כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מחקרים על סרטן וטיפולים

    חוקרים ממכון ויצמן גילו שתאים סרטניים מתפתחים בקצב מהיר יותר בלילה ...ולכן עדיף לתת את הטיפולים דווקא בלילה במצב מנוחה ולא במצב עירות .
    http://www.sciencedaily.com/releases/2014/10/141009125601.htm

    יום הזיכרון , לך המפקד

    0 תגובות   יום ראשון, 30/4/17, 10:56

    ''

     

     

     

     

     

     

    ''

     

    יום הזיכרון

    בתוך הרעש , וההמולה היומיומית , הוויכוחים על מה שאפשר ומה שנכון

    ומה עוד אפשר לעשות אם בכלל ...

    מגיע גם היום הזה , גולש לו יום הזיכרון לתודעה

    ומעורר שוב רגשות כבדים , של אשמה ,וחוסר אונים  מה עשינו ומה עוד נעשה

    העצב והכאב מתעוררים וצורבים 

    גם באלה שהשכול לא נגע בהם אוספים ועוטפים לכמה רגעים

    את אלו שהשכול צרב בבשרם וחדר לנשמתם ואיבד ואבד ...

    ובתוך הרעש היומיומי עוצרים לדקה של דומייה

    מרכינים ראש , ובגרון חנוק מדמעות 

    עומדים דום לקול הצפירה הקורעת את הדממה , מזכירה בצעקתה

    "אל תשכחו אותנו ...

    אנחנו כבר לא כאן , "עזבנו " כדי שאתם תהיו כאן "....

    ואלה שכמעט עברו מהכאן לשם , נושאים איתם את צער וכאב הפרידה ...

     

    ולא שכחתי , מתבוננת בך והדמעה חונקת בגרוני , מחבקת בשקט ומקשיבה למלל מילותייך הנפלט מתוך היבבה .

     

    המפקד , בהצדעה לך ולאלה שאינם !

     

    בכל שנה כשמגיע היום הזה , יום הזיכרון לחללי צהל 
    הוא מסתגר 
    מסתגר בתוכו , מסתגר עם עצמו ...
    את הפעולות שחייב לבצע , אלה נעשות על ידו בשקט ...
    הוא מחזיק בידו את המסורית ומנסר גזע עץ 
    בתחילה לאט ומדוייק,  שניות אח"כ אוחז את המסורית ומנסר בחוזקה,

    כאילו מנסה לכרות באמצעותה ממוחו מחשבה שעוברת בחיזיון חוזר ...
    גבר שרירי וגופו מפותח ,לגופו גופייה לבנה רטובה מזיעה ...
    ומנסר במהירות ובחוזקה כמנסה להפעיל כל כוחו בהתמודדות...
    על פניו מבע שקוע , עיניו הכחולות שוקעות בעיגולים סגלגלים ואדמומית מחוסר שינה .
    מבוהל , מפוחד, הוא מתבונן שוב ושוב בחטף לצדדיו כמו יש עוד לידו בחדר. ידיו רועדות ,

    שוב עולה וצף זיכרון מאז ...
     המסורית נשמטת מידו ...הוא מתיישב על רצפת הנגרייה ומתייפח בבכי ,

    הוא לא עומד עוד בחזיונות האלה בזיכרונות הצפים ומטביעים שוב ושוב .... 
    הוא חי אותם ביומיום...
    הוא זוכר כל רגע שהיה, כל שנייה חוזרת ועולה ומטביעה ....
    הצפירה תשמע בדיוק רב ב 20:00 הוא יעמוד שם עם החברים , עם אלה שנשארו אחרי הקרב ההוא...
    עומדים ביחד תומכים אחד בשני וביחד לכבוד ולזכר אלה שנפלו בקרב ההוא, אלה שלעולם כבר  לא יהיו ...

    הוא מתבונן באם השכולה ועל לחיו זולגת דמעה , הוא בוכה בגללה , בשבילה , בשביל מה שכבר לא יהיה לה ...

    "תהיה גבר" אמרו לו " גברים לא בוכים "...
    הוא לא מצליח לעצור את הדמעה ובוכה ...
    "גם כן מפקד חזק ", חשב בלגלוג לעצמו ... 
     קראתי 'אחריי'!!!

    ולרגע לא חשבתי שיבחר להגן עלי ולרוץ לפני ....

    ומחר , מחר ימצא עצמו מסתובב בבתי העלמין בוכה וסופר את מתיו ...

     

     

    אז חבר , גם לגברים מותר לבכות, גם על אלה שכבר אינם ... יהי זכרם ברוך .

     

    סיפור אמת, על חבר לחיים גיבור אמיתי שמכיר כל גומחה , בקע ,אבן בזלת , וקוציה היבשים של רמת הגולן .

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      ליסהליסה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין