מהתחלה.
Will I live tomorrow?
Well, I just can't say.
But I know for sure
I don't live today.
(Jimi Hendrix)
פוסטים פופולאריים
-
סנט ולנטיין לבד - אין דבר יותר בודד מזה.
14/2/08 | 688 צפיות
-
מותג של משקפיים
29/1/08 | 980 צפיות
-
עיר מקלט
25/2/08 | 1003 צפיות
-
מקום לאונן
15/2/08 | 1294 צפיות
-
איך נפרדים?
13/6/08 | 731 צפיות
-
לעילא מן כל שירתא
5/2/08 | 676 צפיות
פוסטים אחרונים
- חלוצה 5/8/09
- חי 9/10/08
- משקפיים חדשים 3/10/08
- יוני 2008: שש שנים. 20/6/08
- איך נפרדים? 13/6/08
- אמא 5/6/08
רכוש נטוש
התמונה: "יומן חפצים", גלריה Argaman של pansser באתר זה
דממה. צעדיי חורקים על רצפה מאובקת, מהדהדים בחדרים הריקים. זה היה הבית שלנו; הוא נראה גדול עכשיו. ניירות מקומטים, חלקי צעצועים שבורים, ספל סדוק, ארונות מטבח ריקים. שאריות האוכל על השיש ממילא לא היו מחיות את מה שמת. בכיור סיגריות רטובות וכוסות חד פעמיות, של הסבלים. מוטות וילונות עירומים, מסמרים בקירות מלוכלכים. כמה קורי עכביש הסתתרו מאחורי הארון! שאריות חומרי הניקוי בחדר האמבטיה ממילא לא היו מנקים מה שקרה כאן. חלקי ברכוש המשותף: מחצית מהספרים, מסודרים בערימות על הרצפה, ופינת האוכל של סבתא. השאר כבר איננו: הסדינים שלנו אצלכם. במעטפה חומה מושלכת על הרצפה, מסמכי בית הדין. בארגז, בפינה של מה שהיה פעם חדר השינה שלנו, אלבומי תמונות. אני עוצמת עיניים: השטיחים הצבעוניים נפרשים על ריצפה נקייה, התמונות נתלות על קירות לבנים, מאות ספרים ממלאים את המדפים, ריח של קפה טרי באוויר.
|
תגובות אחרונות
-
mydora
בתגובה על מותג של משקפיים
-
midori
בתגובה על מקום לאונן
-
*עדינה*
בתגובה על חי
-
נדיר
בתגובה על קיימברידג'
-
רותאינסוף
בתגובה על משקפיים חדשים
-
2t-tut
בתגובה על הוספיס
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מאז - כבר הגעתי לקצה המנהרה, ויצאתי לאור גדול.
(תודה על הנשיקונת)
המון ייאוש יש בשיר הזה.
אבל המשפט האחרון ..האור הקטנטן תמיד נמצא שם בקצה שלה , הא?
כל כך נכון
בית בונים עם עצמי
וזה מה שאני עושה עכשיו
הכול - חדש, ושונה.
תודה!
בית חדש בונים, קודם כל, עם עצמי.
עכשיו אפשר לנשום עמוק, להסתכל סביב
ולבחור מחדש, הכל.
לחיי התחלות חדשות,
בהצלחה.
כל כך מזדהה
הבית ההוא שכל כך הרבה שנים היה ביית
ועכשיו נשארו רק
חפצים
חפצים שכל אחד מהם נושא עימו זיכרון
וריחב של טחב
על משהו שמת
ועכשיו
איך בונים בית חדש
והיכן?
ועם מי?
הסדינים הישנים שלי אצלו.
שלי - חדשים.
החיים רק התחילו.
הכל מת
כמה נכון
בעיניים פקוחות,
או לפחות אחת פקוחה - בקריצה.
לחיי ההתחלות הנקיות .
העתיד כבר כאן!
העבודות של פנסי - יש בהן תבונה אסתטית, אני לא מתעייפת מלהתבונן בהן,
גם בגודל של מסך מחשב ובטכניקה מעורבת של פיקסלים ודמיון.
* לחיי העתיד
מה שנשאר הוא נשל הנחש.
אבל תהני מהשינוי והחידוש והקפה הטרי.
ושאפו על השימוש בעבודה של פנסי (יש לך טעם טוב)
אחר כך פקחתי, ועוד איך!
מאחורי כל חושך
בא אור גדול.
לא חייבים לעצום את העיניים
דוקא לפתוח
ולרווחה.