אביו של החייל הנעדר יהודה כץ סיפר לפני כמה שנים לעיתון כפר חב״ד על הברכות שקיבל מהרבי פחות משנה לאחר היעדרותו של בנם, הסתלק הבאבא-סאלי, שיום ההילולא שלו חל בראשית השבוע, בד' בשבט. אחד ממקורביו של הבאבא-סאלי, הרב אליהו אלפסי מנתיבות חיפש מרגוע לנפשו ותר אחר אב ומנהיג רוחני. משכך ומיודעו את הקשר השמימי בין בית רבי לבית הבאבא-סאלי, שם פניו לחצרות קודשנו וביקש להסתופף בבית מדרשו של הרבי. בין היתר הביא עמו הרב אלפסי רשימה בת 40 שמות של אנשים הזקוקים להצלה, כשביניהם מוזכר גם יהודה כץ, מיודענו. למחרת, שאל הרב אלפסי את הרב גרונר האם יצאה תשובה מהרבי בנוגע לרשימת האנשים ונענה כי התשובה היחידה שניתנה הייתה בהקשר לחייל – יהודה כץ. "מבית האסורים יצא למלוך", הייתה תשובת הרבי שהדהימה את משפחת כץ ומשמשת להם מאז עוגן וקרש הצלה גם בימים סגריריים. כאן חובה לציין דבר מופלא; הפסוק הנ"ל מופיע פעמיים בתנ"ך. בפעם הראשונה בפרשת מקץ ובשנייה בספר קהלת, בני המשפחה שאלו את הרב גרונר -באמצעות הרב אלפסי- לאיזה מן הפסוקים התכוון הרבי, ונענו כי דברי הרבי מכוונים לפסוק שבספר קהלת שם נכתב "ויוסף יצא מבית הסורים (חסר וא"ו) למלוך"! משפחת כץ תרגמה והתאימה את הדברים לדבריו של הבאבא –סאלי שאמר להם "הוא איתנו. הוא יהיה מורא הוראה בישראל", הווי אומר כי הרבי התכוון שכץ יצא למלוך – ו'מאן מלכי רבנן' – בישראל. הפעמים הנוספות בהם זכו בני המשפחה לתשובות מפורשות של הרבי בנידון היו כאשר הם שהו בניו- יורק לקראת ראש השנה של אחת משנות שלהי הממי"ם, לצורך פגישות עם אנשי ממשל בעניינו של בנם וכמובן גם לצורך פגישה וקבלת ברכה מהרבי. תחילה עבר ר' יוסף כץ לפני הרבי ובהציגו את תמונת בנו ביקש 'שכבוד קדושתו יבטיח שאוכל להובילו אל מתחת לחופה', והרבי ענה: 'שה' יתברך יצליחך, אין אלץ וואס איר נויטיקט' (בכל הנצרך לכם)". משעבר הלאה ויצא החוצה, נחמץ ליבו של כץ והוא חשש כי לא ביקש מספיק. מכיוון שכך, הוא חזר והצטרף להמוני היהודים שעמדו בתור לחלוקת הדולרים וביקש להתברך פעם נוספת, תך שהוא מבקש הבטחה, הרבי נענה ואמר "כבר אמרתי לך שנה טובה ומתוקה וזה כולל הכול"! גב' כץ נשנקת מבכי לפני שהיא מתארת את המעמד של חלוקת הדולרים ההוא בו השתתפה גם כן. היא מספרת שגם היא נתקלה ב'עיני הרנטגן' של הרבי והמילים נאלמו מפיה. היא רק הספיקה לומר שהיא אמו של יהודה'לה כץ וקרסה בבכי אל מול פני הקודש. הרבי לא אמר מילה, אך התבונן בה במבט שעד היום היא מרגישה אותו עומד לצידה. "זה היה מעמד אדיר" היא מספרת לאחר שנרגעה מעט מפרץ בכי ההתרגשות שאפף אותה שוב "הרגשתי שכל הדיבורים מיותרים, והמבט שהרבי נתן לי אז, נותן לי את הכוח עד עצם היום הזה". לראיה היא אומרת, הוריהם של שתי החיילים הנוספים מאותה התקרית – זכריה באומל וצבי באומל, למרבה הצער אינם בין החיים. "מה שמחזיק אותנו עד היום" הם אומרים בצוותא" זו האמונה בקב"ה ובדברי חכמים – הרבי מליובאוויטש והבאבא-סאלי שהולכים לפני המחנה כעמוד האש ועמוד הענן". גם אחותו של יהודה כץ, הגב' היימן מספרת על מעמד זהה: ''כשנסעתי לקבל את הדולר לברכה מהרבי, הזכרתי שאני אחותו של יהודה כץ. הרבי הושיט לי שטר נוסף ואמר 'שאבא ימסור לו את זה'. חובה לציין, כי במהלך המפגש עם בני הזוג כץ העזתי לבקש לראות את הדולר שמסר להם הרבי להעביר לבנם, ונעניתי בשלילה נימוסית אך מוחלטת. "הדולר שמור רק ליהודה, והוא הראשון שיראה אותו אי"ה" הם פסקו. לפני שאני קם ללכת, הם רוצים להדגיש כי הם לא הרימו ידיים רק מפני היותם מאמינים בני מאמינים, אך יחד עם זאת הם לא מפסיקים לחכות ליהודה'לה שלהם שאמור להיות היום בן 53. "28 שנים הם בגימטריה כח" הם אומרים "רק בזכותו של יהודה יש לנו כח להמשיך במאבק במצב שכזה עד הסוף הטוב. תוך כדי הם מעניקים לי את 'איכה' - הספר שכתבו יחד עם העיתונאי שאול מייזליש המעלה ומלווה אותם בקרב חייהם. לפני שאני נוטל עמי את הספר הם כותבים לי כמה מילים נרגשות המלוות בדמעות חמות "הספר הזה לא ספר זיכרון ח"ו רק תזכורת לכולנו לא לשכוח את הבחור הזה ואת חבריו שעדיין לא חזרו למשפחתם. אנו מאמינים שבעזרת ה' עוד נזכה לראות אותו חי וקיים, אמן כן יהי רצון". |