הכתוב מבחין בין לידת בן זכר לבין לידת נקבה שאחריה מצויה היולדת בטומאתה לפרק זמן כפול בן שמונים יום. הסיבה להבדל זה אינה מוסברת במקרא ואולם יש הסוברים שהיא נובעת מהאמונה כי בתינוקת, אשר ברבות הימים תביא בעצמה חיים חדשים לעולם, טמון סיכון רב יותר. עם חלוף ימי טומאתה של היולדת, היה עליה להקריב קורבן מיוחד בבית המקדש, ובכך היא חזרה להיות טהורה.

"אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ תִּטְמָא וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה, בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ. וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה" (ויקרא).

ייתכן שמקורו של ציווי זה בצורך לבודד את היולדת והתינוק לאחר הלידה על מנת להגן עליהם ממזיקים, ובמקביל לגונן על הקהילה מפני אותם כוחות שליליים המבקשים לפגוע בחיים הרכים שזה עתה נוצרו.

אז כמו היום, מלווה תהליך ההיריון והלידה בחששות ובתקוות. הרצון לגונן על היולדת והילוד מפני חולי ומוות, שבימי קדם יוחס לשדים ומזיקים כמו גם להשפעתה של עין הרע, קיבל צורות וביטויים מגוונים בתרבויות השונות.

"פזווזו" היה שד מסוכן ועצמתי בעל מאפיינים אנושיים וחייתיים, והוא נחשב כמי שמסוגל להרחיק את פגיעתה הרעה של השדה "למשתו", שהיוותה ע"פ האמונה הרווחת, איום ממשי על תינוקות רכים ואימותיהם. למי מכם שזוכרים, דמותו המבעיתה של "פאזוזו" מופיעה בסצנת הפתיחה של סרט האימה "מגרש השדים" .

שבת מבורכת