*דעת הרבי בנוגע ליום העצמאות*
דעתו של הרבי ביחס למדינה היא, שקיומה של ריבונות יהודית בארץ ישראל והתקבצות יהודים מכל העולם, אינה *"אתחלתא דגאולה",*
אבל היא מקום הצלה ופליטה לכלל ישראל ולכן צריך להודות לה' יתברך על הניסים שעשה לנו ה' במלחמת העצמאות ובשאר מלחמות המדינה.
במענה על מכתבו מה' אייר, הנה ידוע פתגם הבעש"ט ששמענוהו כמה פעמים מכ"ק מו"ח אדמו"ר,
שמכל דבר שהאדם רואה או שומע יכול ובמילא גם צריך ללמוד הוראה בעבודתו את השי"ת,
ועל אחת כמה וכמה במאורע שנוגע לכמה וכמה מבני ישראל, ובפרט אם רואים שמסר השי"ת רבים ביד מעטים באופן נסי, הרי זה צריך לעורר תוספת כח לעבדו יתברך,
ואין להתרשם כלל וכלל ממה שישנם נוהגים באופן אחר, ורוצים לבאר הנהגתם על פי שכל שהם הרוב,
והנ"ל הוא הוכחה להיפך, שאין הרוב בכמות מכריע כלל וכלל,
וגם אלו המתנהגים אחרת יודעים על דרך זה,
אלא שיצרם הרע אין נלחמים בו כראוי,
ולכן נופלים תחת ממשלתו, שזהו נוסף על כל שאר העניינים הנהגה דכפוי טובה באופן היותר מבהיל.
למלך גדול ורב, שמראה אהבתו הגדולה והעצומה לאיש הדיוט נבזה שפל אנשים כו', ויורד אליו ממקום כבודו עם כל שריו כו', ומכניסו להיכלו היכל המלך כו'
(ע"ד המבואר בתניא פרק מ"ו),
האפשר לומר ששפל אנשים זה יאמר למלך, אשר היכל זה אינו של המלך אלא של ההדיוט, ולכן יתנהג בו כפי רצונו, ותחילת הנהגתו היא לגרש את המלך מהיכלו בכל האופנים שאפשרי, והיינו על ידי הנהגה גסה היפך ציווי המלך על כל צעד וצעד?! והנמשל מובן
*אגרות קודש חלק י"א ע' פ"ה*
למרות זאת, שלל הרבי את אמירת ההלל בה' באייר, גם לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים, ואמר שזוהי ברכה לבטלה.
בנוסף מתח ביקורת על הביטוי *"כוחי ועוצם ידי"* שנשמעו באותן ימים על ידי ראשי הצבא, למרות שברור היה לכולם כי מדובר בניסים גלויים:
אין מקום בשנה זו דוקא, וגם לאחר הנצחון של מלחמת ששת הימים, לשנות את ההנהגה ביום העצמאות,
ואין גם לבסס את השקפת השמחה - שהרי לאחר ניסים כה גלויים, ביטוי השמחה היה צריך להיות בתוספת בעניני מחולל הנסים - תורה וקדושה, ורואים כי אדרבה, גדלה ההרגשה של *"כחי ועוצם ידי"*
(ואפילו לא מדגישים כל-כך המסירות נפש של הנלחמים),
ולמרות כי גם הקצינים הגבוהים הודו כי *"יד ה' היתה זאת",* וכל אחד הרגיש בזה ובמיוחד ראשי הצבא שידעו את הכחות שמכל צד ואת הסכויים שעל פי טבע הסותרים את המציאת של תוצאות המלחמה ואופנן - אך ביטוי השמחה מוכיח את ההיפך הגמור..
ובמיוחד, כי גם אלו שנהגו לומר הלל לא היו צריכים לברך עליו, וכן ברכת קדוש ועוד, והרי אלו ברכות לבטלה..
וכמה מרבני ארץ הקודש ת"ו פסקו שאסור לברך על ההלל ופסקו שלא לאמרו.
מצער המצב וההפקרות שגם קטנים - פוסקים דין בזה ומשמיצים את רבני ישראל שאסרו לברך על ההלל בימים ההם ולאמרו, ומזלזלים בכבודם ואין פוצה פה ומוחה וכו'
*אגרות קודש כרך כה ט'תקעג, נדפסה בקובץ "יגדיל תורה" (ירושלים) חוברת א (כב) ע' 7.*
לאחר ה' אייר תש"ח התבטא הרבי בכאב:
האם סבלנו 1900 שנה רק בשביל שיהיה לנו דגל ונציגות באו"ם?
בהזדמנות אמר הרבי כי יסוד מדינת ישראל שאינה מושתת על יסודי התורה, עיכבה את הגאולה למשך כמה וכמה שנים.
כאשר המרכז לענייני חינוך הדפיס לוח שנה, מחק הרבי את המילים *"יום העצמאות"* שהיו רשומות בתאריך ה' באייר.
דעת הרבי היא כי הבעלות האמיתית על ארץ ישראל שייכת לעם ישראל גם בזמן הגלות, ויש לומר זאת לגוים בפה מלא. ואף סובר שאסור למדינת ישראל למסור שטחים מארץ ישראל לערבים.
הרבי סובר כי יש ליישב את כל שטחי ארץ ישראל, ובוודאי שלא למסור אף שטח מהשייך ליהודים בארץ ישראל, לאויבים.
עיקרון זה מפורש בשולחן ערוך בהלכות שבת, שאם באו אויבים לצור על עיירות בספר (בגבול), גם אם לא באו אלא על עסקי תבן וקש, מחללים את השבת ונלחמים עימם, מכיון שאם יכבשו את ערי הספר (הגבול) שעל הגבול תהיה הארץ פתוחה ונחה לפניהם ליכבש.
*"נשיא"* במדינת ישראל, הוא תואר שהרבי נמנע מלקוראו כך.
לחילופין השתמש במונח *"פרזידנט"* באנגלית ונימק כי מאז עומדו על דעתו מצטייר בדמיונו ומחשבתו בית המקדש וכס הנשיאות השייך למלך המשיח, ועל כן פשוט אינו מסוגל לקרוא בשם נשיא למישהו אחר.
לקראת חגיגות *"יום העצמאות"* שנת תשע"א, מדינת ישראל כיבדה בהדלקת משואה בטקס יום הזכרון את הרב שמעון רוזנברג, אביה של רבקי הולצברג שנרצחה על ידי המחבלים בפיגוע בבומבאי שבהודו.
הרב מאיר דרוקמן רבה של קרית מוצקין ורב קהילת חב"ד, קרא לו בפומבי להימנע מכך.
מאוחר יותר יצאו רבני חב"ד בארץ הקודש יחד עם רבני חב"ד נוספים, בקריאה משותפת שהם מתנערים מהדלקת המשואה על ידי חסיד חב"ד.
בפועל, שינה הרב רוזנברג מהנוסח המקובל ואמר: *"הנני מדליק משואה זו לתפארת מדינת ארץ ישראל*