כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אוכל נפש ומה שביניהם

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    0

    היום

    20 תגובות   יום ראשון, 23/4/17, 17:55

    שלום 
    שמי אברהם ביבר
    בן 50 מזה שבועיים
    דור ראשון לניצולי שואה
    סבתי מצד אימי חייתה ברומניה בזמן המלחמה לפני המלחמה היו לה 13 אחים ואחיות תשעה ילדים ובעל בסוף המלחמה היו לה שתי ילדים ושתי אחיות .
    את הצד של אבא מעולם לא זכיתי להכיר כי רק הוא אחותו ואחיו שרדו
     כך גדלתי ללא סבים ביולוגים ועם סבתא אחת ומשפחה שכשהייתי ילד היה אפשר לספור על שתי אצבעות ידיי והיום כבר אפשר לספור על יד אחת וישאר עודף
    אבי היה ילד שואה וכך גם אימי
    גדלתי בגרמניה של שנות ה70 שרק בסופם עליתי ארצה וכבר הייתי כבן 10 שם בארץ ההיא מעולם לא נתקלתי אז בגילויי שנאה כלפי או כלפי יהודים 
    למה אני מספר את זה
    כי גדלתי בבית שימים רבים לפני יום השואה וימים רבים אחרי יום השואה 
    וגם ימים רבים במהלך השנה סתם היה מלא בדמעות
     בסבתא ששרדה את התופת והייתה עדין שנים אחרי מתעוררת משינה מבועתת שטופת דמעות
     והייתי יושב ומקשיב לסיפורי הזוועות שאת חלקם פרסמתי בעבר כאן ובמקומות אחרים ואת חלקם אפרסם גם בעתיד
    ועדין למה אני מספר את כל זאת
     המיליונים ההם שנרצחו הובילו את העולם בסופו של דבר לקבל את קיום מדינת ישראל אולי זו הייתה תוכנית אלוהית אולי לא אבל המדינה קמה והמליונים נשכחים אט אט
     השבוע נאלצתי לקרוא על דרעי שיום השואה לא מחייב את הדתיים והכל היה מנומק להפליא עם הגיון דתי כשר למהדרין
     אחרי זה נאלצתי לקרוא פוסט של איש אחר שכתב על האסון הפרטי שלו שבגלל יום השואה הוא לא יוכל לראות משחק כדורגל ואיזה אסון זה וחבל שהנאצים לא חיסלו את כל האשכנזים כי אז הוא היה יכול לשבת היום בערב ולראות את ברצלונה כמדומני כן חבל לו שאני חי כי הוא לא יכול לראות משחק כדורגל

    שאגב היה מפורסם בגרמניה למשל והאיש היה נעצר ונכלא

    אז למה בעצם אני כותב את הפוסט הזה
    אני כותב כי ראשית נמאס לי מעומק השנאה ששוררת בעם הזה בינינו
    הפכנו לאוייבים הכי גדולים של עצמנו
    זה כבר לא משנה אם אני או אתה ימני או שמאלי זה לא משנה אשכנזי או מזרחי
    איבדנו צלם אנוש
    איבדנו את מה שמבדיל אותנו מעמים אחרים
    את האנושיות המיוחדת
    mentsh 
     קוראים לזה ביידיש

    לרוב אני חי את חיי בשקט
    עובד מאוד קשה בכדי לפרנס את ארבעת ילדיי
    מעולם לא דרשתי דבר מהמדינה או מכל גורם אחר
    רק חי מהצד
    מביט בעצב איך אנחנו מתדרדרים לתהום
    ואני לא מאשים לא את ביבי או בוז"י או השד יודע מי
    בלי המיליונים הללו שמתו
    לא היה לך איפה לשבת לראות כדורגל
     בלי המיליונים האלה שמתו לא היה לך איפה לקבל או לא לקבל את יום השואה כי לא הייתה כאן מדינה

    אז בבקשה מכם עם ישראל היקר
    אנא התעוררו
    וכבדו את המיליונים האלה ואת היום הבודד הזה
    ולא משנה מה דעתכם הפוליטית או הדתית
     ולא יקרה דבר אם תוותר על משחק כדורגל אחד אוהד יקר ותשאיר אותי בחיים במחילה מכבודך

    אנא עם יקר
    התעורר
     רגע לפני שמרגיש לי כי כבר יהיה מאוחר מדי

     

     

     

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/4/18 17:15:
      וואוו! כמה חזק ואמיתי כתובים המילים הללו. לו תהיי אחווה וקבלת כל אדם למען אנושות טובה יותר.
        11/5/17 05:55:
      הסיפור שואה של המשפחה שלך לא יוצא לי מהראש כבר כמה שנים. היאוש מהפוסט שלך עצוב לי. בעיקר עצוב לי כי לקחת לך כדוגמא איזה טיפש חלול שרוצה שאשכנזים ימותו ושיהיה לו שקט עם הכדורגל. בתור מזרחית אומר לך שהוא לא מייצג את הציפורן שלי. עצבן אותי שהרבה לקחו אותו כדוגמא מטונפת. אני חושבת שעלינו להוקיר את הטוב ואת הזכות שלנו לחיים בזכותם יותר. השואה שייכת לכולנו.
        6/5/17 21:40:
        5/5/17 05:58:
      מבינה ללבך. לצערי יש בעולם אנשים חסרי רגש ושכל אבל הם לא שווים התייחסות.
        27/4/17 22:08:
      כאב שלא ישכח לעולם.
        25/4/17 21:40:
      כול מילה בסלע !!! כתיבה מרגשת ונוגעת .מקווה שמילותיך תגענה לכמה שיותר אוזניים קשובות.
        25/4/17 09:46:

      אני מסכימה עם כל מילה שלך.

      נדמה שלא למדנו כלום, ובכל זאת ראה את התגובות - אתה לא לבד.

      ואני מאמינה שהרוב חושב כמוך, כמוני ואסור להתייאש ואסור לשתוק.

      תודה על הפוסט.

      אין מה להוסיף לדבריך, רק להתבייש.
        24/4/17 22:48:
      כמה נכון, וכמה עצוב שכך. ולגבי דרעי ואותו "חובב כדורגל", הרי שמדובר בתתי אדם, פחותים מבהמות, אל תתן להם להטריד את מנוחתך.
        24/4/17 15:34:
      שנאת החינם תחריב עם
        24/4/17 14:05:
      כתבת מהחוויה האישית שלך וזה מרגיש כואב ועצוב כשחוזרים לסיפורים שינקת. אתה מעביר לנו ברגישות את הרצון שלא יישכחו, והם נשארים בזיכרון בזכות מספרים כמוך. תודה רבה..
        24/4/17 08:44:
      היי אברהם, המון זמן לא נכנסתי לקפה.. יום לא קל ,לך ולכל האנשים שאיכפת להם, תמיד נזכור...
        23/4/17 23:53:
      לא נשכח לעולם! אתה לא לבד
        23/4/17 22:57:
      מסכימה עם כל מילה בפוסט הזה.
        23/4/17 22:29:

      יום השואה, הוא יום קשה לי.

      אני לא צריכה יום מיוחד כדי לזכור את סבתא שלי צועקת מתוך סיוטי לילה.

      חלק גדול מ"עבודת השורשים" שעזרתי לבנותי להכין, היה להבין מי מת איפה ומתי במלחמה הגדולה.

      תודה רבה לך על הדברים. תודה שכתבת.

        23/4/17 22:20:
      אנו גם זוכרים ואף אקטיביים בנושא..תודה ששיתפת !
        23/4/17 20:09:
      נזכור ולא נשכח!
        23/4/17 19:34:

       

      ברוטוס:   תודה לך על הפוסט האישי והמרגש שלך

       

       

      נטוס:      דרעי פתח אצלי חשבון, ואל תדאג- הוא ישלמותו

       

       

      ..

      בקום המדינה היתי ילד. אבל לא שוכח את האישה.. שכאשר באתי לבקר את הבן שלה. היא  הגישה לי ומתוך הכלום צלחת מרק. לא זוכר את המרק. אבל זוכר כמו הרגע, את המספר שהיה מקועקע לה ביד ממחנות השואה.

      יהי זכרם ברוך.

        23/4/17 18:22:
      כל מילה בסלע...... עצוב שכזה המצב :(

      פרופיל

      אוכל נפש ומה שביניהם