כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג שלי

    0

    רגע אחד בחיים

    14 תגובות   יום רביעי, 26/4/17, 00:27

    אנחנו מנהלים שיחה טלפונית מאוד לא נעימה.
    אני מבקשת ממנו להתחשב באיזה אילוץ של אנשים שקשה להם. לתת לנו עוד קצת זמן לעזור להם לפתור את העניין.
    הוא מתעקש שביזנס זה ביזנס. מצטער. אני לא יכול להתחשב יותר.
    אני אומרת לו שלפעמים צריך לפעול אחרת, לראות את ההפסד הקטן הזה הצפוי לו, מול ההזדמנות לעשות חסד שיהיה כל כך משמעותי בשביל האחר. שאני מבינה את הגישה העסקית אבל החיים מורכבים...
    הוא משתתק. נושם עמוק ואז אומר לי: את לא יודעת כמה את צודקת.... לפני כשנה וחצי איבדתי את אחי בפיגוע. החיים שלנו לא חזרו מאז למסלולם. כן. אני יודע משהו על פרופורציות בחיים.
    אני המומה. ממלמלת משהו על כמה זה נורא... ואיך זה קרה?
    הוא מספר לי על אחיו שעבד בבית פנורמה בתל אביב, עלה בצהריים להתפלל בבית הכנסת שבבניין ונרצח על ידי מחבל.
    כולי צמרמורת. לבי פועם במהירות. נזרקת באחת אל הרגע ההוא.
    ואז אני מספרת לו.
    מספרת לו איך באותו יום מר, בשעות הצהריים, התקשרה אלי בתי חסרת נשימה ואמרה לי "אמא, אנחנו בסדר". לא היה לי מושג על מה היא מדברת והיא אמרה לי במהירות שהיה פיגוע בבית פנורמה, שעכשיו הם סגורים במפעל והיא תתקשר אחר כך. כולם בסדר (שניים מילדיי ושני אחייני עובדים שם במפעל משפחתי והיו שם בזמן האירוע).
    הדלקתי טלוויזיה וראיתי את החדשות.
    ואחר כך הסיפור לפרטיו: דקות לפני האירוע ירד בני במעלית לקומת הקרקע לקנות משהו לאכול. הוא חזר במעלית וכשפינה אותה והיא ירדה למטה, נכנס אליה המחבל. השאר היסטוריה.
    ואנחנו כאן, משני עברי הטלפון, שני זרים, נעצרים על הדקה הזאת, הדקה בה לרגע הצטלבו חיינו.
    הדקה בה הנס שלנו היה אסונם שלהם.

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/4/17 12:42:

      צטט: ofer ben z 2017-04-28 10:13:28

      כתיבה יפה ונוגעת תודה ששיתפת

      תודה רבה עופר, שבת טובה ושמחה.

        28/4/17 10:13:
      כתיבה יפה ונוגעת תודה ששיתפת
        27/4/17 23:30:

      צטט: שולה ניסים 2017-04-27 17:33:46

      מצמרר.

      אכן.

        27/4/17 23:30:

      צטט: א ח א ב 2017-04-27 16:42:36

      יש רגעים ..נקובים בזיכרון
      לגמרי. מקועקעים...
        27/4/17 17:33:
      מצמרר.
        27/4/17 16:42:
      יש רגעים ..נקובים בזיכרון
        27/4/17 08:43:

      צטט: barir 2017-04-27 07:45:04

      החיים שלנו במדינה שלנו נעים בין קצוות כאלה...תודה על השיתוף.
      אכן. מתקיים כאן מסע מאתגר.
      מסע שמלמד אותנו בכל יום מחדש, לזהות את כל הטוב הקיים ולבחור בו.  
        27/4/17 07:45:
      החיים שלנו במדינה שלנו נעים בין קצוות כאלה...תודה על השיתוף.
        26/4/17 20:47:

      צטט: באבא יאגה 2017-04-26 15:20:58

      גורל אדם

      דלתות מסתובבות. אי אפשר לדעת מה מחכה מעברן השני.

        26/4/17 20:45:

      צטט: bonbonyetta 2017-04-26 14:21:02

      *

      רגע אחד, כאב ענק, וחיים שלמים שלא יהיו יותר לעולם כקודם.  מזעיף את הפה

      • הרגע הזה, בו משהו בלתי מוסבר לערוצי ההיגיון המוכר - מסמן V  על אופציה אחת נבחרת.
        26/4/17 20:41:

      צטט: n1free 2017-04-26 15:29:33

      מצמרר. הצטלבות גורלות.

      אני מקוה שבן שיחך נענה לבקשה והתחשב באנשים שנזקקו לכך.

      • זהו, שלא...
        הרגע עבר, Back to business נשאר.

      אכן, תעלומת הצטלבותם של גורלות...

        26/4/17 15:29:

      מצמרר. הצטלבות גורלות.

      אני מקוה שבן שיחך נענה לבקשה והתחשב באנשים שנזקקו לכך.

        26/4/17 15:20:
      גורל אדם
        26/4/17 14:21:

      *

      רגע אחד, כאב ענק, וחיים שלמים שלא יהיו יותר לעולם כקודם.  מזעיף את הפה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      esty.d
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין