חברי מוני כתב על פרשת השבוע "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל". התורה מספרת לנו על חנוכת המשכן שהתרחש בראש חודש ניסן ובאמצע המאורע הגדול והחשוב קרה את הדבר הגרוע מכל, ושני בני אהרון מתו מתוצאה שהקריבו אש זרה לפני ה'. תגובתו של אביהם אהרון הכהן הייתה, " ויאמר משה אל אהרון הוא אשר דיבר ה' לאמר בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידם אהרון", שתיקתו של אהרון דורשת הסבר מה היא משמעות השתיקה. במהלך החיים מתרחשים לפעמים אירועים מחרידים ומזעזעים. חלקם קרובים אלינו וקשורים לאנשים שאנו מכירים. אולם התורה מלמדת אותנו כיצד להגיב לטרגדיות. ישנם שלושה סוגי תגובה של אדם למקרים, הראשון והפשוט ביותר הוא תגובת הדיבור, השני הוא שירה/ניגון, המנגינה היא מעבר לשפה, בהביעה הלכי נפש שמילים לא יכולות לתאר, והשתיקה/הדממה היא הגבוהה ביותר. הגמ' במסכת ברכות (דף ו' עמוד ב') אומרת : "אגרא דבי טמיא שתיקותא". פירוש הדברים: השכר של בית האבל היא השתיקה, לא ההספדים ולא הדיבורים אלא השתיקה. לכאורה, דברי הגמרא אינם מובנים, שהרי הנחמה שמנחמים את האבל היא באמצעות דברי נחמה ודברי הערכה על הנפטר, ואיך יתכן שדווקא ע"י השתיקה בבית האבל מקבלים את השכר של ניחום האבלים? ישנה גמ' במסכת מנחות (דף כט' עמוד ב') שמספרת: "אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום לקבל את התורה, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו (משה): רבש"ע, מי מעכב על ידך? אמר לו (הקב"ה): אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות. אמר לפניו (משה): רבש"ע, הראהו לי, אמר לו (הקב"ה): חזור לאחוריך. הלך וישב (משה) בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כוחו (של משה); כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי, מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו (של משה). חזר ובא לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לפניו: ריבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי? אמר לו (הקב"ה): שתוק, כך עלה במחשבה לפני.