כותרות TheMarker >
    ';

    כותב בקפה, רשומון

    יומן. לא בלוג...
    ובו רשומות. לא פוסטים...

    ארכיון

    0

    אנחנו שנינו מאותו הכפר...

    14 תגובות   יום חמישי, 27/4/17, 20:58

     

     

    ''
     

    אנחנו שנינו מאותו הכפר

    מילים ולחן: נעמי שמר

    ביצוע: להקת פיקוד מרכז

     

     

    הרשומה מוקדשת לזכרם של זאב עמית ז"ל אשר נפל ב"מלחמת יום הכיפורים”, ולמאיר מלמודי ז"ל שנפל ב"מלחמת ששת הימים”.

     

    ~ ~ ~

     

    בשנת 1992 מלאו 25 שנים ל"מלחמת ששת הימים”.

    בשעת-צהריים מוביל דר' יצחק שלם (דר' להיסטוריה ומרצה) קבוצת מבקרים במתחם גבעת התחמושת. שלם מספר להם על הקרב אשר ניטש על המקום בשעות הקטנות של הלילה אור ליום ה-6 ביוני, 1967.

    הוא מספר להם על קורות הקרב (אשר גם הוא לקח בו חלק...) בו נהרגו 36 לוחמים של חטיבת הצנחנים.

    באחד הבונקרים ניגש אל שלם אדם קשיש.

    אני יכול לשאול אותך שאלה?", שאל הקשיש,

    "כן", השיב שלם,

    "אתה רואה את השעון שלי?", המשיך הקשיש לשאול,

    "כן", אישר לו שלם,

    "אתה מוכן לראות מה השעה?", ביקש האיש,

    "...השעה..., שתיים ושלושים...”, עונה שלם בהיסוס לאור העובדה שאין זאת השעה העדכנית. בכלל..., נראה היה לשלם שהשעון פשוט עמד מלכת...

    ואז..., מפתיע הקשיש ומספר:

    "אני אביו של מאיר מלמודי ז"ל, אחד מהלוחמים שנהרגו כאן. זה השעון של מאיר, שנעצר אז..., על השעה שתיים ושלושים..., צה"ל החזיר לי דבר אחד, את השעון..., וזה מה שיש לי מהבן...".

    שלם מוסיף ומספר:

    "באותו הרגע הבנתי את המשמעות של 'הורים שכולים' – לראות את האבא שהזמן עצר אצלו מלכת ולכול מקום שהוא הולך אליו, השעה שתיים ושלושים..., וזה מבחינתי, היה שיעור חשוב מאוד".

    לימים, פגש יצחק שלם את יורם טהרלב, מי שכתב את מילות השיר, גבעת התחמושת.

    'איך ידעת את השעה?', שאל שלם את טהרלב.

    טהרלב, עם החיוך הטוב והחמים והמוכר כול-כך שלו, עונה לו: 'אני משורר..., וחיפשתי פשוט..., חרוז פשוט...'.

     

    "...בשתים, שתיים ושלושים,

    נכנסנו דרך הטרשים

    לשדה הקרב והמוקשים

    של גבעת התחמושת..."

     

    מתוך השיר, "גבעת התחמושת"

    מילים: יורם טהרלב

    לחן: יאיר רוזנבלום

     

    ~ ~ ~

     

    לא רבים היו מוכנים להיכנס לנעליה, הגדולות-משהו, של המשוררת נעמי שמר ז"ל, לפחות לא בכול האמור לשיר שכתבה אשר היה כנבואה שהגשימה עצמה באופן כה טרגי.

    את השיר "אנחנו שנינו מאותו הכפר" כתבה שמר בשנת 1966.

    שנתיים קודם לכן פגשה שמר בפריז שני חברים: זאב (זאב'לה) עמית (לשעבר, סלוצקי) ויוסף (יוספ'לה) רגב (לשעבר, גרבר).

    קווי זהות משותפים היו בין השניים: שניהם נולדו וגדלו בנהלל, שניהם שירתו בחטיבת "גולני" במהלכה של "מלחמת העצמאות”.

    משתמה המלחמה המשיכו השניים בשירותם הצבאי.

    כאחד, הם התנדבו והתקבלו לשירות ב"יחידה 101” בפיקודו של אריק שרון ז"ל.

    שניהם השתחררו מצה"ל וגויסו לשירות ב"מוסד".

    שניהם היו "...מאותו הכפר" ואני לא בטוח באשר ל"...אותה קומה, אותה בלורית שיער"...

    דומה היה שרק המוות יוכל לה, לאותה רעות עזה שנקשרה בין השניים, לאותה דרך משותפת בה פסעו השניים, דרך שהוקדשה רובה ככולה למען בטחון מדינת ישראל.

    6 שנים חלפו מיום ששמר כתבה את השיר ובשנת 1973, במהלכה של "מלחמת יום הכיפורים" התנדב זאב עמית לשירות-מילואים, תוך שהוא חש שיוכל לתרום יותר בחזית הלחימה מאשר המשך עבודתו ב"מוסד", לפחות עד שתסתיים המלחמה.

    סמוך לתעלת-סואץ נהרג זאב בעיצומה של הפגזה כבדה...

     

    "אנחנו שנינו מאותו הכפר
    אותה קומה, אותה בלורית שיער
    אותו חיתוך דיבור מה יש לומר
    הן אנחנו מאותו הכפר..”

     

    מתוך השיר, “אנחנו שנינו מאותו הכפר"

    מילים ולחן: נעמי שמר

     

    ~ ~ ~

     

    יהי זיכרם ברוך של כול הנופלים במערכות-ישראל

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/5/17 09:16:

      את גבעת התחבושת - גבעת התחמושת כלומר

      למדתי בשעור מורשת קרב בטרונות לפני לא מעט שנות

       

      אתמול ערב יום העצמאות שמעתי אחת מנשות השיירות מספרת בקולה

      בבית הפלמח 

       

      ויחד אתה עוד כמה פלמחניקים דור שני ושלישי 

       

      ים עצמאות שמייח עלינו,

       

      עצוב
        30/4/17 18:47:

      הספור על אבא של מאיר מלמודי מרגש. אני זוכר אותו  היטב

      למד 5 שנים מעלי בהראלי והיהפעיל בשבט הצופים-

      יהי זכר הנופלים ברוך

        30/4/17 18:31:
      אלפי זיכרונות מתנקזים ליום הכואב הזה
        30/4/17 15:26:
      יפה כתבת והנצחת, בעז. אחרי העצב של יום הזיכרון, שיהיה יום עצמאות שמח, עמוס.
        30/4/17 15:10:
      זהו יום עצוב, לבי עם המשפחות שחיות עם האובדן יום יום. השיר גבעת התחמושת מצמרר בכל פעם שאני שומעת אותו.
        29/4/17 21:31:

      *

      היום הזה, יום הזכרון לחללי מערכות ישראל הורג אותי. אבל  בעצם אני לא ממש זקוקה לו כי אני זוכרת אותם יום יום כל השנה, הם אתי בלב בפנים.

       

      ''

        29/4/17 12:09:
      תם עידן אלבומי הנצחון,נותרו המילים והלחנים שמרגשים ומזכירים. ומבחינתי, עדיף שלא יהיו שירים חדשים וגם לא נופלים, שיהיו נושא לשיר חדש
        29/4/17 09:39:
      רשומה יפה . בשתים . שתיים ושלושים . יהי זכרם ברוך .
        29/4/17 09:37:

      צטט: גילהסטחי 2017-04-28 07:33:06

      רשומה שמטלטלת את הבפנוכו של הבטן. אנחנו יכולים לחשוב שאנחנו מבינים את הכאב של הורה, אשה, חבר.... אבל אנחנו לא מרגישים אותו, כי את הרקמה הפגועה הזו לא נצליח לחוש. אוהבת את הסיפורים שלך מאחורי השירים שמוסיפים להם נופך ומשמעות.
      -----------------------------------
      אני רואה לנכון שחובה לתקן אותך . שכחת אותנו היתומים והאחים השכולים . אשה - אחרי שנה מוצאת בן זוג חדש . 
      חבר - יש לו הרבה חברים שישכיחו ממנו את הצער הריגעי . המשפחות השכולות הם הורים יתומים אחים שכולים בני דודים ואחרונות חביבות הן האלמנות . כי רוב האלמנות נישאות שוב .

       

        28/4/17 20:06:

      יש אנשים, חלקם יוצרים, שיש להם אינטואיציות בלתי מוסברות.

      סיפור האב שעונד את שעון בנו שעמד מלכת, מטלטל.

      תודה שהבאת.

        28/4/17 08:06:
      אבדנו חבר בקרב הזה, ראשון הקרבנות מהתיכון שלנו. מחזור מעלינו. בן יחיד לניצולי שואה.
        28/4/17 07:36:

       

      ברוטוס:   תודה על הפוסט. אכן העלית סוגיה מעט בעייתית. את הקרב ההירואי על גבעת התחמושת ניתן היה לחסוך. אלמלא היוהרה של הצנחנים שחפשו לעצמם קרב גבוה להתהדר בו, היה טנק אחד (שהיה בקרבת מקום) כובש את המתחם ללא פגע לצוות הטנק. "איתן לא היסס לרגע, עלה למעלה והפעיל את המקלעון" אתה מבין שפגז אחד אל עבר הבונקר היה גומר את העניין

       

       

      נטוס:      איני רואה כיום מקום לשירי גבורה או למכאובי מלחמה כפי שהיה נהוג בשנות השבעים. היוצרים מתרחקים מהמיליטריזם ומהמסכנות. לא יכתבו עוד שירים כמו "בלדה לחובש" או "שנינו מאותו הכפר" או אפילו שירי חיילים או חיילות. במקום הוא פשוט שריונר יכתבו על הוא פשוט באסטונר או משו אחר

       

       

      ..


        28/4/17 07:33:
      רשומה שמטלטלת את הבפנוכו של הבטן. אנחנו יכולים לחשוב שאנחנו מבינים את הכאב של הורה, אשה, חבר.... אבל אנחנו לא מרגישים אותו, כי את הרקמה הפגועה הזו לא נצליח לחוש. אוהבת את הסיפורים שלך מאחורי השירים שמוסיפים להם נופך ומשמעות.

      פרופיל

      ~בועז22~
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשומות שרשמתי