כותרות TheMarker >
    ';

    orenjada

    רק לרשום את מה שאני חושב, לכך הבלוג נועד ולכך הוא משמש. טונה של טלוויזיה, הרבה קולנוע, קצת שטויות מסביב ועוד פחות מכך על הכול ועל כלום. מי שרוצה שיחזור, מי שלא לא. אין הרבה מקומות בהם אפשר לפרוק את מה שאני חושב בלי לדפוק פרופורציות, בינתיים נוח לי. אהבתם תחזרו, לא אהבתם אל. לא באתי להוכיח כלום לאף אחד או לגרום לאחרים לראות "מה ומי אני באמת", כולה בלוג על הכול ועל כלום. אני אוהב לכתוב, זה הדבר היחיד שגורם לי להרגיש טיפה יותר. אה, ואם אני לא כותב בקצב יותר מהיר או אפילו יותר מדי שטויות אז אל תהססו להזדיין בסבלנות או מינימום להגיב. ביי בינתיים

    0

    ילד שלי - שיר

    3 תגובות   יום שישי , 28/4/17, 08:49

    ילד שלי

     

    יום אחד אצטרך לספר למה אבא לפעמים עצוב כשכל המדינה שמחה

     

    אתה תסתכל אל השמיים ותראה זיקוקים, ואבא יחשוב על חיילים מתים

     

    אתה תאכל צמר גפן מתוק ואבא ייזכר בבן דוד שלו שמת

     

    אתה תסתכל על חיוכים של אחרים ואבא יזיל דמעה ועוד אחת ועוד אחת ללא הפסקה

     

    לפעמים תשאל את אבא איך זה יכול להיות

     

    שכל המדינה שמחה ורק אבא עם דמעות

     

    ובתמורה תקבל תשובה אמיתית

     

    עם אמת, בלי שקרים והמון תשובות שזולגות על הפנים

     

    וכשקולו של אבא יישבר אולי תבין יותר

     

    אבל אז אולי גם אתה תהיה עצוב

     

    קצת כמו אבא

     

    אולי לא כדאי לך בכלל לספר

     

    סיפור עצוב ואמיתי על שכול

     

    על הגרון החנוק שלא נפרם

     

    על דם דם דם

     

    אולי אז תבין קצת יותר למה אבא עצוב לעומת כל שאר העולם

     

    וכשתשאל למה זה קורה

     

    לא אדע מה להשיב

     

     

     

    ילד שלי

     

    יום אחד אצטרך לך לספר על סבא שלי שהיה איש קשה

     

    ולא סיפר לילדיו הרבה על מה שעבר

     

    שהוא ברח ליערות, ומשפחת קרבל הקטנה צומצמה בטבח לא קל

     

    והוא בלע את הדמעות

     

    ועשה בחירות קשות, ובסוף הגיע לישראל, וגידל את סבא שלך בהתאם

     

    וכשאתה אותי תשאל איך הסבא שלי היה לא אדע לך להשיב

     

    קוניאק ובריחה

     

    סבא ישב ושתק ולא סיפר הרבה, וגם סבא שלך לא יודע דבר

     

     

     

    ילד שלי

     

    יום אחד אצטרך לך לספר למה אבא אורן עצוב ובוכה עם המון המון דמעות

     

    ולא תמיד אדע לך להשיב, כי תמיד אחשוב אם מגיע לך בכלל שתדע

     

    ואז אזכר בחברים שהלכו, במפקדים שמתו ובמשפחה שנמחקה

     

    ובטוח אדע שעדיף שתדע ותזכור, ותספר לילדים שלך בעתיד

     

    שיידעו ושיספרו הלאה

     

    בלי סוף

     

    לא כדי להתרברב או לשתף ולספר כי משעמם

     

    שידעו כדי שיבינו שהחיים לא תמיד שמחים

     

    לא כשבין היום הכי שמח בשנה ליום הכי עצוב מפרידה אולי שנייה

     

    כי אבא היה בבוקר בבית העלמין ועכשיו הוא מסתכל על השמיים ורואה נצנוצים

     

    אני לא אומר שאסור לך לשמוח

     

    להיפך

     

    שתבין

     

    החיים לפעמים עצובים


    אין דרך אחרת

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/5/17 07:29:

      מקסים . זה מה שיקרה כשאני אעלם מהעולם . המשימה לספר .. תישאר לבניי דודים .

      תוצאת תמונה עבור תמונה של נר זיכרון

        30/4/17 23:44:
      מרגש
        30/4/17 22:48:
      * אהבתי מאד, נוגע ללב. ואיך אפשר לא להזדהות? האם יש מישהו בכלל במדינה הזו שלא יזדהה?

      ארכיון

      פרופיל

      אורן קרבל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין