי הם בבחינת מענק פרס לנתבע..., על מעשיו הנלוזים. אך הקטלוג של ABKCO יועבר לידיו של האריסון במלואו, כאשר ערכו שווה וזהה לדמי-נזיקין על פי כול דין !!!

    אה כן..., קליין חוייב בהוצאות המשפט...


    וכך יצא שהאריסון הפך להיות בעל זכויות היוצרים של השיר אותו "גנב" 10 שנים קודם לכן...

    ובא לציון גואל..., או במילים אחרות (וחישבו על יורם ארבל):

    ה-ל-ל-ו-י-ה !!!

    קריצה

     


    וכאן אני מניח את השיר He’s So Fine של להקת the Chiffons

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/4/17 01:34:
      מעניין מאוד. וסחתיין על ההשקעה שלך והיידע שאתה מעביר לנו בפוסטים הללו שלך. שבת שלום בועז :)
        22/4/17 00:36:

      ועל סוף הספור היה אומר ארבל :ככה לא בונים חומה.
      זונות - קוטנר לא יודע לספר כמו בועז - אדיר
      אני מזמין אותך בשנה הבאה לחולון לפסטיבל מספרי ספורים

        21/4/17 17:40:

       

       

      ברוטוס:   כרגיל סיפור שלא הכרנו והחכמנו

       

       

      נטוס:      להפוך את המוסיקה לעולם מרתק זה רק בועז22 מסוגל, טוב אולי גם קוטנר

       

       

      ..

        20/4/17 21:13:

      צטט: קנולר 2017-04-20 15:53:43

      סוף גנב לתלייה. הסוף טוב הכל טוב. בועז הסיפורים שלך מרתקים. מאיפה אתה "מעתיק" אותם? (:

       

      יהי שם אלוהי הגוגל ברוך ומבורך
      (: 

        20/4/17 15:53:

      סוף גנב לתלייה. הסוף טוב הכל טוב. בועז הסיפורים שלך מרתקים. מאיפה אתה "מעתיק" אותם? (:

      פרופיל

      ~בועז22~
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשומות שרשמתי